רבי עקיבא איגר החדשות רלה

ד"ה דאיבעי גחין וכו' דזהו גופא הוי קנין במה שהוא בידו מ"מ בישן לא מהני כיון דאפילו בגט לא מהני, אך כל זה בנתן בידו ממש, אבל בנתן לחצירו של שמעון נ"ל דמהני דחצרו כשלוחו במידי דזכות אע"ג שהוא ישן ואין לו יד לא אמרינן כיון דבטל יד הבעלים באותה שעה ממילא בטל יד שלוחו ואי אפשר לחצר להיות שלוחו לקנות כמו במת המשלח דבטלה השליחות דבישן לא מקרי בטל כח המשלח כיון דממילא יהי' לו יד כשיקוץ ולא מחסר מעשה, וכ"כ הר"ן פרק הזורק בעשאה שליח לקבלה שנתן בעל הגט לשליח קבלה בשעה שהוא ישינה דמתגרשת ועיין בבית יוסף סימן קל"ח שכתב דאף לטעם הרא"ש הנ"ל דלית לה יד דלא מקרי בת דעת מ"מ בנתנו לשלוחה מהני, וכתב הטעם דאל"כ לא היה לנו להכשיר למסור הגט לשליח קבלה, אא"כ נדע שהיא נעורה בשעת קבלת הגט עיי"ש. ולענ"ד ראיה מפורשת מסוגיא ערוכה גיטין ע' ע"ב כתב גט לאשתו ואחזו קורדייקוס וכו' במאי קמפלגי ר"ל מדמי לה לישן ור"י סבר ישן לאו מחוסר מעשה וכו' הרי להדיא דבשעה הבעל בשעה שעושה שלוחו שליחתו מהני דלא בטל כח המשלח כיון דלא מחוסר מעשה הוא. ומעצמו יהיה לו יד כשינעור משינתו, והכ"נ בשליח קבלה שלה עכ"פ מפורש בהר"ן ובב"י דמוסרים גט לשליח קבלה שלה בשעה שישינה וכן בנ"ד לענין חצירו בשעה שהוא ישן דקנה דחצירו כשלוחו. ונ"ל לדינא בגט באמרה תזכה לי חצירי ונתן הגט לחצירה בשעה שהיא ישינה דמגורשת כמו בנתן לשליח קבלה שלה וכדדייק לישנא דהר"ן שם דאחר שכ' הדין הנ"ל בנתן לשליח כשהיא ישינה דמגורשת היום וז"ל מיהו בחצירה כיון דבעינן שהיא עומדת בצד חצירה, כל שהיא ישינה אינה מתגרשת על ידי חצירה עכ"ל משמע דווקא דבגוונא דבעינן שהיא עומדת מצד חצירה דבזה חצירה מדין ידה אתרבאי בזה בעינן שלא תהא ישינה דכיון דבישינה לית לה יד לא שייך דחצירה יהא ידה אבל הכי דלא בעינן עומדת בצד חצירה כגון שאמרה תזכה לי חצרי דקנה חצירי מדין שליחות כמ"ש הר"ן ר"פ הזורק גם בישינה מתגרשת כ"ז נ"ל בפשיטות

אולם מה דאיכא לעיונא במציאה שנפל לחצירו בשעה שהוא ישן אם קנה, דלכאורה למ"ש הנ"י פ"ק צידמא בשם הר"ן דחצר במציאה לא מדין שליחות זכה דהא הוה תופס לבעל חוב דלא שייך בגווי' מגו דאיבעי זכי לנפשיה אלא דזכה מדין יד דאף שאינו עומד בצידו שכל מה דמשתמר בדבר שזכות הוא לו מקרי ידו שגם מה שבא לידו כי ניחא ליה דליקני הוא נתנו בחצר המשתמר והוי ידו אריכתא ע"ש, א"כ דמדין ידו הוא י"ל דכשנפל המציאה לחצירו אם בעל החצר ישן דלית ליה יד לא קנה חצירו

