רבי עקיבא איגר החדשות רלז

ומזה ק' לי על הרשב"א בחי' דלרב ספרא דאין הטעם משום דגברא ל"ח ע"כ דס"ל כר"א דמכשירי' דחי שבת דלמילה עצמו ל"צ קרא דאתי מק"ו, והא דמילה שלא בזמנו אינו דוחה שבת מק"ו היינו מקרא דלבדו יעשה ולא מילה שלא בזמנו, וצ"ל הא דל"צ קרא לבזמנו אף דמילה של"ב הוא יוכיח היינו די"ל דהתם הטעם דאפשר להמתין כיון דממילא הוא של"ב, ואך מ"מ קשה דהא ליכא ק"ו דנימא רציחה תוכיח, ואי דס"ל להרשב"א לסברא לחלוטי' כמו האי תימא דתוס' דמילה עדיפא שדוחה צרעת שדוחה עבודה דדחי שבת, א"כ לדינא יהי' באמת קבורת מ"מ דוחה שבת דהא רציח' לא הוי תוכיח, ואי דמ"מ לגבי קבורת מ"מ אמרי' מילה של"ב, הא קבורת מ"מ עדיפא שדוחה צרעת שדוחה עבודה דדחי שבת וצע"ג תשובה עג לכבוד ידידי הרב המאה"ג אב"ד ק"ק גרילן יע"א

הנה בענין ספיקתו בנידון שבעירו באשה שזה איזה פעמי' בימי הקיץ הי' שוטה דהיינו שלא ישכון בביתה ומבזבז באכילה ושתייה ומקשטית עצמה ומכניסה לביתה נכרי' ועניני כיעור ואחר עבור הימים היא יודעת שעשתה שלא כהוגן ומתביישה והיא כבודה בת המלך פנימה אם היא בת גירושי' בימי חלימתה

הנה בעניותי הי' נראה כיון דעכ"פ אחר הגירושין אין עוד חשש דיכולי' לסמוך על שיטת תוס' והרא"ש והתוס' בגירסת הירושלמי כמו שהוא לפנינו דבמה שהטעם משום גזירה עבר וגירשה מגורשת ושכן העלו גדולי פוסקי' אחרוני' להלכה בת' מהרח"ש סי' ל"ג ובגט פשוט סקל"ב, ולגבי לכתחיל' בדרבנן אף דיפה כ' מעכ"ת נ"י דבנ"ד אין שייכות לדברי הגאון רבינו שמח' דבעי סימני שטות הנזכרים בחגיגה פ"א כיון דחזיא דנגררת ומפקרת עצמה, מ"מ אינך דברי מהר"ש ב"ר אברהם דבאין לה וסת לכך אין לחוש שתחזור לשטותה מחמת תרי זימני, זהו שייך גם בנ"ד דאין התחלת שטותה בזמן אחד ולא הוי שם וסת עליה כמ"ש הרמ"א להלכה יו"ד סי' קפ"ט וכמ"ש כ"ז ידידי מעכ"ת נ"י ומה שחזר ודחה גם את זה מטעם הנ"ל כיון דחזינן דנגררת. לענ"ד הא גרירה זו ג"כ מצד חלאת גופה שאינה שלימה בשכלה ותגבורת התאוה יחד משולבות ושייך גם בזה ענין וסת ובעוד שלא נקבע לא חיישינן שיארע לה עוד ולזה ראוי לצרף לענ"ד דעת המבי"ט בת' ח"ב סי' ק' דלא מקרי עתי' שוטה לענין זה רק היכי דביום א' נשתנית מחלימותה לשטותה אבל לא כשהיא חלומה זמן קצוב ימים הרבה והובא בכנה"ג וכעת ראיתי שהביאנו ג"כ בגט פשוט סקל"ח ולא השיגיהו

