רבי עקיבא איגר החדשות רי

לעיני ב"ד לדונה כמורדת ואין קונסין אותה, א"כ בלא ספק מדרש כתובה גם כן יש לה כתובה כיון דבוודאי היא גרושה בפנינו ומותרת לעלמא וא"כ שייטי' דמדרש כתובה לא ידענו להסביר גבי השמים ביני לבינך

תו כתב ידידי נ"י עפ"י הקדמת המהרי"ק דגם רבא דס"ל דגרשתני אינו נאמנת, מ"מ בטוענת אין לו גבורת אנשים נאמנת אפי' למ"א, דבמקום העזה וכיסופא מודה דנאמנת, א"כ ה"נ יש לומר בכה"ג נאמנת להוציא ממון, אולם אינו מוכרח, דיש לומר דסברת מהרי"ק כי היכא דחזינן דרב המנונא למד דמ"א מודה במקום חזקה דאינה מעיזה, והיינו די"ל במקצת סניף מודה המ"א למ"ר וכעין אפושי פלגותא לא מפשינן. הכא נמי הוא הדין לרבא דס"ל דעיקר דנאמנת למ"ר הוא משום כסופא דעדיף מחזקה דהעזה מ"מ מודה המ"א היכי דיש עם הכסופא גם חזקה דהעזה דנאמנת, או דאנן אמרינן כיון דלרב המנונא נאמנת משום העזה לחוד ה"נ לרבא עכ"פ הוי צירף לטעמא דכסופא, וא"כ כל זה היכי דמפורש דלחד תנא או לחד אמוראי מהימן י"ל דאידך מודה ליה בכה"ג עכ"פ, אבל לענין כתובה י"ל דלכ"ע לא מהני טעמא דאינה מעיזה וא"כ אף בצירוף כסופא י"ל דלא מהני

אולם יש להסתייע לידידי רומפמכ"ת בדבר זה, דלכאורה יש לעיין איך למד רבא גרשתני מן טמאה אני לך למ"ר דלמא שאני התם דליכא חזקת אשת איש כנ"ל דהא עכשיו אין דנין אותה לפנויי' אלא דמכריחים אותו לגרש, ואף דבריש גיטין אמרינן לענין בפ"נ דמקרי אתחזק איסורא, אף דג"כ דנין רק אם ראוי' להתגרש בגט זה, מ"מ אחר שתתגרש שוב י"ל דחזקת אשת איש מורה דהגט לא נכתב לשמה ואינה מגורשת, משא"כ הכא דעכ"פ אחר שתתגרש בפנינו בוודאי תהי' גרושה גמורה לפנינו, [ואולי י"ל דאם באמת שקר בפיה מקרי גט מעושה שלא כדין ובטלו הגרושין ועיין] משא"כ בגרשתני דהוי חזקת אשת איש כנגדה, וצ"ל דמ"מ בטא"ל הוי גם חזקת היתר שאינה טמאה לו אך עדיין יש לעיין דלמא טא"ל מהני חזקה דלא עבידי לבזויי נפשה לסלק חזקת ההיתר ובאמת מכ"ש דחזקה דאינה מעיזה מהני אף למ"א לסלק החזקה, אבל מ"מ י"ל דבטא"ל מאחר דנסתלק חזקה דהיתר שוב נאמנת בברי כדין ע"א, ואף בדבר שבערוה היכי דליכא חזקה נסתפקו תוס' יבמות פ"ח עיי"ש, משא"כ בגרשתני דהבעל מכחישה בברי והוי עד אחד בהכחשה, ובאמת בלא"ה קשה לי למ"ש הרא"ש ספ"ק דכתובות בסוגיא דארוס וארוסתו דאם הארוס מכחישה גם ר"ג מודה דהולד פסול דהוי ברי וברי הרי דגם לענין איסור משגחי' בברי דידיה א"כ בוודאי יש לתמוה דלמא חזקה דכסופא או העזה מהני רק שלא במקום הכחשת ברי ודומה ממש לראו' מעוברת דברי וחזקה מהני, ומ"מ לא אמרינן היכי דהוי הכחשת ברי ואם כן ה"נ בגרשתני דהוי הכחשת ברי י"ל דא"נ. והוא לכאורה פליאה עצומה

