רבי עקיבא איגר החדשות ריא

כן להקל עצמה על בעלה, אבל עדיין לא נח דעתי בזה, אף דחיישינן דזה דלא נכוף לבעלה לגרש, היינו הכל לגבי בעלה, אבל לגבי אחרים חיישינן שמא באמת קשה להם

גם יש לעיין במ"ש התויו"ט סוף נדרים בקושייתו דאמאי אסורה לאחרים בנטולה אני מן היהודים הא אין אחע"א, ותירץ דהוי איסור מוסיף, דמגו דמיסתרא על בעלה מיסתרא ג"כ על אחרים ע"ש. ותמה מזה על תוס' דנקטו זה רק לכולל, ותמהו דהא כולי פרקי ר"י, ור"י לית ליה כולל ודבריו תמוהים דהא נטולה אני ע"כ מיירי באומרת תשמיש שלעולם עלי קונס, דאל"כ הא משעבד לבעלה ואינו חל, וע"כ דאסרה עליה תשמיש וא"כ לא מקרי היא חתיכת האיסור לדון בה דין מוסיף. ואולי יש לומר דמיירי באוסרת תשמישה על כל העולם, והא דחל על בעלה, היינו כיון דאנו דנין דהתשמיש קשה לה תו לא משעבדה ליה, ואף דלמ"א אמרינן דעיניה נתנה באחר ובערמה אומרת כן היינו דחיישינן להכי אבל לא לדונו כוודאי להקל שלא תצרך הפרה, ואולם התויו"ט מדויל ידים למש"ל בשמו דהא דתשמיש הוי עינוי נפש משום דלמ"א אמרינן דאין התשמיש קשה לה, א"כ ליתא לדברינו דבאסרה תשמישה על העולם לא לבעי הפרה דהא משועבדת ליה כיון דדיינינין לוודאי דתשמיש קשה לה, אע"כ באסרה תשמיש עולם עליה וא"כ לא הוי מוסיף ודוק

ואולם באמת לא ידענא התחלה לקושית התוס' יו"ט הא בכל מקום דאין אחע"א קיי"ל דהאיסור מתלי תלי וקאי, וכשיפקע איסור הראשון חל השני, והכי נמי אחר שנתגרשה ופקע איסור אשת איש חל איסור הנדר ופשוט.-- אחר זמן רב בא לידי ספר שער המלך ומצאתי שהערה ממש זה פי"ז מהלכות א"ב עיי"ש. [א"א ב"ה ראיתי בס' שער המלך שתירץ דבשבועות ונדרים כיון דאינו יכול לחול בשעה שיצא מפיו תו לא חייל ולא אמרינן ביה מתלי תלי וקאי, וכבר עמד בזה א"א הרב נ"י במכתבו בגליון ש"ך סימן רל"ח ע"ש.] תשובה נב עוד לו

וע"ד ספיקתו דמר במה דפסקינן בש"ע אה"ע סי' צ"ט בהג"ה דא"י לסלקה מבגדים במעות אלא היא נוטלת בשויין, אם נימא כן גם בתכשיטין כלי כסף וכלי זהב דיש לדייק מלישנא דהריב"ש שכתב דבזה לכ"ע שמין בגרושה, דמלישנא דשמין משמע דאינו יכול לסלקה מהם, וכדדייק כן הח"מ סק"ד ממשמעות לישנא דהטור לענין בגדי שבת ויום טוב עכ"ד

