רבי עקיבא איגר החדשות רלח

מדמיו שכן הוא מפורש בירושלמי ספ"ה דשבועות. אני אומר דממקום שהביא שם מבואר ההיפוך, דז"ל הירושלמי שם וספ"ג דכתובות בעי מהו לשלם דמי עבד מפ"ע כל שלשים הוי קנס או יתר מדמיו קנס, תמן תנינן המית שורך עבדי משביעך אני ואמר אמן פטור, אמר ר' חגי קומי ר"י תפתר במוכה שחין, א"ל ומה דבתרי (היינו אימא סיפא) המית שורך בני וכו' חייב ואי במוכה שחין ליפטר א"ר חגי קומי דר"י תפתר כמאן דאמר ונתן פדיון נפשו דמי מזיק ואין דמי מזיק כולו קנס עכ"ל, הרי דמסיק הירושלמי דע"כ סבר דמי נזק ולא מיירי במוכה שחין ונפשט האיבעי דכולי ל' קנס, ואף די"ל דרך אחר על פשיטות הירושלמי להסוברים דבתובעו דמי קרקע הוי קרקע, וא"כ י"ל הא דבעבד פטור משום דדמי עבד הוי דמי קרקע והמותר מדמי עבד הוי קנס, מ"מ כיון דהירושלמי ס"ל כן לראיה ולדינא דכוליה קנס אין בידנו לחלוק, וגם הא לרב פפי משמיה דרבא דאמר ספ"ה דשבועות דף ל"ד אימא סיפא וכו' לאו לאתויי גנבת עבד, הרי דס"ל להוכיח דס"ל למתני' דמשביע ע"ק חייב ולדידיה קם ראית הירושלמי דכוליה ל' קנס, וגם מסקי' שם בשבועות מהא ליכא למשמע מיניה הרי דאינו הכרח דאפשר דמתני' סבירא ליה דמשביע ע"ק חייב וממילא מוכח דכולי ל' קנס. גם נ"ל למה דאמרינן גיטין מ"ב ע"ב מכר עבדו לקנס מהו וכו' מי איכא עבד דליכא ש"פ ומשני בטריפה הרי דלבד זה גם עבד דמוכה שחין אם אינו טריפה שוה עכ"פ פרוט' דיכול למכרו לקנס וא"כ לית' לדחיית רב חגי בירושלמי ומוכח דכולי ל' קנס

גם נראה לענ"ד ראיה ברורה מסוגיא דבב"ק דמ"ג סוף ע"א אידי ואידי דמי' מיהו בע"ח דמשלם על פי עצמו וכו' הרי מדבאנו ליתן טעם דפטור בהמית שור עבדו מדמי עבד ע"כ דאינו במוכה שחין ודפטור אפילו מדמי עבד, הרי מבואר להדיא דכולי' קנס, וזהו ראיה שאין עליה תשובה. ובההיא ענינא ראית בפני משה על ירושלמי ספ"ג דכתובות דס"ל פירושי דירושלמי אי דמי מזיק כולי' קנסא היינו אם דמי מזיק ע"כ כיפרא כפרה והוי קנס. ועשה מזה קושיא על הרמב"ם דפסק כופרה כפרה ואף עפ"כ פסק דמשלם כופר עפ"י עצמו. ולענ"ד בפשוטו דכוונת הירושלמי דאם דמי מזיק אם כן אם הניזק אינו שוה כ"כ משלם יותר ממה שהזיק והוי קנס אבל למ"ד דמי ניזק אף דהוי כפרה מ"מ לא הוי קנס וכסוגיא דידן בב"ק מ"א ע"ב דמשני קסבר ר"א כופרה כפרה ואפי' בתם לא הוי קנס וק"ו במועד עיי"ש וא"כ פסקי הרמב"ם אלים יפה לדינא. ועיין בתוס' ספ"ג דכתובות ד"ה זה הכלל דכתבו בפשיטות דאפי' למ"ד דמי מזיק שמשלם יותר ממה שהזיק לא הוי קנס כיון דבא לכפר על עצמו ותמהני איך כתבו כן בפשיטות נגד דברי הירושלמי הנ"ל וצריך עיון: תשובה עה להרב מפילענע