ולזה נלע"ד בהכרח קושיא זו לומר דבטא"ל איכא תרתי חזקה דהיתר ורוב שלא נטמאו, וכיון דחזקה דכסופא מהני נגד רוב וחזקה, ה"נ לכ"ש דמהני נגד חזקה וברי בגרשתני דחזקה ורוב עדיף מברי וחזקה, כמ"ש הרז"ה רפ"ב דכתובות גבי רוב נשים בתולת נישאת כיון דלר"ג במשארסתני נאנסתי מהני ברי וחזקה להוציא ממון, ה"נ מהני חזקה ורוב אף בברי וברי ע"ש. ומעתה שפיר יש לומר דבטוענת אין לו גבורת אנשים נאמנת להוציא ממון חיוב מזונות אף דלית ביה משום מדרש כתובה והיינו כיון דחזינן דבטא"ל דברי וחזקה דכסופא מהני לסלק רוב וחזקה, ה"נ באין לו גבורת אנשים נסתלק משום חזקה דכסופא הרוב וחזקה דממונא. ואי דהוי תלתא להבעל חזקה דממונא ורוב וברי, הא מ"מ כיון דיש לה ג"כ חזקה דהעזה וכל חד וחד לחודיה יכול לסלק רוב וחזקה ממילא במכ"ש דתרווייהו בהדדי יכולים לסלק רוב וחזקה וברי ודוק

ומ"ש ידידי נ"י בסוף דבריו די"ל דאף אם שקר בפיה ומפקעת עצמה שלא כדין מ"מ מדינא יש לה מזונות עד הגרושין, אלא דבמורדת קנסוה רבנן, ומש"ה עכ"פ אלים להב"ד טענתה ע"י חזקה דהעזה דאינה מעיזה לאמתלא טובה שלא לשווייה כמורדת ושלא לקנסה, וממילא יש לה מזונות, מסתברים דבריו אולם מ"ש ידידי נ"י עוד דנאמנת במגו דאי"כ דאז לא הי' מכחישה בברי ואף דלמ"א אינה נאמנת, מ"מ לענין מזונות כמ"ש הרמב"ם דאין דנין אותה למורדת. זה אינו דדווקא לעשותה כמורדת לפחתה מכתובתה לא משווינן לה, אבל מ"מ לית לה מזונות ג"כ מחששא דעיניה נתנה באחר דאם נתחייב לבעל לזונה תעגן אותו כי יודעת שיהיה קשה לו לזונה ויצטרך לגרשי' ולנקטי' בכובסא. ובזה מיושב מה דקשה לכאורה הא בנטולה אני מן היהודים למ"ר בוודאי אינה יכולה לכופו לגרש דהא ליכא טענה דבעי חוטרא לידה דהא אסורא וקיימא לכ"ע, וכיון שכן איך שייך עיניה נתנה באחר כמ"ש התוס' בסוגיא דמאיס עלי, ולפי הנ"ל ניחא דאם נאמינה דתשמיש קשה עליה יצטרך לזונה ושפיר שייך עיניה נתנה באחר וכנ"ל

ואזכיר לרופ"מ נ"י מה דקשה לי בההי' עניינא בסוגיא דנדרים פ"ב ע"א וא"א עינוי נפש ואמאי תהי' נטולה מן היהודים, הא באמת מעיקר הדין למ"ר אנן דנין דתשמיש קשה אלא דמ"א התקינו דלגבי בעל חיישינן דעיניה נתנה באחר אבל איך נוכל לעשות זה לעינוי נפש, הא לגבי אחרים אוקמי אדינא ואמרינן דאמרת כן בשביל שהתשמיש קשה לה וכיון דתשמיש קשה לה פשיטא דלא הוי עינוי נפש וצע"ג. והתוס' יו"ט נזהר בזה וכתב דלמ"א לא אמרינן דהתשמיש קשה לה אלא דעושית