אמנם נ"ל לדינא דגם במציאה זכה לו ודהרי בלאו הכי דעת הראב"ד הובא בהרשב"א דגם בגט אם נתנו לחצירה כשהיא ישינה מגרשת. והרשב"א כתב דאפשר לצדד כדבריו דלא דמי לשוטה דאין לה חצר כיון דאין לה יד, דהתם אין לה יד כלל אבל ישינה אע"ג דהשתא אין לה יד מ"מ ראוי להיות לה יד דלאו מחוסרת מעשה הלכך אפילו השתא יש לה חצר כיון דהיא משתמרת ע"ש. וכן הה"מ העתיק בשם הרשב"א שהוא צריך עיון לדינא וא"כ לדעת הראב"ד פשיטא דזוכה במציאתה, ואף להחולקים דס"ל דבגט לא מגרשא הא רוב הפוסקים סבירא להו דבמציאה ג"כ חצירו קונה מדין שליחות, וכן דעת תוס' פ"ק דמציאה ולדידהו גם בישן קנה כמש"ל ובפרט שדברי הנ"י בשם הר"ן הנ"ל תמוהים לי מאד כאשר הבאתי בתשובה אחת דהא להדיא אמרינן פ"ק דמציעה דלא ילפינן קטן מקטנה דגבי איש לא אתרבי כלל חצר משום יד א"כ איך אפשר דבמציעה קונה רק משום יד וצע"ג

וא"כ לדברי רוב פוסקים נראה דבר"ד זכה במציאה ולו יהא אלא ספק קנה מספיקא, וכמו שכתב הרא"ש דמציעא דכל שזכה מספק במציאה נעשה הוא מרא קמא ולא מהני בתפס אחר מידו ע"ש. ה"נ כנלע"ד. (הגה, חסר כאן סיום התשובה.) תשובה עא

ש"ע א"ח סי' ע"ו ס"ג לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק, במג"א סק"ה וז"ל דאם פוסק לשאול מפני כבוד בשר ודם ק"ו מפני כבוד השכינה, ומה"ט נ"ל אם שמע קול רעמים יפסיק ויברך עכ"ל, ולענ"ד יש לפקפק בזה טובא עיי' תוס' די"ג כתבו וז"ל שואל מפני היראה ר"מ ור"י הלכה כר"י דאפי' באמצע משיב מפני הכבוד, א"כ נראה דמותר לענות קדיש וקדושה באמצע ק"ש דאין לך מפני הכבוד גדול מזה וכו' עיי"ש מבואר מדבריהם דלר"מ דאינו משיב מפני הכבוד אסור להפסיק ולענות קדושה רק לר"י דמשיב מפה"כ ואף דאינו שואל מפה"כ צ"ל דס"ל דקדושה הוי כמשיב כיון דכל הצבור עוסקים בקדושה כמו שדקדקו בלשונם דאין לך מפה"כ גדול מזה, דמשמע דמדמו זה למשיב דמותר מפה"כ, וא"כ כ"ז בקדיש וקדושה דהצבור עונים רשאי לענות עמהם דהוי כמשיב אבל בשמע קול רעמים דכל הצבור עוסקי' בק"ש אפשר דאין להם לפסוק וא"כ הי' נראה לחלק אם שמעו קול רעמים ובין הפרקים דשואל מפה"כ ב"ו, ק"ו דפסיק לברך על הרעמים, אבל באמצע לא

אמנם נראה דהדין עם המג"א די"ל דתוס' קאי בשיטת רש"י דמפני היראה היינו דירא שלא יהרגני והוי פיקוח נפש מש"ה אין לדמות קדושה וקדיש למפני היראה ואסור לר"מ אבל למה דקי"ל בש"ע דמפני היראה היינו אביו או רבו שצריך לירא ממני א"כ גם באמצע רשאי