רבי עקיבא איגר החדשות רכ

וא"כ גם בכחוש נאסר הכף ככ"ר כמ"ש הטו"ז ס"י צ"ב, ואף אם לא הגיע הרוטב למעלה כ"כ עד אמצע של חתיכת הדג מקום שהאיסור מונח, הא מ"מ קיי"ל כר"י כדמשמע בסי' צ"ב, וכן עיקר להלכה דמקצתה תוך הרוטב בלע בכולה גם אף בלא רוטב הא קיי"ל כהרשב"א בדבר שמן בצלי בעי ס' וגם נטילה וא"כ הוי רק חד ס' שמא הי' שמן, ובזה אף אם הי' ס' מ"מ הא בעי נטילה, וכיון דחלק עובי חתיכת הדג לא היה בו כדי נטילה ממילא נכנס גם להכף דהא דבר שמן בלוע יוצא בלא רוטב, זולת שנאמר דהוי ס"ס בכה"ג ספק שהיה כחוש בלא מעט רוטב בכף דאז לא יוצא הבלוע להכף, ואת"ל שהי' שמן דלמא היה ס' וגם מעט רוטב ולא בעי נטילה, אך ז"א דמיד שאתה אומר שהי' שמן הוי ס"ס להחמיר, ספק דלא הוי רוטב, ואף אם יש ס' בעי כדי נטילה, ואת"ל שהי' רוטב דלמא לא היה בו ס' וכמ"ש תוס' כעין זה פ"ק דכתובות בסוגיא דפ"פ. ולזה נ"ל דהכף צריך הגעלה ואף דמ"מ יש לדון כיון דהך מלתא גופא דבשמן בעינן ס' ונטילה לאו מוסכם הוא דהרא"ה חולק עליו א"כ י"ל שפיר דהוי ס"ס אך עכ"פ כיון דאמיד ומוחש להשואל דהי' מעט רוטב בכף ממילא הוי רק חד ספק והכף בעי הגעלה

אולם בדינא דהמחבת נ"ל לדון טובא דלא בעי הגעלה דהרי הרוטב בוודאי הי' ס' נגד טעם האיסור והחשש רק דלאחר שהי' חתיכת הדג עם האיסור שבתוכו מונח על הכף, כיון דחתיכה ענ"נ ונאסר הדג ובלע הכף ממנו וכשהחזירו להרוטב נאסר הרוטב דאין בו ס' וכיון דחענ"נ הוא דרבנן והוי ספק שמא הי' בו ס' הוי ספק דרבנן, ואף דלאו בירור גמור הוא דהי' מעט רוטב בכף וא"כ הוי ס"ס להחמיר ספק שמא לא הי' בו רוטב ואף אם הי' בו ס' נאסר כדי נטילה, וספק שלא הי' בו ס' מ"מ יש כאן ב' ספיקות ג"כ ספק שהי' כחוש בלא רוטב ולא בלע כלל הכף מהאיסור ואין הנאסר וכו' גם הך דינא גופא דבשמן אף היכי דיש ס' בעי נטילה הוי רק חומרא בעלמא כמ"ש האחרונים, בוודאי יש לצרף בזה דעת האומרים דבמקצת חתיכה לא אמרנן חענ"נ עיין ש"ך סימן צ"ו בענין. דליכא גוונא דאיסורא בנ"ד אא"כ לא הי' בו ס' והי' שמן או מעט רוטב דאם היה בו ס' בממנ"פ דבכחוש אין בלוע יוצא בלא רוטב, ואם הי' מעט רוטב הי' בטל בס' ואם הי' שמן בלא רוטב דנאסר כדי נטילה מ"מ לא אמרינן לגבי חענ"נ, וכיון שכן דאם הי' בו ס' בוודאי שרי ממילא לענין חתיכה עצמה נ"נ הוי ספק דרבנן

