רבי עקיבא איגר החדשות ריג

בזה חתיכה זו חוזר ואוסר אחירות במליחה וצלייה דבזה הוי ספק דאורייתא. וחיישינן לדעת הפוסקים דמלח מוציא דם שממקום אחר ומוציא ונבלע באחרות, ואולם אם החתיכות אחרות הוא בשר טפל, אף דכבר נמלחו והודחו, מ"מ יש להם תקנה במליחה בדרך ממנ"פ דאף בבלע דם טריפה אין לו תקנה משום דלחלוחית וציר טריפה אין היתר במליחה, מ"מ הכא הציר טריפה אינו יוצא מחתיכה הראשונה דדבר בלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה ביבש ואינו יוצא רק הדם טריפה שנבלע בחתיכה ראשונה, ונבלע באחרות, אם כן ממילא יש תקנה לאחרות על ידי מליחה, ואף דיש לגמגם בזה ולומר דחתיכה ראשונה נעשה נבילה, והחתיכות האחרות בלעו גם ציר של חתיכה הראשונה דנעשה נבילה, ול"ש בזה אין הנאסר דהא גם האיסור הלך עמו דהיינו דם הטריפה שיצא ממנו. וממילא אין תקנה במליחה להאחרות דהא בלעו גם ציר של חתיכה ראשנה שנעשה נבילה מ"מ י"ל כיון דע"י מליחה יוצא כל הדם מהחתיכות אחירות ונשאר בתוכם רק הציר של החתיכה ראשנה הוי כידוע שנפרד האיסור, וממילא חזר להתירו, כפי הסכמת האחרונים בחתיכת בב"ח דאינו אוסר להאחירות, כיון דהחלב אינו יוצא עמו, וביותר כיון דקיי"ל חנ"נ הוא רק דרבנן, ובפרט במליחה דעת הש"ך כ"ה להקל בהפסד מרובה דלא אמרינן נ"נ, אם כן ממילא יש לסמוך על דעת הרמ"א דמלח אינו מפליט דם שממקום אחר כענין מה שכתבנו, דהש"ך סומך על זה לענין דם שמלחו ה"נ יש לסמוך לענין חומרות חענ"נ

ובעיקר דברי הש"ך והסכמת האחרונים מפורש כן בהיפוך בחידושי רשב"א בסוגיא דטפת חלב, שהקשה על כלל היסוד דאין דבר הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה ביבש מהא דאמרינן מולייתא שרי, דכבולעו כך פולטו, אלמא דפולט ביבש, וכתב עלה האא"כ נאמר דדם נקל לפלוט דאינו מסתרך בחתיכה, ומ"מ נצטרך לומר לפירוש זה דחתיכה שנאסרה משום בליעת דם אוסר חתיכות אחירות אפילו ביבש וצ"ע עכ"ל, הרי מפורש דס"ל דדם יוצא מחתיכה ביבש

ואולם אינני עומד על עומק כוונת הרשב"א בזה, דאיך תליא קושייתו במה דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה ביבש הא בלאו הכי אף אם יוצא ביבש, הא מ"מ אין הגעלה באוכלין ע"י מליחה וצלייה, והרי אם הסמידא בלע דם מעלמא פשיטא דאין לו תקנה בצלייה, דאפי' חתיכה שיצא מידי דמה וצירה שבלע דם קיי"ל דאין לו תקנה בצלייה, ואם כן אם עושה מולייתא בסמידא שרי, ואמאי ליחוש דלמא לא יצא דמי' הצליי' אלא ע"כ צריך לומר דקים להו לחז"ל דטבע האש כשמוצי' הדם מחתיכה מוציאו לגמרי לחוץ אף שהולך דרך הסמידא, ואינו מניחו לבלעו בסמידא רק שמשיכו לגמרי לחוץ וא"כ אזדא לה קושית הרשב"א, ושפיר י"ל דגם דם שנבלע אינו יוצא ביבש רק דמולייתא שרי משום דבשעה שהאש מוציאו מן החתיכה דם של עצמו מוציאו לגמרי לחוץ ואינו נבלע כלל באחרות וכמ"ש הרשב"א עצמו בחידושיו פכ"ב דף קי"ב ע"ב ד"ה דגים ועופות. וצל"ע

ובעיקר דינא דמולייתא בסוגיא דפסחים ר"פ כ"צ תמוה לי אהא דאמרינן שם לימא מסייע ליה נותן את כרעיו ובני מעיו לתוכו, הא באמת חזינן לדינא דחתיכה שלא נמלחה שברע דם ממקום אחר יש לו תקנה במליחה וצליי' ע"י איידי דיפלוט דם דידיה ואם אחר שנמלח והודח בלע דם ממקום אחר אין לו תקנה במליחה וצלייה, א"כ מנ"ל ממתני' סברא חדשה דכבכ"פ ולהתיר מזה מולייתא היכי דהחיצון כבר נמלח והודח, או דסמידא ל"ש איידי דיפלוט, דלמא טעמא דמתניתן דנותן כרעיו דאיידי דיפלוט דם דידיה, דהא באמת היכי דיש בו דם של עצמו, אף היכא דל"ש כבכ"פ מ"מ שרי משום איידי דיפלוט וצל"ע

גם קשה לי לפי מסקנת הש"ך סי' ע"ז במולייתא דאם הפנימי אין לו דם של עצמו אסור דבלע מהחיצון דלא אמרינן בכה"ג נורא מישב שייב א"כ האיך מצינו ידינו ורגלינו בהא דאמרינן בסוגיא דכחל לא קרעו אינו עובר עליו ומותר, ולפירש"י בצלי אף בלא קריעה כלל, וכן פסקו כל הפוסקים, הא מ"מ ליתסר דבלע חלב שבתוכו דם מהכחל וצ"ע ועיין מ"ש הר"ן פכ"ב גבי בי דוגי

ועדיין צריכין למודעי במאי דקיי"ל דבלוע מכלי יוצא ביבש, ומ"מ אף דבב' מיני מאכל קיי"ל דאוסר בצלי כדי נטילה, אבל בפליטה מכלי אוסר רק כדי קליפה, ואולם אם הבליעה דבר שמן בזה דעת הש"ך סימן ק"ה סקכ"ג דאוסר בכולו, ודעת הפר"ח שם דבלועו בכלי אין חילוק בין כחוש לשמן עיי"ש. וכן דעת המג"א סי' תנ"א סקל"ז, וקצת ראיה יש ממה דלמד הרשב"א הדין דבלוע יוצא מכלי מהא דדגים שעלו בקערה של בשר, ולכאורה יקשה דלמא מיירי התם דבשלו בקערה בשר שמן, אלא ע"כ דבבלע בכלי אין חילוק ויש לדחות

והנה לכאורה נראה ראי' ברורה מדברי התוס' חולין צ"ז ע"ב ד"ה קולף דלאחר שכתבו דבצלי אוסר כדי נטילה, כתבו עלה והא דאמרינן לעיל פ"ק דלמ"ד בית השחיטה רותח קולף שאני התם דשמנונית שעל הסכין דבר מיעוט הוא ודמי למה דאמרינן סיכה משהו עבדיי לה עיין שם. ולכאורה עדיין יקשה הא יאסר מהשמנונית הבלוע שבסכין, אלא ע"כ דגם זה דבר מיעוט ואינו אוסר רק כ"ק, ומה דלא הקשו מהבליע, י"ל דזהו פשיטא להו דהוי רק דבר מיעוט, כך הי' נראה לאורה

אולם אחר העיון נ"ל דאין ראי' מזה דבלאו הכי צריך להבין כוונת תוס' דתלי קושייתם