רבי עקיבא איגר החדשות רלו

להפסיק ולברך על הרעמים אף דהוי כשואל מ"מ הוי כשואל מפני היראה, וזהו דקדק המג"א בלשנו דאם פוסק לשאול מפני כבוד ב"ו, היינו מפני אדם נכבד דצריך לירא ממנו, וע' תב"ש וא"ר דפקפקו על המג"א הנ"ל, (הגה עיין בהגהות רע"א על או"ח) ובעיקר הדין דמפסיק לקדיש ולקדושה ולברכו, הנה בתוס' לא נזכר רק לקדיש ולקדושה, והרא"ש והטור כתבו סתם לברכו מפסיק, ובב"י וד"מ כתבו דמפסיק ואומר ברוך ד' המבורך ל"ו, ולענ"ד מדברי רבינו יונה יש ללמוד דמפסיק ואומר ברוך ד' המבורך ולא יותר שהרי כ' וז"ל ולברכו נמי כיון שהיא הפסקה מועטת לענות ברוך ד' המבורך מותר דאין בו כדי שאילת תלמיד לרב דתכ"ד כדיבור דמי עכ"ל והיינו דשאילת תלמיד לרב הוא ד' תיבות שלום עליך רבי ומורי והוא מפסיק רק בג' תיבות ברוך ד' המבורך והוי תכ"ד, הרי להדיא דס"ל לרבינו יונה דאינו אומר ג"כ לעולם ועד וכיון דכל הראשונים סתמו דלברכו מפסיק ולא כתבו איך ומה, ובתוס' לא נזכר כלל ומפסיק לברכו ע"כ נראה דראוי לחוש לדעת רבינו יונה ובפרט דעיקר הדין תמוה דמנ"ל דלברכו מפסיק דהא דמפסיקי' מפני היראה או מפני הכבוד אין ראי' דהא גם בק"ש עוסק בשבחו של מקום, עיקר הלימוד הוא מדפליגי בתפלה אם אפסיקי' לקדיש וקדושה, ובדרך דאף דקי"ל דאין מפסיקי' מ"מ כיון דלחד מ"ד מפסיקי' ראוי לומר דע"כ לא פליג אידך מ"ד רק בתפלה אבל בק"ש מודה דמפסיק וכמ"ש הרא"ש. והררי"ו, וכ"כ בתב"ש דעיקר הלימוד מההי' דתפלה, וכיון שכן אין הכרח דמפסיקי' לברכו דע"כ לא מבעי לן אלא אם מפסיקי' לקדיש ולקדושה בתפלה אבל לברכו לא מצינן דמבעי לן, וא"כ י"ל דגם בק"ש אין מפסיקי' לברכו, ונ"ל דמה"ט אף שכ' הרר"י להוכיח דמפסיקין לקדיש וקדושה מההי' דתפלה הנ"ל אעפ"כ כ' אח"כ דגם לברכו מפסיקי' דהוי הפסק מועט וכמו שהעתקת למעלה לשונו הזהב, והא לקדיש וקדושה דלא הוי הפסק מועט ואפ"ה מפסיקי' ואמאי צריך למיתי עלה בברכו משום דהוי הפסק מועט ולזה נ"ל דכיון דליכא על ברכו ראי' מתפלה מש"ה הוכיח למיתי עלה מסברא כיון דלא הוי רק הפסק מועט ולדינא צ"ע

גם בעיקר דברי רבינו יונה אחרי שבררנו דבריו דאין להוכיח לענין ברכו מתפלה ורק מסברא אתי' עלה כיון דהוי הפסק מועט, איך יליף דמפסיקי' בק"ש לקדושה הא בסוגי' ברפ"ג מבואר דלא אבעי לן רק לקדיש אבל לקדושה לא מבעי לן, ואדרבא מסוגי' דהתם משמע דלקדושה בודאי אין מפסיקי' ממה דפליגי שם אם רשאי להתחיל להתפלל אם א"י להגיע עם הש"ץ לקדושה ותלי שם בפלוגת' אם יחיד אומר קדושה, משמע להדי' דלכ"ע אסור להפסיק בתפלה לקדושה ולא איבעי לן רק לקדיש דחמיר מקדושה וכיון שכן מנין לנו דמפסיקין בק"ש לקדושה, ואף דהרר"י והרא"ש העתיקום דפליגי בר"פ מ"ש אם מפסיקי' בתפלה לקדיש וקדושה, בעונותי לא זכיתי להבין דבריהם הקדושי' בזה דהא אדרבא שם משמע דהאיבעי רק לקדיש ולא לקדושה וצ"ע: תשובה עב