הן אמת שראיתי להפמ"ג בסימן צ"ח בטו"ז סק"ג דנסתפק בנשפך במבשא"מ ואח"כ הוסיפו בו מים עד דעכשיו בוודאי איכא ס' והספק רק אם אז לא הי' בו ס' ונעשה נבילה, די"ל דאסור כיון דכבר היה בכלל ספיקו דאורייתא, ודמי לספק טריפה שבשלו בכלי ונעשה אינו בן יומו עיי"ש

אולם לדידי נראה דאין לדמותו כלל דדווקא התם דיינינין על האיסור גופא דמה שאסור בעצמותו משום ספק דאורייתא אף דנעשה אח"כ ספק דרבנן מ"מ עומד באיסורו דהיינו הבלע של ספק טריפה אף דנפגם מ"מ עומד באיסורו, וכמו כן בס' איסור שנתערב והוא דבר חשוב אמרינן דכיון דהספק בעצמותו לחומרא עומד באיסורו ולא נתבטל כיון דהוא דבר חשוב, משא"כ גבי נשפך דמיד כשנשפך ואסרנו המאכל היינו מספק שמא מעורב בו טעם איסור, אבל מ"מ לא נתחדש ולא נולד איסור חדש לומר דטעם ההיתר נהפך לאיסור כדין חתיכה עצמה נעשה נבילה, דלגבי הטעם של ההיתר אמרנו דלא נאסר מעולם דהוי ספק דרבנן, וא"כ כשהוסיפו אח"כ עד ס' מותר דטעם התיתר לא נאסר מעולם ולא בעי ביטל, ובענין זה לא מקרי תרתי דסתרי דכך משפט תורתינו הקדושה דבמילי דאורייתא ספיקו לחומרא ובדרבנן ספיקו להקל, ואולם מדברי הש"ך סימן פ"ד סק"ל משמע כדעת הפמ"ג דהרי בחורו נקוב לחוץ אסור רק מספיקא דשמא פירש, ואעפ"כ דעת הש"ך לדון בו דחתיכה עצמה נעשה נבילה

ובזה מיושב היטב דברי הת"ח. כלל נ"א שכתב שם דאף לטעם הר"ב, מ"מ יש להקל אף בעירו הרוטב להקערה אח"כ דהוי ספק דרבנן כמו בנשפך, ותמהו כל האחרונים הט"ז והש"ך והמנ"י דהא ביצת אפרוח ודג טמא הוי מבשא"מ, ואף דהדגים טהורים שבמחבת שנאסרו הוי מב"מ עם הדגים שבקערה, מ"מ כיון דנאסרו מספק בעי ביטול כמו וודאי איסור דבלח בלח בעינן ס'

ולענ"ד נראה דהרי לרבינו אפרים דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבילה אם חתיכת היתר בלע כזית חלב ובשלו עם חתיכות אחרות ובכולם ס' נגד כזית האיסור אף דחתיכה עצמה אסורה דאין הגעלה באוכלין וכדאיתא בש"ע רס"י ק"ו מ"מ אם אינו מכירו בטל ברוב כיון דפליטת טעמו אינו אוסר הוי כמו יבש ביבש כמ"ש הראשוני' בפשט דברי הש"ס פ' גיד הנשה שנתבשל עם הגידים דפרכי' ויבטל ברובה, וכיון שכן אף לדידן דקיי"ל כר"ת, מ"מ אנן אמרינן דהמעט דגים שנשארו במחבת ונאסרו מספק שמא הי' אז שם דג טמא ולא היה בו ס' אף דנאסרו לאכלו דשמא אוכלים טעם דג טמא שמעורב בהם, מ"מ גוף טעם ההיתר לא נעשה נבילה, וכשעירו אח"כ הרוטב והדגים להקערה ועכשיו יש ס' בכולם נגד טעם האיסור מותר הכל דהא הפליטה טעם ההיתר של המעט דגים ההמה אין אוסר רק אם יבוא אליהו ויברר אותם נאסר אותם מחששא דמעורב בהם טעם איסור ואין הגעלה באוכלין וממילא הוי כמו יבש ביבש כנ"ל ברור ונכון בעה"י וכיון שכן בנ"ד נמי טעם הדג לא נעשה