רבי עקיבא איגר החדשות רטז

חם לתוך צונן דודאי סגי בקליפה וצריך לעיין גדול. עד כאן העתקתי לידידי רופ"מ הרשום אצלי הנראה לע"ד, ובזה תנוח דעתי משום טרדות עבוה"ק אסיים הכ"ד: תשובה נד

בהרמב"ם ספי"ד מהלכות פרה דבילה של תרומה וכו' וכתב הכ"מ שם וא"ת נטמאו המים ויחזרו ויטמאו את הדבילה עיין שם, והובאו דבריו כהווייתן בתוי"ט. ואנכי בער ולא אדע, הא סוף סוף המי חטאת בעצמותם מטמאים אדם וכלים ואוכלים, וא"כ יטמאו המי חטאת להדבילה, והו"ל תרומה טמאה ומחוללת ועומדת, וליכא למימר דמיירי בדבילה דלא אתכשר ובהך נפילה למי חטאת לא נתכשרו דלא ניחא ליה בנפילה זו, דא"כ גם הכ"מ לא הקשה כלום מהא דיטמאו המים ויחזרו ויטמאו להדבילה, וגם מעיקרא דדינא פרכא דהרי מבואר בהרמב"ם פ"ב הי"ג מהלכות טומאת אוכלין דמשקין טמאים שנפלו על האוכלין נטמאו אף על פי דנפלו שלא לרצון, דהטומאה וההכשר באים כא' והוא משנה מפורשת ריש מכשירין

וחשבתי לומר למה דמבואר פ"ק דפסחים ט"ז ע"א למ"ד טומאת משקין לטמא עצמן דאורייתא ליכא אלא חד קרא להכשר מוקמינן לה למחוברין, ותלושין לא מכשרו מדאורייתא עיי"ש, אם כן הכא במי חטאת דבעי נתמלאו בכלי הוי תלושין ולא מכשרו מדאורייתא ואם כן כמו דמתרץ הכ"מ לקושייתו כיון דלא הוי רק טומאה דרבנן לא מקרי מחוללת ועומדת, א"כ הכי נמי י"ל כן על קושייתו כיון דההכשר תלושין הוי רק דרבנן לא מקרי מחוללת ועומדת, והי' ניחא טפי דמרא דהא שמעתתא דכהן טמא' שאכל תרומה טמאה דאינו במיתה הוא שמואל, ואזל לשיטתי' דסבר בפסחים שם דטומאת עצמן יש להם מדאורייתא, ואם כן לא מייתרה קרא להכשר תלושין, ומיירי מתני' בדבילה שלא הוכשרה

אמנם כל זה אינו מעלה ארוכה בשיטת הרמב"ם דמבואר בדבריו פ"ב מהלכת טומאת אוכלין דתלושין מכשרי מדאורייתא, (דס"ל תלושין ומחוברין מחד קרא נפקא כמ"ש הפ"י שם בפסחים) והא דמשקי בי' מטבחיים אין מכשירין, היינו דהלכתא גמירי לה, וכמ"ש להדיא פ"י מהלכות טומאת אוכלין, א"ב דתלושין מכשרי מדאורייתא, הדרא קושייתינו לדוכתא דיטמאו מי החטאת לדבילה, זולת שנאמר דבר חדש דהך מלתא דטומאה וההכשר באים כאחד הוא רק דרבנן, ומטעמא שכתב הר"ש ריש מכשירין דמשום טומאתן חשיבי, אבל מדאורייתא לא הוי מכשירין, ואם כן לא הוי מחוללת ועומדת, ואמנם מלשון הרמב"ם לא משמע כן וצלע"ג: תשובה נה לק"ק ליסא. לכבוד מר חותני הרב המאוה"ג מו"ה פייבלמן סג"ל אב"ד ק"ק סאטמר

ע"ד שאלתו בנידון מנורה שהדליקו עליו בבית התפלות שלהם, ולקחו ישראל ונתנו במתנה לבית הכנסת. היטב דיבר מעכ"ת נ"י שדין זה מפורש יוצא מהט"ז או"ח סימן קנ"ד ס"ח לאסור אף דבא"ר שם צידד להקל, מ"מ לא שבקינן פשוט ותירץ דהט"ז מפני ספיקו של הא"ר, וביותר שסברת הא"ר מספיק אם נניח בהחלט דהמנורה מותרת להדיוט אבל באמת גם לתשמיש הדיוט טובא יש לעיין בי' כמו שנבאר בע"ה

הנה הט"ז סיים שם בדבריו ואפילו בביתו, נראה כוונתו דדווקא בנרות שכבו כתב בהג"ה אעפ"י שמותרים להדיוט דהכיבוי הוי ביטול, אבל במנורה ליכא ביטול ואסור אף להדיוט ומ"מ מה דנראה מהט"ז דפשיטא ליה כן דלהדיוט אסור, לענ"ד אינו כן דלאו מלתא דפשיטא הוא. דתליא באשלי רברבי, דהנה התוס' בע"ז נ' ע"ב במחתה שמקטרין בו לע"ז מקרי תשמישי לע"ז ואסור אף במכירה לישראל כמו בע"ז עצמה, דקיי"ל כרבנן דמכרה או משכנה לישראל לא הוי ביטול ה"ה במשמשין, וכתבו שכן כתב הרשב"ם בשם רש"י, וכ"כ הרא"ש שם. אולם הר"ן ר"פ ר' ישמעאל כתב בנרות שעוה שמכרם הנכרי לישראל הוי ביטול מכח המכירה דאע"ג דבע"ז עצמה אמרינן לקמן בפרקין דאפילו מכרה או משכנה אפילו לצורף ישראל אסור והתם משום דמימר אמר איידי דדמיה יקרין מזבין לנכרי ופלח לה, אבל נרות אין דמיהם יקרין, וכן הדין בכל משמשין שאינם מכרים וכו' ע"ש וכ"כ הטור בשם הר"ר יונה ביו"ד סימן קל"ט הנרות שמכרו לישראל דמכירתו הוי ביטול, וא"כ נ"ד הוי ספיקא דרבוואתא

והנה לכאורה יש מקום לומר דבנ"ד לכולי עלמא אסור, והיינו די"ל דהא דמיקל הר"ן ורבינו יונה במשמשין שמכרם לישראל, הטעם כיון דרבי מתיר בע"ז עצמה במכרה או משכנה, יש לנו לומר דלא פליגי רבנן עלי' רק בע"ז עצמה אבל במשמשין מודים דלמעט בפלוגתא עדיף, וא"כ י"ל דאין לנו להתיר במשמשין רק במה שמתיר בע"ז עצמה, והיינו במכרה לצורף ישראל דווקא לדעת הרמב"ם והר"ן דלצורף דווקא מתיר רבי' אבל במכרה לאינו צורף דאסור גם לרבי, י"ל דאסור גם כן במשמשין, ואם כן י"ל דדווקא בנרות שעומדין להדליקם וכ"ע לגבי נרות כצורף דמי בזה מקילין דהמכירה הוי ביטול, אבל במנורה דעומד בקיומו ומכרה לאינו צורף, יש לומר