רבי עקיבא איגר החדשות רלד

אזיל בתר העצם, ויהיה זה פלוגתא חדשה ולא מצינו דרבנן מחמרי יותר במין במינו מר"י, ובפרט מסוף דברי הר"ן במ"ש ועוד אפילו לא בעית למידק כולי האי זיל בתר טעמא וכו' מבואר להדיא דהוא רק דרבנן וא"כ בנ"ד ליכא חשש דאורייתא. אך מ"מ משום זה לחוד יש לפקפק למ"ש האו"ה דחתיכת בשר בהמה וחתיכת בשר עוף מקרי שוה בשמיה דשניהם בשר מקרי כמו חלא דחמרא ודשכרא, א"כ בנ"ד הוי מב"מ והיתר בהיתר

אמנם לעיקר נ"ל להקל אף במין במינו והיתר בהיתר, כי מסתימת כל הפוסקים משמע דלא משכחת דבר שלא יהא בטל ד"ת, וגם הר"ן בעצמו בשו"ת סימן נ"ז ונ"ט כתב ואם נתערב חמץ במצה קודם שש שעות דבטל דהיתר בהיתר בטל והביא ראיה ממתניתן דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה עיי"ש. הרי אף במין במינו היקל כאשר באמת מהראיה זו מוכח דאף במין במינו בטל למה דקיי"ל כרבא צמר גמלים וצמר רחלים הוי מין במינו דכולהו צמר אקרי, ועיין פר"ח או"ח סימן תמ"ד ס"ג שדחה לדברי הר"ן דצמר רחלים מקרי איסור לענין שלא לחברו בפשתן משא"כ חמץ קודם זמנו עיי"ש. עכ"פ לדבריו גם בשר מקרי איסור שלא לחברו בחלב הרי דהר"ן בעצמו לא ס"ל לעיקר להלכתא כדבריו בנדרים וכיון דבמה דס"ל להר"ן נדרים דאף בשר מקרי היתר דלא בטל אף באינו מינו בזה בוודאי לא קיי"ל כהר"ן כדמוכח בההיא דסי' צ"ט וכמ"ש (לדעת הר"ן בשיטת הרי"ף צ"ע דצמר גמלים הנ"ל) ממילא הדרינן לעיקר להראיה דצמר גמלים דמיניה מוכח דאף מין במינו והיתר בהיתר בטל וביותר דמסתימת שאר הפוסקים ודברי הר"ן מפורשים בשו"ת מידי ספיקא לא נפקא, ואם כן בנידון דידן יש להקל דלדין דאורייתא הוי ס"ס ספק דמין במינו בטל ונתבטל בשר בהמה בעוף וספק דיש ס' נגד החלב ולגבי דרבנן שרי מחד ספיקא וכיוצא בזה כתב הש"ך יו"ד סימן ס"ו סק"י. אולם עם כל זה נ"ל להחמיר בנ"ד דהא הבלוע שבקדירה לא נתבטל דעומד במקומו ולא נהפך לבשר עוף וא"כ כשהחלב נכנס לתוכו החלב והבלוע שבדופן יחד נעשה בב"ח וכשמתערב אח"כ בבשר עוף אסור מדאורייתא מכח טעם החלב שבתוכו דאסור דאורייתא

ומ"ש רומעכ"ת שצוה להשליך האוכל לא היה צריך לזה דהא קיי"ל בשאר אסורים חוץ מיין נסך דאף לח בלח ימכור כולו לנכרים חוץ מדמי איסור שבו וא"כ בנ"ד מותר למכרו לנכרי דאינו נותן יותר בשביל הבלוע בשר בהמה בחלב כנלע"ד: תשובה סט

בש"ע חוה"מ סימן קי"ז ס"א בהגה עשה שדהו אפותיקו מפורש שא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו ונמצא השדה לא היתה שלו י"א דגובת משאר נכסים נראה להביא ראיה לאינך שיטות הפוסקים דאף בכה"ג אינו גובה מסוגיא דכתובות ס"פ מי שהי' נשוי אבעיא להו אשתדוף בנ"ח וכו' ואם איתא מקמא מיהו תגבה, ולכאורה תמוה דלמא מיירי דהשדה הב' הי' אפותיקו מפורש דבכה"ג לכ"ע באשתדוף אינו גובה וביותר דהרי בלאו הכי קשה למה דדייק הש"ס ר"פ ממתני' דינא דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה אם גובה או לא והרי ממתני' דכתבה ראשונה ללוקח לכאורה מוכח להדיא דקדם וגבה לא גבה מדיכולה הראשנה לטרוף משני' ובהכרח לומר דיש לומר מתני' מיירי באפותיקו מפורש וכמ"ש הרא"ה עיי"ש אלא ע"כ מוכח מזה דבאפותיקו מפורש אף בנמצא גזולה אינו גובה משאר נכסים ולהכי א"א לאוקמא באפותיקו מפורש מדקתני לראשון ולא חתמה לו מה לו לחתום או לא הא בלאו הכי לו יהי' אפשרות בשום אופן לגבות מהראשון כיון דהב' הוא אפותיקו מפורש אלא ע"כ דמיירי בלא אפותיקו, ואף למה דס"ד עכשיו דאשתדוף לא גבי ממשעבדי, מ"מ מהני חתימתה לענין אם ימצא הב' גזולה דבזו בוודאי יוכל לגבות מהא אבל באפותיקו מפורש דגם בכה"ג אינו גובה לא שייך כלל ולא חתמה לראשון כנלע"ד. תשובה ע

ע"ד שאלתו בראובן שנתן חפצו לשמעון לשם קנין כשהוא ישן או בחצירו של שמעון כשהוא ישן וכן במציאה כהאי גוונא אם קנה שמעון או לא

גרסינן בגיטין ע"ח נתן בידה והיא ישינה ניעורה קוראה והרי היא גיטה אינו גט עד שיאמר לא הא גיטיך עיי"ש מבואר דבעודה ישינה לא מתגרשה, וטעמא דמלתא כתב הרא"ש שם דישינה לית בא דעת כלל, וביארו הרשב"א והר"ן דאף דבגט לא בעינן דעתא דידה מ"מ אין שמור בידה ובעינן עכ"פ שיהא הגט במקום המשתמר ומדמו לה לשוטה שאינו יכול לגרשה כדאיתא פרק חרש וכיון דבגט דהוא בע"כ אפילו הכי לא מקרי יד לקנות הגט בשעה שהיא ישינה אי מטעם דאין בה דעת אי מטעם דאינו משתמר בידה, ק"ו לענין מתנה ומציאה דא"י לזכות לו בע"כ לכ"ש דישן לא קנה אע"ג דלענין חצר עדיף מציאה ומתנה מבגט, היינו דחצירה. מטעם שליחות אתרבאי בזה במציאה ומתנה דהוי זכות זכין לאדם, משא"כ בגט דחוב הוא לה ואין חבין לא נעשה חצירה שלוחה משא"כ כשנתן בידה ממש בוודאי הסברא נותן יותר שיהא עדיפות לקנות הגט דבע"כ משארי דברי' שאינן בע"כ וכיון דישינה לית לה יד לקנות הגט ק"ו לקנות מתנה ומציאה לא מבעי לשיטת רש"י כתובות ל"א דמבואר שם דלענין ממון אינו קונה במה שבידו רק מדין הגבהה או משיכה, עיין במגיני שלמה ופ"י שם דפשיטא דלא שייך כן בישן, אלא אפילו לדעת תוס' שם