שבת קל"ב ע"א תוס' ד"ה מה צרעת וכו' אכתי נימא קבורת מת מצוה תוכיח דעדיפ' ממילה, תמוה לי מאוד דאיך שייך לומר מזה תוכיח אטו יש לן קרא דקבורת מ"מ אינה דוחה שבת והרי בסנהדרין פרכי' דידח' שבת דדוח' עבודה שדוחה שבת, ומשני רציח' תוכיח, ובתוס' שם הקשו דמ"מ נילף כך מדדחי מילה שדוח' שבת ומתרצי דמ"מ שייך רציח' תוכיח דדוח' דבר שדוחה שבת והיא עצמה אינו דוח' שבת, וא"כ אם נימא דהכא רציח' לא הוי תוכיח דמילה עדיפא שדוחה צרעת הדוחה עבוד' שדוח' שבת, באמת גם קבורת מת מצוה לדחי שבת מה"ט דהא רציחה לא הוי תוכיח וא"כ מילה וקבורת מצוה תרווייהו לדחי שבת ובאופן זה הו"ל למנקט קושייתם בדרך סתירה דע"כ אין זה סברא אם דוח' עוד מדרגה דכיון דמצינו רציח' דדוח' עובד' שדוח' שבת והיא גופ' אינה דוח' שבת ה"נ י"ל מילה אע"ג דדוח' צרעת שדוח' עבוד' הדוח' שבת, דאל"כ דיש בזה עדיפות יקשה דנימא באמת לקושט' דדינה דקבורת מת מצוה דידח' שבת דהא ל"ש רציחה תוכיח, דמת מצוה עדיפא דדוחה מילה דדוחה צרעת שדוח' עבוד' שדוחה שבת, אבל לישנא דתוס' דקבורת מ"מ יוכיח תמוה מאד וצע"ג, גם אם ננקוט הקושי' כפי' הנ"ל יש לתרץ די"ל דהא דאין קבורת מ"מ דוח' היינו כפי המסקנא דאו אינו דגברא לא חזי א"כ ליכ' ק"ו דדוחה מילה דדוחה צרעת שדוחה עבוד' דהא מה דצרעת דוחה עבודה לא משום חומרא רק דגברא לא חזי וליכ' ק"ו רק ממה דדוחה מילה דדוחה שבת ולגבי זה שפיר אמרי' רציח' תוכיח, אבל לפי התחלת הבריית' שהיינו דנין זה לק"ו דצרעת דדוחה עבודה באמת היינו דנין דגם קבורת מ"מ דוחה שבת, ולרב ספרא דלא ס"ל טעמא דגברא לא חזי, לדידי' באמת מוכח מדקי"ל דקבורת מ"מ לא דחי שבת ולא ילפי' מדדחי מילה דדוחה צרעת דדחי עבודה דדחי שבת, ע"כ מוכח דגם בזה שייך רציח' תוכיח דסוף סוף מצינו שדוחה דבר שדוחה שבת והיא גופא אינה דוחה דאין לומר הטעם דאמר' מילה שלא בזמנה יוכיח דדחי צרעת דדוחה עבודה דדוחה שבת ואעפ"כ היא גופ' אינה דוחה שבת דעדיין נימא קבורת מ"מ דדוחה מילה בזמנו דדוחה צרעת דדוחה עבודה שדוחה שבת אע"כ דאין חילוק בזה, ולרב ספרא באמת מפרשי' הך או אינו דקתני היינו דאמרי' רציח' תוכיח וכמ"ש מהר"ם לובלין אבל רבא י"ל דל"ש בזה רציחה תוכיח כיון דיש במילה עדיפה דדוחה צרעת דדוחה עבודה דדחי שבת והא דקבורת מ"מ אינו דוחה היינו מכח האו אינו דטעמ' דצרעת דגברא ל"ח והוא נכון מאד בעזה"י.