רבי עקיבא איגר החדשות רלט

כדברי הנ"ל דעשאו כשל תורה היינו דעשאוהו כיורש, וכיון שכן יש מקום גדול לומר דמקבל שטר חוב במתנת שכיב מרע ומכרו דיכול למחול כיון דהוא הבע"ד וזכה בשעבוד הגוף והוי כיורש דעלמא שמכרו דיכול למחול, וחידוש שלא מצאתי הערה מזה וצ"ע לדינא

אמנם בנ"ד לא צריך לזה דהא לא נכתב שם המלוה הראשון רק סתם לבעל השטר. ובזה כתב הש"ך בפשיטות סק"י דאינו יכול למחלו ומהאי טעמא בנ"ד מהני מסירה לחוד בלא כתיבה ואין בכח הרבנית לבטל מעשה אם לא ע"י בירורי דברים שכפי מכתבה אפשר שיבוא לידי בירור, ובזה בודאי יהי' ידוע אם האמת כן שנתן לבעלה הגאון זצ"ל הדירה ההוא לשכר בעד החזקת קא יטען, ולזה ע"י החשבונות בפנקאות הקהל יבורר אם לא פרעו שכירות בשנים ההם יותר מאשר פרעו מקודם יניכר שלא פרעו השכירות ומחוייב' לשלם לר"א דמי השכירות דכ"ז שלא ניכרי' זה נגד זה שכר דירה נגד פרעון שטר חוב נשאר זה חייב וזה חייב כמ"ש הש"ך סי' ס"ו סק"א אלא דמחוייב' לשלם השכר דירה למוהר"א נ"י כנע"ד בעהי"ת: תשובה עו לבני הרבני מו"ה וואלף נ"י

אשר כתבת במה דשקיל וטריי הר"ש פ"ב דטב"י אם לוקין על טעם כעקר כיון דלמידין שאר איסורי בק"ו מנזיר יש לומר דאין מזהירין מן הדין, וכתבת להוכיח מדאמרינן דנזיר וחטאת הויין ב' כתובים הא מצריך קרא בחטאת למלקין עלה, ידידי בני הא המקשן פריך על ר' יוחנן דלגמר בכל התורה כולה מנזיר והיינו למלקות דלאיסור בלא"ה הא ס"ל דחצי שיעור אסור מן התורה, הרי דפרכינן דגמר מנזיר למלקות ועלה שפיר משני דהוי ב' כתובים. וא"כ הקושיא סובב באמת על המקשן עצמו דמאי פריך דנגמר מנזיר ולמלקות הא אין מזהירין מן הדין, וזהו באמת ראית הר"ש אשר מזה החליט באמת אם ילפינן טעם כעיקר ממשרת וק"ו בשאר אסורי דלק' עלה דהוי רק גילוי מלתא בעלמא ורק אם ילפינן מגעולי נכרי' הוי רק עשה

אמנם לדידי קשה אף על מסקנת הר"ש דאם ילפינן טעם כעיקר מגעולי נכרי הוי רק עשה אם כן איך אמרינן דר' עקיבא מוקי למשרת להיתר מצטרף לאיסור דטעם כעיקר יליף מג"כ, הא ג"כ ודאי דלא מייתר דצריכה לכתוב דיני הגעלה (ולישנא דתוס' באמת צ"ע) אלא דמשרת הוא דאייתר דילפינן מגעולי נכרי ומזה הוכיח ר"ע דמשרת אתיא להיתר מצטרף לאיסור. ולהר"ש הנ"ל יקשה דדלמא משרת לטעם כעיקר ולמלקות דאלו מגעולי נכרי הוי רק עשה וצ"ע

ובדברי רש"י פסחים שהבאת, זכור אני שעמדתי דמדכתב רש"י דאלו פשט היין בכל הפת לא הוי פליגי רבנן הרי דס"ל לרש"י דטעם כעיקר ההיתר נהפך לאיסור דאף שאין בו כזית טעם מ"מ גוף ההיתר נעשה איסור כיון דטעם איסור בתוכו ואפי' אם כל הבלע האיסור הוי רק חצי זית מ"מ כיון דאוכל כזית פת שבלוע בו חצי זית יין חייב דההיתר נהיפך לאיסור. ותמוה לי מסוגיא דחולין דף צ"ח ע"א האי פלגא דזיתא דתרבא וכו' לא תזלזל בשיעורא דרבנן, הא לפי החשש דיש בו טעם חלב הוא איסור דאורייתא דהוי כזית איסור ע"י שנהפך ההיתר לאיסור והוי הספק בדאורייתא וצ"ע. ובסוגיא זו דחולין יש עוד תמיה על הר"ש בטבול יום דכ' להוכיח מסוגיא זו מדאמרינן ועוד האמרי' חצי שיעור אסור מה"ת דאף בתערובת חצי שיעור אסור מן התורה. וזה תמוה למה דאמר תחילה לא תזלזל בשיעור דרבנן והיינו דמר בר רב אשי רצה להקל כיון דחצי שיעור מותר מן, התורה והוי בדרבנן וא"כ אמאי נקט דווקא בפלגא דזיתא הא גם בזיתא כיון דמעורב בתלתי' זתים ממילא כשיאכל כזית לא יאכל כזית איסור ותמיד יאכל רק חצי שיעור דהיינו פחות מכזית תוך שיעור אכילת פרס דכל שאינו אוכל כזית בכדי אכילת פרס הוי רק כאוכל חצי שיעור, וא"כ לעולם לא יצטרך ששים דבתלתי' סגי דיהא שיעור דרבנן דבלאו הביטול הוי ג"כ רק חצי שיעור, בשלמא בפשטא דסוגיא בלא דברי הר"ש י"ל דאנו דנין על תחלת הנפילה דאם בתחילתו הוי חצי שיעור דלא היה כאן מעולם שיעור דאורייתא זהו הוי כמו שח"ש דרבנן אבל במה שנעשה ח"ש על ידי התערובת חמור יותר, אבל לפי זה אזדא ראיית הר"ש דשפיר י"ל דחצי שיעור על ידי תערובת ליכא איסור דאורייתא והא דאמרינן והאר"י חצי שיעור אסור מן התורה היינו כיון דבעידן דנפל היה איסור דאורייתא חמיר יותר כמו בנפל זית דמחמרת מה"ט וכנ"ל וצע"ג

ואודיעך עוד מה שאמרתי בדרך פלפול בישוב קושית העולם בענין זה בסוגיא דנזיר א"ר אבוה אר"א כל משקים שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור וכו' משקין אין מידי אחרינא לא, דלדידיה ישאר קושית הש"ס דנילף בק"ו לכל התורה כולה מנזיר, ובזה לא שייך לומר דנזיר וחטאת הוי ב"כ דהאי יקדש דמיירי באוכל ליכא למילף מנזיר כיון דבנזיר עצמו אין מצטרף לאיסור רק במשקים וצריך קרא בחטאת דבקדשים אפי' באוכלים המל"א ולעולם נילף בכל התורה מנזיר דבמשקים המל"א וזהו תמי' רבה. ואמרתי על פי קושיית הר"ש במס' טבול יום דמאי פרכינן דנילף מנזיר הא לענין איסור ממילא אסור דחצי שיעור אסור מן התורה ולמלקות הא אין מזהירין מן הדין. והנה למ"ש הה"מ בהל' מא"ס דהיכי דהאיסור ידעינן בלאו הק"ו בזה מכח הק"ו מזהירין כיון דהק"ו איצטרך רק למלקות, שפיר פרכינן כיון דחצי שיעור אסור מה"ת ול"צ לזה הק"ו בזה נילף מק"ו למלקות.