רבי עקיבא איגר החדשות ריט

להנבילה אם אסור בוודאי משום קורבא או דקבוע עדיף גם מקורבא ע"ש, אין זה סתירה לדברינו דהתם דלקח מקבוע דכמחצה על מחצה דמי שפיר יש לדון דלקח בוודאי מאותו החנות דאין הרוב מנגדת משום הקביעות, אבל בנמצא ס"ל כנ"ל, כך הי' נ"ל, וא"כ בנ"ד קיימינן להלכה כדעת החו"י אלא ברוב עוברים ישראלים, וכל זה שאין רושם בסכין אבל ביש בו רושם כמו חריצים שעושין לסימן סכין חלב זהו סימן שמישראל נפל כמ"ש החו"י שם. ונראה דהדין עמו אף ברוב עוברים נכרים ולא חיישינן למכירה מישראל לנכרי, די"ל כאן נמצא ולא חיישינן למכירה כמבואר בסוגיא דסימנים דאורייתא דלא חששו למכירה רק לשאלה, והכי נמי בסכין לא שייך שאלה דמהיכי תיתי ישאיל סכינו לנכרי. גם אם הי' חיישינן למכירה, מ"מ כיון דבוודאי היה מתחלה של ישראל הוי ספק אם ניתוסף בו בליעת עכו"ם דשמא לקחו העכו"ם זה יום או יומיים ועדיין לא נשתמש בו וספק השתמש בו דבר פגום, ודומה ממש לההיא דסימן קכ"ב הנ"ל, ובזה עולה יפה דמיונו של השבות יעקב כנלע"ד

שוב נתיישבת דיש להקל במחצה ע"מ ישראלים ונכרים דס"ס, ספק דישראל ואת"ל דנכרי שמא הוא אינו בן יומו ואינו דומה לספק טריפה ונעשה הכלי אב"י דהיינו דנין על הספק לחומרא והוי וודאי טריפה דאסור באינו בן יומו אבל בנ"ד נהי דמדין ספק דרבנן לא מצינו למיתי עלה דכשמצאו הבלוע שבו אסור מספק דאורייתא ולא מהני להשהותו מעת לעת, מ"מ מותר מטעם ס"ס כנ"ל דהוי כנולד ב' ספיקות ביחד דהא מקודם דנאבד הסכין לא נולד ספק דהיינו יודעים דישראל הוא ואחר שנאבד נולדו ב' ספיקות יחד, וע"ש בתשובת סי' רנד: תשובה נז

עובדא בא לידי פה ק' פרידלנד עמד השואל ושאל שלאחר שבישל דגים במחבת גדולה ומליאה ונתן הדגים בקערה ע"י כף אחת אחת, אחר כך עירה הרוטב בפעם אחת מהמחבת לקערה, ואחר כך כשנשתהו הדגים בקערה ונצטננו נאכלו הדגים, ונמצא בחתיכה האחרונה מונח בתוכו חתיכת דג טמא, דהיינו רצועה דקה וארוכה קצת כעין סרטין שקורין קרעפס, ובלכתו לשאול ממני ארכס ממנו חתיכת האיסור ואינו בפנינו לשערו אם יש בו ס' והשואל אמר שכפי אומד דעתו קצת הי' בו ס' אך אינו בבירור אצלו

