רבי עקיבא איגר החדשות ריב
R. Akiva Eiger hachdashot 212 · רבי עקיבא איגר החדשות · free full Hebrew text
Open in the reader →אם שווין יותר מהכתובה המותר היא שלה דמספק אין מוציאין ממנה, ודברי הב"ש סק"ד ע"כ היינו רק באלמנה, וכיון שכן שפיר כתב הרמ"א דאינו יכול לסלקה מבגדים אפילו מבגדי שבת, דלענין זה היא מוחזקת ויכולה לומר ק"ל כהרא"ש והטור דגם בבגדי שבת אין מסלקין אותה, אבל להרמב"ם באמת מסלקין לה מבגדי שבת, וא"כ ממילא הו"ה מתכשיטי כסף וזהב להטור והרא"ש, דתכשיטי כסף וזהב להטור והרא"ש הוי כמו בגדי שבת להרמב"ם כנלע"ד
תו נסתפק מעכ"ת נ"י להרי"ף דס"ל דבגרושה אין שמין, מ"מ י"ל דלאחר מיתתה או מיתתו מחזרת אותם, כיון דהשתא בלא"ה היא מופקעת ממנו בידי שמים, הוא באמת ספק עצום, וקצת נ"ל ראיה לזה ממ"ש הר"ן בשם הגאונים במתנת קרקע הוי שלה לגמרי ואין שמין לה אלמניתה, מההיא דאמרינן לחד מ"ד דבנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות, וא"א דכשתתאלמן או תתגרש צריכה להחזיר למאי הלכתא קנתה לה עיי"ש, וזהו הלכה פסוקה מבלי חולק. ולכאורה יקשה הא לשיטת הרי"ף אזדא לראי' זו דהא י"ל דנ"מ דקנתה לענין הגרושין (בשלמא הא וודאי לא קשה דלהריטב"א נ"מ דיכולה ליתן הדמים, דזה אינו דדווקא בבגדים שייך דאין דעתו שיפשיטוה ערומה, אבל בקרקע אם נימא דלא קנתה לגמרי צריכה להחזיר גוף הקרקע), א"ו מוכח דגם להרי"ף בגרושה אחר שמת הוא או היא חוזרים הבגדים, וא"כ שפיר מוכח דגם להרי"ף דלענין מאי קנתה הא גם אחר הגרושין אין יכולה לכלות הקרקע או למכרה כיון דעומד לחזור בוודאי או לכשימות או לכשתמות, ואי משום אכילת פירות לאחר הגרושין זהו אינו במשמע דלישנא דקנתה והבעל אוכל פירות משמע דקנתה לא מיירי מאכילת פירות רק מקנין הגוף דקנתה והבעל אוכל פירות, גם אפשר דזה לא מסתבר לדון דנתן לה מתנה אכילת פירות לאחר גרושין דמה"ת נימא דיתן לה ענין זכיות דווקא לשעה דתיפוק מיניה, אע"כ דבמתנת קרקע אקני לה לגמרי והוי כמתנה גמורה מעכשיו, והוי ממש כמו קרקע שלה אלא שההבעל אוכל פירות מדין נכסי מלוג, ולאחר הגירושין ממילא גם הפירות שלה וא"כ גם להרי"ף אתי' שפיר ראיית הר"ן אך מ"מ אין כדאי להוציא מתוך זה הכרעה לדין וצ"ע לדינא: תשובה נג עוד לו
ואשר כתב ידידי הרב נ"י בש"ע יו"ד סי' ק"ה, הנה אעתיק לו מה דכתבתי כבר על הש"ך יו"ד סי' הנ"ל סקח"י, וזה לשונו שם, מה דהעלה הש"ך דחתיכה שנמלחה והודחה כדינה שבלעה דם ממקום אחר אינו אוסר חתיכות אחרות במליחה וצליי' דאין דבר בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב, אבל חתיכה שלא נמלחה ויש בו דם של עצמו פשוט הוא בש"ס ופוסקים דאוסר במליחה וצליי' עכ"ד הש"ך. נראה פשוט דהחילוק דבחתיכה שלא נמלחה כיון דטבע המלח להוציא דם של עצמו ממילא חוזר ונבלע באחרות, משא"כ בנמלחה והודחה ובלע דם ממקום אחר דאין המלח מוציא דם ממקום אחר משום הכי אינו אוסר לאחירות, וכן ראיתי שכתב הפמ"ג. אולם לכאורה קשה הא דעת המחבר לעיל סימן ע' להלכה דבדיעבד אם נתן חתיכה שנמלחה והודח כדינה אצל חתיכה המליחה להוציא מדמה דיש תקנה למליח גם חתיכה זו דהמלח מוציא גם דם שממקום אחר אלא דהרמ"א כתב להחמיר דאינו יוצא במליחה, אלא בגררא דאיידי דפליט דם דידיה והיינו רק לחומרא, אבל בנדון הש"ך ניזול בתר אפכא להחמיר, דאלי טבע המלח להפליט דם ממ"א, וממילא נבלע בחתיכות אחירות, ודוחק לומר דכוונת הש"ך דהחתיכות אחירות מותרת בדרך ממ"נ, דלדעת המחבר הנ"ל המלח מוציא גם מהחתיכות אחרות הדם שנבלע בהם, ולדעת הרמ"א הנ"ל לא יצא הדם מהחתיכה הראשונה, ומ"מ לולי הסברא דאין דבר הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה לא הי' אפשר להתירו ממ"נ, דאף לדעת הרמ"א דאין לו תקנה במליחה היינו דדם שממקום אחר דינו כבליעת ציר טריפה וכדומה, ואף דפליט ע"י מליחה מ"מ לאו וודאי הוא דיוצא הכל במליחה, וא"כ הי' החתיכות אחירות אסורות משא"כ למאי דקיי"ל דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה, בזה דן הש"ך ממ"נ דלדעת הרמ"א דם שממ"א דומה ממש לבליעת שאר דבר כחוש דאינו יוצא כלל ביבש, וכל זה דוחק, דא"כ יהיו דברי הש"ך רק אם חתיכות אחירות הם בשר חי שיצאו מידי דמם משא"כ בירק וכדומה, וגם אם הם חתיכות בשר נצטרך למלחם ולהשהותם כשיעור מליחה. וכ"ז אינו במשמע מסתימת דברי הש"ך, וגם דוחק לומר דמיירי בבלע דם בעין ממקום אחר, דקיי"ל לעיל סי' ע' דאין לו תקנה במליחה, וס"ל להש"ך דאף להקל אמרינן דאינו יוצא כלל על ידי מליחה, דא"כ הו"ל להש"ך למיפלג ולמתני בדידיה דאם בלע דם פליטה דאסור
ולזה נ"ל דהעיקר דס"ל להש"ך, כיון דדם שמלחו מדרבנן סמכינן לקולא להקל לעיקר כדעת הפוסקים דמלח אינו מפליט דם שממקום אחר, ומ"מ בעיקר דינו של הש"ך לא נ"ל להלכה כיון דדעת רוב האחרונים דלא אמרינן דעל ידי הדחה נסתמו נקבי הפליטה ויש לו תקנה במליחה דאיידי דיפליט ציר דידיה, א"כ ממילא מכ"ש דאמרינן כן להחמיר דיוצא מחתיכה איידי דפליט ציר דידיה ונאסרו האחרות, ואולם בשהה במלחו כ"ד שעות והודח דפלט כל צירו בזה יש לקיים דינא דהש"ך ומטעמא דאמרן
ויצא לנו מזה לדינא אם חתיכה שנמלחה והודחה שבלע דם פליטה מהחתיכה טריפה כחושה,