רבי עקיבא איגר החדשות רטו

הר"פ, והרי לכאורה מדברי תוס' הנ"ל דכ' דהבעין שעל הסכין הוא משהו בעלמא, ואינו נבלע רק כדי קליפה. מ"מ יקשה הא הבלוע מתפשט הרבה ע"י דוחקא ורותח, דהא ע"כ ס"ל דבהמה רותח יותר מכ"ק דלא כהר"פ בזה מדלא תירצו בלא"ה דמש"ה סגי בקליפה משום דיותר מזה אין בה"ש רותח

ונלע"ד דצריך לבאר דברי הר"פ מה דדחה הראי' מבה"ש הא בלא"ה כיון דבאמת מיקל בסתם סכין, משום דסתם סכין אב"י, וגם ע"כ ס"ל דסתם סכין שמנונית טח על פניו, וס"ל ג"כ ע"כ דהשמנונית בעין אינה נפגמת מדס"ל דבסתם סכין בעינן עכ"פ קליפה משום הבעין, א"כ ממילא ניחא ההי' דהשוחט, די"ל דמיירי ג"כ בסתם סכין דמהני קליפה לגבי הבעין במועט ולזה צ"ל דמ"מ הי' קשה למה דמבעי' בש"ס ע"ז גבי עכברא בשכרא אם סבר רב נטל"פ אסור ויקשה אם רב סבר נטל"פ אסור אמאי אמר רב קולף ואף דלכאורה בלא"ה הראי' מבה"ש רק ללישנא דבה"ש רותח, אבל ללישנא דדוחקא ממילא ליכא ראי' מבה"ש דאינו רותח, וא"כ י"ל דשפיר מבעי' להש"ס דדלמא כלישנא דדוחקא ושפיר מצי סבר רב נטל"פ אסור, וללישנא דבה"ש רותח באמת י"ל דנפשוט דרב סבר נטל"פ מותר, י"ל דהר"פ ס"ל כמ"ש תוס' פסחים דף ל' דמדברי רב דהתם בקדירות בפסח מוכח דעכ"פ בבלע שאב"י בודאי ס"ל לרב דאסור כיון דמתחלתו הי' מושבח מש"ה הוצרך לסברתו דאין כל הבהמה רותח ולפ"ז י"ל דתוס' שפיר ס"ל כהר"פ, ומ"מ תירצו שפיר דהבעין הוי דבר מועט דאזלי לשיטתייהו דפ"ק דחולין, דפגם דאב"י שוה לשאר פגם ושפיר י"ל דללישנא דבה"ש רותח דודאי מפליט הבלע באמת מיירי רב בסתם סכין והאיסור רק משום הבעין, כמ"ש תוס' בע"ז לחד תירוצא, והא דס"ל דנעצה לא מהני, היינו לענין לשחוט בו לכתחילה דגם נטל"פ אסור, אבל השוחט בסכין של עכו"ם דמיירי בדיעבד אין הבלע אוסר דהוא אב"י, ומה דמספקא לי' להש"ס דרב ס"ל נטל"פ אסור, היינו ללישנא דדוחקא, ולהך לישנא אינו מפליט הבלע כדס"ל להדיא הרשב"א פ"ק דחולין ובת"ה הא דתליא בב' לשונות הנ"ל דללישנא דדוחקא אינו מפליט הבלע

אולם מ"מ מדברי הרא"ש פ"ק דחולין וכן בע"ז תירץ רק דמיירי בידוע שהוא ב"י, או דמיירי לכתחילה ע"מ לקלוף, ובזה יקשה אם ס"ל כהר"פ למה סגי בקליפה, הא דוחקא ורותח מבליע בכולו, דהא דס"ל כדדחי הר"פ דאין כל הבהמה רותת, או דנימא דאין בה"ש רותח כ"כ דהרי גם הרא"ש כ' פג"ה כדברי התוס' דמש"ה לא בעי נטילה משום דמה שעל הסכין הוא דבר מועט הרי דבלא"ה הי' נבלע ומתפשט יותר א"כ מוכח דגם הבלע הוי דבר מועט ואינו מתפשט רק כדי קליפה ודלא כהר"פ