הנה החתיכת הדג נ"ל דבוודאי אסורה, אף כפי הסכמת האחרונים בסימן צ"ח דבאיסור דרבנן אף מבשא"מ אם נאבד האיסור תולין דהיה ששים כנגדו, מ"מ הכא הוי איסור דאורייתא כפי הסכמת הש"ך סימן ק"ז והמנ"י כלל כ' סק"ד דציר דגים טמאים ע"י בישל הוי דאורייתא והוי אינו מינו נגד דגים טמאים, ואין להתיר מטעם ס"ס ספק הי' כחוש ולא נאסר רק כדי נטילה, ספק שהי' ס' נגדו ואף דאין אנו בקיאן בין כחוש לשמן, ואין עושין מזה ס"ס דהוי חסרון ידיעה י"ל דזהו רק אם הוא בפנינו ומשום חסרון בקיאתינו מספקין במלתא, משא"כ כשנאבד דאף אם היינו בקיאים לא היינו יכולים לעמוד על הבירור שפיר הוי ס"ס, דהא מ"מ י"ל בהיפוך כיון דאפילו הי' בפנינו לא הי' אפשר לדונו בדין כחוש לא יועיל במה דאינו בפנינו. ובדבר זה נסתפק בפרי מגדים סימן נ"ג בש"ך סקט"ו, ובתפארת למשה סימן ק"ץ סט"ו כתב לאסור עיי"ש, גם הלא אף בכחוש עכ"פ בעי כדי נטילה דהוא עובי רוחב אצבע דזהו לא שייך לעשות בחתיכת דג דממילא יופסד הכל. ולפ"ז י"ל ביותר אף באיסור דרבנן יש לאסור דהוי ס"ס להחמיר ספק דהוי כחוש ואינו מועיל ספק דאינו מתפשט יותר מכדי נטילה ואת"ל דהיה שמן שמא לא הי' ס'

והנה בדין הכף בזה שפיר הי' מקום להקל בלא הגעלה ע"י ס"ס הנ"ל ספק כחוש וספק ס' דבזה אף דעובי תחתית הדג שהאיסור מונח עליו אינו כדי נטילה, ואם כן אף בכחוש מתפשט האיסור לכף, הא קיי"ל דכחוש בלוע אינו יוצא מחתיכה בלא רוטב, וממילא אין הנאסר יכול לאסור ואף דהאיסור הוא עדיין לפנינו מ"מ לענין בליעת הכף דרך התפשטות הטעם מהאיסור דרך החתיכות הדג מקרי בלוע, וביותר מזה כתב המג"א רס"י תמ"ז במצות המשוחים בשומן ומקצתה נתחמצה ונגעה מצה אחרת בצד שלא נתחמצה לא נאסרה דהבלוע של החימוץ באותו מצה גופא ממקום למקום הוי בלוע) ואף דהחק יעקב חולק, היינו באותו חתיכה עצמו לא מקרי בלועה

ובאמת דברי המג"א תמוהים אצלי למאוד, אם היתה כולה חמוצה היינו צריכים ס' נגד כולה ולא אמרינן שתסגי, ס' נגד מקום שנגע דהרי הטעם שמחוץ למקום נגיעתה כשמתפשט ממקום למקום ובא לשפת המצה זו נעשה בלוע הרי דהטעם דכולה מתפשט באחרת א"כ מה לי דכולה חמוצה או רק מקצתה, וכי כיפי תלוי לה לחמוצה. לזה נראה ברור כדעת הח"י, אך זהו רק באותו חתיכה, אבל מחתיכה לחתיכה אף בעוד שהאיסור מונח עליו מקרי בלוע, כמו שהעלה בשו"ת משאת בנימן סימן כ"ט (ובדבר הת"ח כלל כ"ט שכתב כן בלב הדבוק בעוף יש לעיין כיון דדבוק בו הוי לכאורה כחתיכה אחת ועיין). וגם מה דגמגמנו דהוי חסרון ידיעה לא שייך לגבי הכף דהא לגבי דבר בלוע סמכינן על בקיאתינו כמ"ש הש"ך סי' ק"ה אולם באמת כמעט מבואר להדיא בהגהת ש"ע סימן ק"ה ס"ט גבי חלב כחוש המונח על החתיכה הנוגעת בחתיכות אחרות אוסרינן כולן ולא מתירים מטעם בלוע ועיין בפמ"ג דהניח שם בצ"ע. גם השואל אמר שקרוב לוודאי שבכל פעם כשלקח חתיכת דג עם הכף, שאם ג"כ מעט רוטב,