רבי עקיבא איגר החדשות רכא

נבילה ולא נאסר הרוטב ולא בעי במחבת הגעלה. אך לאשר ידעתי מך ערכי מבלי לסמוך על דעתי הקלושה והוריתי להגעיל גם המחבת, אולם אם יזדמן לזה במחבת חרס דעתי נוטה להקל להשהותה מעל"ע וד' יניחני בדרך אמת: תשובה נז

בש"ע חוה"מ סימן רס"ח ס"ב בהג"ה ב' שבאו כאחד לתוך ד' אמות או שעומדים ונפלה המציאה לתוך ד' אמותיהן קנו שניהם עכ"ל, מלשון זה משמע להדיא דבעומדים שם קודם נפילת המציאה אף שאחד בא לשם קודם לחבירו, מ"מ קנו שניהם דבשעת נפילת המציאה לשם שניהם עומדים שם. ותמוה לי דהא בגיטין ע"ח ע"א דפריך הש"ס וליחזי הי מינייהו קדים וכו' הרי מבואר דאם קדמה היא לתוך ד' אמות אלו קודם להבעל, ואח"כ בא הבעל לשם וזרק לה הגט קנתה היא דכבר זכתה בד"א אלו לקנות על ידן הגט שיתן לה אף דבשעת נתינת הגט גם הבעל הוא בתוך ד' אמות) א"כ הכא נמי בבאו שניהם זה אחר זה ואח"כ נפל המציאה לשם מהראוי שיזכה הא' דכבר זכה בד' אמות אלו לענין מה שנפל לתוכו. ולענ"ד דין זה ברור כמ"ש דזכה האחד ובהכרח שבקינן לדברי הגהת ש"ע הנ"ל דדחיק ומוקי לנפשי' דאו שעומדים היינו דבאו לשם בבת אחת וצל"ע

ונסתפקתי להסוברים דגם במתנה ד' אמות קונים אם ראובן בא תחילה לתוך הד' אמות ואח"כ בא לוי לשם, ושמעון נתן ללוי מתנה וזרקו לתוך ד' אמות אלו, אם נימא דלוי לא קנה, כיון דראובן בא לשם תחלה ד' אמות אלו נעשו שלו וכמש"ל, או דנימא דלענין זכיית זה החפץ דא"א לראובן שיקנה דתלוי בדעת הנותן לא מקרי הד' אמות שלו וזכי' ללוי בכל מה דא"א שיזכו הד' אמות לראובן זוכים ללוי, והנה מדברי הב"ש באה"ע סימן קל"ט סכ"ג במ"ש שם בדברי הרמב"ם דאיירי דאין לה שם ד' אמות כגון דבא אחר לשם תחלה וכו' הרי דס"ל בפשיטות דאף מי שאין לו שייכות בזכייה זו מ"מ כבר הד"א הם שלו שלא יקנה בהם זה האחר

אמנם דברי הב"ש תמוהים לכאורה מסוגיא דגיטין הנ"ל דפריך והא אי אפשר לצמצם, ולדברי הב"ש משכחת לה ברווחא דתחלה הי' אחר בתוך הד' אמות, ובעודו שם באו הבעל והאשה זה אחר זה לתוך ד' אמות אלו דכ"ז שהראשון עומד לשם הד"א שלו ולא ניקני להבעל והאשה, ואח"כ הלך הראשון משם דבאותו שעה שהולך משם הבעל והאשה זוכים כאחד בד"א אלו אלא ע"כ דלענין הגט אין נפקותא בזכיית אותו האיש דאין לו שייכות בו וצל"ע לדינא ומה דיש לעיין בהג"ה זו דהא אי אפשר לצמצם, עיין בספר בית מאיר סימן קל"ט דהתעורר מזה. תשובה נח לק"ק פראנקפורט לכבוד ידידי חביבי הרב הגאון המפורסים מו"ה יהודא ליב נ"י אב"ד ור"מ דק"ק הנ"ל

ע"ד עובדא דאתי לידי' צוואת שכיב מרע שנכתב שיותן מהיום ולאחר מיתה מדמי הבית שלו לכל אחד מבנותיו הפנוייות ס"ך ש"ן ר"ט ושכר דירה מכל החדרים שבבית וינתן להם לצורך פרנסתן ובסוף הצוואה כתוב וקנינא וכו' ואח"כ נפטר אחד מבנותיו הפנוייות וציותה שחלקה בדמי הבית שזכתה עפ"י צוואת אביה יוחלק בין אחתיה הפנוייות

הנה בפשיטות הדבר כמ"ש מעכ"ת נ"י דמהיום ולאחר מיתה צריך קנין כדאיתא בש"ע סימן ר"ן ס"ט. ומה שתמה מעכ"ת נ"י על שלא הובא שם דעת הנ"י דף רכ"ט ע"א דס"ל דגם בקנין אם עמד חוזר, גם אנכי הרגשתי בזה ובש"ע שלי כתבתי על הגליון ועיין בנ"י דף רכ"ח סוף ע"א ודף רכ"ט תחלת ע"א. וצ"ע. (א"א שמעתי מאאמ"ו נ"י דנראה דגם דעת תוס' בגיטין ט' ע"א ד"ה וא"ח וכו' דתירצו דמיירי דמהיום, מבואר דס"ל כדעת הנ"י דאף במהיום אם עמד חוזר

] ומ"ש מעכ"ת נ"י במ"ש הנ״י במימרא דאביי ומודה רשב"ג באם נתנם במתנת שכיב מרע דלא עשה ולא כלום דכבר קדמו אחריך דמיירי במתנת שכיב מרע מהיום ולאחר מיתה, והא כיון דהקנין נגמר מחיים הוא קדם לאחריך. זה זמן רב עמדתי על זה ותמהתי ביותר דמלישנא דהרשב"ם והנ"י שכתבו וז"ל אם נתנם האחד במתנת ברי כדרך מתנת שכיב מרע דהיינו מהיום ולאחר מיתה או במתנת שכיב מרע מבואר דמפרשי דמיירי בברי שנתן מהיום ולאחר מיתה אלא כיון דנתן כדרך מתנת שכיב מרע (כדאיתא בברייתא קל"ה ע"ב איזה מתנת בריא שהוא כמתנת שכיב מרע כל שכתב מהיום ולאחר מיתה) קרי לה אביי מתנת שכיב מרע, ובזה בוודאי יקשה הא קנה מחיים וקדם לאחריך, ובזה נסתר ג"כ במה דרצה מעכ"ת נ"י לתרץ דהנ"י ס"ל דגם בלא עמד חוזר דכללא הוא כל שעמד חוזר חוזר במתנתו, דהנה מלבד דמבואר בהיפך בנ"י דף רכ"ח ע"ד בסופו, גם הא הנ"י מפרש לה בברי שנתן לה מהיום ולאחר מיתה, ובזה בוודאי אינו יכול לחזור כדקתני מתני' האב אינו יכול למכור, ומעכ"ת נ"י כתב בלשונו דהנ"י מפרשם כפירש רשב"ם דמיירי במתנת שכ"מ מהיום ולאחר מיתה, ומלשון הרשב"ם והנ"י נראה בעליל דמפרשי בברי שנתן מהיום ולאחר