מסתברא דיכולים לסלקה מהם דהריטב"א דייק לה להך דינא דא"י לסלקה מבגדים מלישנא דהש"ס דקאמר בגדי אלמנה שמין וכו' דמלישנא דשמין משמע שהיא מחזקת אותם וא"כ אין לך בו אלא חדושו, דהיינו בגדי חול להרמב"ם, וכמו כן להרא"ש והטור דס"ל דגם בבגדי שבת בגרושה אין שמין, דגם בהם אמרינן כי אקני לה אדעתי' למוקי' קמי', הרי דסוגיא דבגדי אלמנה מיירי בבגדי שבת, אם כן ממילא מלישנא דשמין משמע דגם בבגדי שבת שמין ומחזקת אותם, וזהו כוונת הח"מ במה דכתב וכן הוא משמעות לשון הטור, היינו כיון דהטור כתב ל"ש בגדי חול ל"ש בגדי שבת, משמע דחד דינא אית להו דסוגיין מיירי בכל בגדים, וא"כ ממילא דיוקו של הריטב"א הנ"ל שייך גם כן אבגדי שבת דמיניה מיירי הסוגיא לדעת הטור, אבל להרמב"ם באמת בבגדי שבת מסלקין לה מהם, כיון דהסוגיין לא מיירי מזה, ועיין בספר כתובה להגאון פפד"מ נ"י שנקט ליסוד פשוט דלס"ד דמקשן דפריך לרב מההיא דאין להקדש בכסות אשתו, ע"כ דס"ל להמקשן דמסלקין אותה, דאל"כ לא פריך מידי דמש"ה אין להקדש בהם כיון דהם קנויים לה ויכולה ליתן דמיהם ע"ש. הרי דס"ל דהיכי דיכולה ליתן דמיהם אין ההקדש חל, אם כן להרמב"ם דמשמע דבכסות אשתו חל ההקדש בבגדי שבת כמו דס"ל להרמב"ם דבע"ח גובה מהם, וכדמשמע להדיא מלישנא דהרב המגיד פ"א מהלכות מלוה במ"ש וראיתי מי שכתב וכו' ואם הקדשו והעריך וכו' משמע להדיא דלהרמב"ם יש להקדש בבגדי שבת אם כן מוכח דמסלקי לה מהם, דאל"כ איך חל ההקדש, ואף דיש לפקפק על דברי הגאון נ"י די"ל דאין קנוים לה אלא אם כן תתן דמיהם וכל זה שאינה ניתנת דמיהם, צריכה להחזירם אם כן עדיין מקרי על כל פנים לענין זה נכסי הבעל דקנויים לו לדמיהם דויש לו זכות בהם לדמיהם ואם כן חל ההקדיש כמו במקדיש שור לדמיו (וה"ה חביבי המל"ח הבח' החתן החריף ושנין כ"ה אברהם משה נ"י רצה לדון דיש להבעל בהם קנין שיעבוד על דמיהם, ולא גרע מקנין שעבוד' במשכון וחל ההקדש), אך מ"מ לענ"ד דברי הגאון נ"י נכונים דאף דחל ההקדש עליהם היינו במקדישם במפורש, אבל במקדיש נכסיו סתם אין זה בכלל נכסיו כיון שאין הגוף שלו רק לדמיו עיין בר"ן ר"פ השותפין שנדרו, עכ"פ דעת הגאון נ"י בהחלט דזה תליא בזה דהיכא דיכולה ליתן דמיהם בוודאי לא חל ההקדש, א"כ בהכרח דלהרמב"ם בבגדי שבת מסלקים להם מהם, ואף דהמחבר פוסק ג"כ כהרמב"ם דבגרושה שמין לה בגדי שבת, ורמ"א מדשתק אודויי אודי ליה ואעפ"כ פסק דאינו יכול לסלקה מבגדים, ומשמע להדיא דקאי גם אבגדי שבת וכמ"ש הח"מ ג"כ נלע"ד דדעת הרמ"א דהוי ספיקא דדינא ומשום הכי בבגדי שבת שמין בגרושה דהיתומים הוי מוחזקי' בכתובה ומספק מנכין לה, ובלא"ה צ"ל כן, דהרי הרמ"א בחוה"מ סי' צ"ט כתב ויש חולקים והיינו דבעל חוב אינו נוטל בבגדי שבת, וא"כ אמאי סתם הכא כדעת המחבר דבגרושה שמין אותם, אע"כ דמספק הח"מ דשמין לה, ובאמת