ובנ"ד יש עוד צירוף כ"ש דענין גרירא דבש"ס ובירושלמי היינו דמשום שטותה ניחה להתפתות ויגררו בנ"א אחרים לפתותה וכלישנא דאמרינן אינה יכולה לשמור עצמה דמשמע דאם יגררו אחריו לא תשמור עצמה מהם, דבזה אם יהי' לה בעל ישמור אותה או דמשום חומר איסור אשת איש מופרשים ומובדלים ממנה, משא"כ בכל דהיא מחזרת עצמה לגרר אנשים אחריה לצודם בערמה י"ל דבכה"ג אין מזור לה ע"י בעלה דגם הוא אינו יכול לשמר אותה כיון דהיא סוררת ברחובות ובשווקים ובבתי אחרים וגם לא יחדלו משום חומר איסור א"א כיון דהיא מחזרת עצמה הם כאנוסים וכעין מ"ש תוס' רפ"ק דשבת ד"ד ד"ה וכי אומרי', ובפרט בנ"ד דמגררת אחריה נכרים וראוי לחוש בהיפוך שתכשל באיסור אשת איש ח"ו וטוב יותר לשוי' פנויי' וחלילה לסמוך ע"ז רק בדרך צירוף כ"ש

והנה לצרף לזה ג"כ להתירה חרם דרגמ"ה ע"י ק' רבנים כי ההתרה לחוד יש לחוש דשמא בנ"ד ראוי' לגרשה והיא גם כן מרוצית לקבלת גט ואין טעם להתיר החרם, אבל עכ"פ לעשות שניהם ביחד ליתן גט לידה ולהתיר ע"י ק' רבנים. יש בזה בממ"נ אם נקראת עתים שוטה ואינה ראוי לגרשה קיימא התרת חרם במקומה. אך ראיתי שכ' הגאון מו"ה שמחה זצ"ל בתשו' רש"ל סי' ס"ה וז"ל, אמנם לענ"ד באם נידון בנ"ד בכלל עתים שוטה ואסור לגרשה מה יושיעינן לשרי ההתרת ק' רבנים דסוף סוף לא פקע האיסור דמעשה גרושין דעי"ז יש גרירה עכ"ל, ודברי הגאון הנ"ל נראה לענ"ד למה שמבואר שם בדבריו דהוא נקט בגירסת הירושלמי בהיפך דלטעם גרירא אפי' דיעבד אסור, ואידך מ"ד ס"ל דטעמא דמתני' רק מכח הלימוד דמשלחה וחוזרת והיינו רק בא"י לשמור גיטה אבל ביכולה לשמור גיטה ואינה יכולה לשמור עצמה ורק עתים חלומה שרי לכתחילה לגרש דלא ס"ל כלל טעמא דגרירא, ועל זה כתב כדי ר' אילא ור' זעירא דבירושלמי לסמוך עליהן בשעת הדחק ואם יש גמגומים בדבר יסכימו רבותינו עם התרת החרם וכו', ולזה נראה כוונתו דלגבי איסור דמעשה גרושין סמכינן על אינך אמוראי בירושלמי דהיינו ר' אילא ור' זעירא דלית להו טעמא דגרירא אלא דחושש לאידך מ"ד דאולי אין הגט גט והוא באיסור כל ימיו בחרם דרגמ"ה בזה חשש להחמיר ומצא תקנה לזה להתיר החרם דרגמ"ה, אבל אנן לדידן דקיי"ל כדעת כל הפוסקים דהעיקר כר' יצחק בסוגיא דחיישינן לגרירה (ולענין דיעבד בלא"ה יש להקל וכנ"ל) לא יועיל לנו היתר דק' רבנים, ודעתי הקלושה להקל בנ"ד ובתנאי אם יסכים מעכ"ת נ"י ועוד רב מובהק אם בהתרת גירושין לחוד אם בצירוף ע"י ק' רבנים: תשובה עד לכבוד הרב המופלג מו"ה משה נ"י אב"ד דק"ק זיידנפעט

מ"ש מעכ"ת לתרץ דבריו דדמי עבד כפי שהוא שוה הוי קרן ולא הוי קנה רק המותר