נידון הסכסוך שבין הרבני מו"ה אברהם נ"י ובין הפו"מ נ"י הנה מה שטען הפו"מ שחלילה לשמוע לדברי הרבנית ולחשוד שבעלה הגאון זצ"ל יחזיק המקומות על חוב ארבעה ר"ט, ועוד יתר ראיות המוכיחות, אינו מספיק דלו יהא דהוי כמו אנן סהדי ממש ולדונו למגו במק"ע הא הש"ך החליט בסי' ס"ו סקל"ה דכל טענות שטוען המוכר לפטור את הלוה א"צ לבוא עלה מדין מגו אלא דבעצמותו הוי מחילה, ואם כן בנ"ד נמי טענות הרבנית הוי מחילה למוהר"א נ"י ואף בנ"ד דהוא משכנת קרקע והחזיק בה, מ"מ הא כתב הנ"י ב"ב ובדף הספר הוא רכ"ו ע"א דעת היש חולקים דמצי מחיל ובש"ע סי' ס"ו ס"ל הובאה ב' דיעות בזה, ואנכי מצאתי להר"ן בחידושי גיטין דל"ז שכתב להדי' דיכול למחול ומבואר שם דאף במשכנתא דאינו יכול לסלקו (והתומים ס"ק נ"ה כתב בפשיטות דבאינו יכול לסלקו לכ"ע לא מצי מחיל ולא ראה דברי הר"ן הנ"ל). אמנם נראה דבנ"ד דהרבנית אינה היורשת לבעלה אלא דנחלט לה השטר חוב (אותו הלשון נזכר במכתב הרבנית ת') והיינו בפשוטו דנחלט לה לגביית כתובתה וא"כ היא עצמה הוי קונה שטר חוב ומכרו לאחר דאין הראשון יכול למחול כדאיתא להדיא בש"ע סימן ס"ו סל"א, אלא דאולי ההחלט הוא ע"י שבעלה נתן לה השטר חוב במתנת שכיב מרע ובזה אני מסתפק הרבה במקבלת שטר חוב במתנת שכיב מרע ומכרו אם אינו יכול למחול. ואופן ספיקתי למה דאמרינן ב"ב דקמ"ז ע"ב ומודה ר"נ דאם נתנו במתנה דאינו יכול למחול וכו' עשאוהו כשל תורה. ויעויין בתוס' כתובות דפ"ה ע"ב ד"ה המוכר וכו' התם הכי פירושא אא"ב דאורייתא וכו', ולכאורה. עדיין קשה בהא דמשני עשאוהו כשל תורה הא גם מכירת שטרות הוא של תורה ואפילו הכי אינו יכול למחול, וצ"ל דהכי אמרינן דהך אסמכתא מקרא והעברתם נחלתו עשאוהו לדרש גמור כשל תורה והיינו דעשאוהו ליורש וכ"כ להדיא הר"ן פ"ט דכתובות

ולפ"ז צ"ל דעשאוהו ליורש גם לשעבוד הגוף דאם לא כן עדיין יקשה אמאי אין היורש דהנותן יכול למחול שעב' דהגוף וממילא לפקע החוב אלא ע"כ דעשאוהו ליורש גם לשעבוד הגוף (ולכאורה קשה התינח לר"פ ב"ב שם דהואיל ויורש יורשו, אבל לשינוי דרב אחא שם דעשאוהו כיורש רק במה דאיתא בבריא ואם כן איך יזכה בשעבוד הגוף הא ליתא בבריא ויעויין בב"י סימן רנ"ג בשם הר"ן לענין אויר דפסק להעיקר כרב אחא, וצ"ל דגם בזה שייך שינוי דר"א דאיתא בברי במעמד ג' דחז"ל עשאו דין מעמד ג' שיזכה גם בשעבוד הגוף ויהי' מוכח באמת דבמעמד ג' אינו יכול למחול) אח"כ ראיתי בש"ך סימן רנ"ג סק"ל שכתב במלות קצרות