זולת דנימא דמש"ה סובר דיש בבהמה ס' ומה דצריך קליפה היינו דטיחה דע"ג סכין הוא מועט ואינו מתפשט יותר מהקליפה, ומה דכ' הרא"ש דמש"ה ל"צ נטילה משום דמה שעל הסכין דבר מועט דמשמע דבלא"ה צריך נטילה והא אדרבא בהיפוך דאם לא הי' דבר מועט לא הי' צריך לכלום דמכח דוחקא ורותח מתפשט בכולו ואיכא ס' היינו דהרא"ש ס"ל דנשאר רושם בממקומו מה דנבלע בלא ההתפשטות דדוחקא ואלו לא הי' דבר מועט הי' צריך ס' ונטילה וס"ל באמת להרא"ש כהרשב"א גם בשמן או כיון דההתפשטות יותר מכדי נטילה הוא רק ע"י דוחקא ועד כדי נטילה מתפשט ממילא בלי דוחקא מזה אמרי' דמה שנבלע בלאו דוחקא עומד במקומו ודוק ואולם באמת יסוד דברי הש"ך אינם מובנים לי כראוי במה דס"ל דבסכין שאב"י מהני קליפה נגד טיחה שעל הסכין בליכא ס' דקליפה משהו עבדי לי' ואינו מתפשט יותר הא כיון דהבלע שתוך הסכין מתפשט בכולו ע"י רותח ודוחקא ולא מגרע דבר מועט דמה"ט אסור בסכין ב"י א"כ ממילא באב"י מתפשט הבלע בכולו אלא דאינו אוסר דהוי נטל"פ אבל מ"מ פגימת אינו מעכב מלהתפשט בכולו וא"כ איך שייך לומר דהטיחה שעל הסכין הוא מועט מ"מ הא הבלע והטיחה יחד הוי מרובה ומתפשט בכולו וממילא הטיחה אוסר כיון דאינו פגום וליכא ס' נגדו וכי שייך לעשות מדור לכל א' בפני עצמו לבלע לחוד ולהטיחה לחוד הא מ"מ בהצטרפות יחד מתפשט הכל בכולו דאלו גם הטיחה הי' נבלע בסכין הי' מתפשט בכולו עם האי דבלע וא"כ בשביל שאינו בלוע ומונח ע"ג סכין עדיף דאינו מתפשט. ולזה נראה לכאורה עיקר כהט"ז בכוונת הר"פ דבאמת צריך ס' נגד הטיחה אלא דמ"מ צריך קליפה דנשאר הרושם במקומו, ודברי הש"ך צלע"ג

גם מדברי הרשב"א בחידושיו מה שתירץ בתירוצו הב' דמש"ה אין השמנונית שעל הסכין אוסר בכולו משום דעל הסכין אינו שמן כ"כ, ודי לדונו בכחוש ע"ש, הרי דס"ל דכל הבהמה רותח, אלא משום דהוי כחוש אינו מתפשט כדי קליפה, הרי מבואר להדיא דאפי' במקום דוחקא ורותח אינו מתפשט יותר מכדי קליפה א"כ מוכח דהרשב"א והרא"ש מחולקים בזה עם הר"פ, ובלא"ה נ"ל דמפורש בדברי הרשב"א בחי' גבי צנון בחתכו בסכין של בשר, במ"ש שם דחורפי' דצנון ממשיך יותר מרתיחה, מבואר להדיא כל דלא כהר"פ, אלא דברתיחה אף בצירוף דוחקא אינו מתפשט בכולו אח"כ מצאתי בהפר"ח במקומו בסי' צ"ד כ' דמדברי הרשב"א אלו מבואר דלא כהר"פ

ודע שאנכי אקיים בעצמי ולא הביישן למד, ואודה ולא אבוש כי נעלם ממני הפשט הפשוט בדברי תוס' שרגל רבים דשים בה בחולין צ"ז ע"ב ד"ה קולף שכתבו וז"ל ולקמן בכ"ה דאמר רבא ההיא בר גוזלא וכו' ולא הבנתי הא גם התם הוי