רבי עקיבא איגר החדשות רח

רק ע"ד אישות הוי כנתחייב לנהוג לה אישות ובאם לאו ראוי' לה להיות נפקעת ממנו, א"כ משום הכי לא מקרי מפקעת עצמה לומר לגביה אדעתא למשקל ולמיפק, דכל שא"א לו לנהוג לה אישות כראוי ראוי לה להפקיע עצמה ממנו

ומ"ש ידידי נ"י לפום דרכו דידע איהו בנפשיה להפליא על תוס' שכתב דאין לה תוספת כתובה דדמי' לחופת נדה הא אדרבא דמי לח"נ והכיר בה בתחלה שהיא נדה שיש לה ת"כ כמ"ש החכ"צ דלא גרע מאלמנה לכהן גדול דיש לה תוספת כתובה ואף אם לא ידע בתחלה במומו, מ"מ י"ל דאח"כ כשנתגלה לו מומו ונתייחד עמו קנתה, ודומיא למ"ש הר"ן ס"פ אלמנה ניזונית באיילונית ולא הכיר בה עכ"ד

נפלאתי על ידידי נ"י דאיך שייך לערוך בזה מערכות קושיא על דברי תוס' הא אדרבא מסתימת רוב הפוסקים משמע דס"ל אף בהכיר בה שהיא נדה לא קנתה. וראיית החכם צבי אינה מכרעת לענ"ד מלבד דס"ל די"ל כיון דדעתו לבוא עליה באיסור מקרי חזיא לביאה כסברת הלח"מ הנ"ל, גם יש לומר דערבך ערבא צריך, דלמא באמת אלמנא לכה"ג לית לה תוספת כתובה אא"כ אחר שבא עליה. אולם לכאורה יועיל לנו דמיון של מעכ"ת נ"י אם נדון כסברתי הנ"ל לענין חיוב מזונות דאף דדחינו הדבר דבשעה שנתחייב לא ידע בנפשי' דאין לו גבורת אנשים, בזה יש לדון כסברת ידידי הרב נ"י כיון דאחר שנתגלה לו מומו חזר וזן אותה הרי סבר וקיבל. אמנם לענ"ד לענין זה לא דמי לההיא דהר"ן דעיקר סברת הר"ן כיון שידע אחר כך שהיא איילנות ואינו מקפיד א"כ נתקיים המקח והיא כאשתו לכל דבר וחייב בכתובה, משא"כ בנ"ד דגם עתה א"א להיות כאשתו אם נדון כדעת הרמב"ם דחופה דל"ח לביאה הוי כארוסה, א"כ ממילא אין לה חיוב מזונות עליה א"כ מה בכך דזן אותה, וכי בשביל זה יתחייב לזון אותה לעולם, וכי אם זן ארוסתו שעה אחת חייב לזונה לעולם, והרי מצד הקנין כבר כתבנו דהי' רק כפי תקנת חז"ל כיון דלא ידע ממומיה וא"כ בטלה לו חיוב מזונות ממנו, גם בלא"ה אינו נוח לי סברתי הנ"ל ואף בהכיר מומו מתחלה ושעבד נפשיה בקנין ואנא אפלח, מ"מ לגבי זה בוודאי האומדנא נכונה דלא נתחייב רק לכל זמן שתהיה יושבת תחתיו ומשמשתו, אבל לא בבאה להפקיע ממנו

גם מה דפשיטא ליה לידידי נ"י דלהרא"ש היא כאשתו לכל דבר וחייב לזונה, יש לגמגם ביה טובא, דיש לומר כיון דא"א לו לבוא עליה אין בו דין חופה כלל כמו דאמרינן ביבמות מודה רב בקטנה כיון דלית לה ביאה לית לה חופה ושאני בההיא דחולנית סכנת מות, מ"מ אלו בא עליה ביאתה ביאה אלא דאינה עומדת לביאה, בזה הוי כמו חופות פסולות אבל הכא דאין באפשרות לבוא עליה וביאתו אינו ביאה י"ל דדמי לקטנה, האמנם דיש לחלק דהכא רק משום חלישות כח הוי ואולי אי מבדרי לי' סמא יהי' עכשיו מיד חזיא לביאה, משא"כ בקטנה דא"א בשום פעם קודם זמנה, מ"מ הדבר צריך ראיה, ומדברי תוס' יבמות דף ע"ב ע"א ד"ה מבחוץ וכו' אין ראיה לזה דהתם סמי' בידינו לקורעו ולשויי' לבר ביאה, וכעין זה מחלק הש"ס ר"פ מי שאחזו לענין קורדייקוס ואין לי ראי' זולת ממשמעות דברי תוס' ספהבע"י דמשמע דאין לו גבורת אנשים דמי ממש לחופת נדה ורק מספיקא לית לה תוספת כתובה אבל לא דמגרע גרע וכנ"ל ועדיין צ"ע

גם יש לי פקפוק גדול לומר דמשעה שתבעו לגרש והדין באמת דכופין אותו אין לה עוד מזונות כיון דבעמוד והוציא קאי ויש לדמותו קצת לאלמנה לכה"ג ביבמות פ"ה ע"א דמבואר שם אף דבלותה ואכלה מבעי' בש"ס אם יש לה מזונות, מ"מ בלא לוותה ותובעת להבא, אין הב"ד פוסקים לה כיון דבעמוד והוצא, ואף די"ל דדווקא היכי דבעמוד והוציא קאי מצד איסור משא"כ בנ"ד, מ"מ גם בהיפוך אין ראיה דאולי כל שהדבר עומד להתגרש שוב אין הב"ד פוסקים לה מזונות כיון שהב"ד רוצים לכופו לגרש אין שייכות לחיוב מזונות

והנה באם נדון דבנ"ד יש לה מזונות, בזה יצא ידידי רופ"מ לדון במכחישה גם כן יש לה מזונות, הנה בכל דברי ידידי נ"י לא מצאתי יסוד מוסד לזה, זולת סברתו האחרונה ונדבר מזה, כי מ"ש מעכ"ת בכוונת הר"ן בטעם אחד שכתב דגרשתני יש לה כתובה ומדמי לה למתני' היינו דכוונת הר"ן משום חזקה דאינה מעיזה פנים אלים להוציא ממון דקדוק קלוש למאוד, דלא מצינו כלל דאסבר לה הר"ן בב' טעמים אלא שהביא ב' ראיות, ובתחלה בא רק לברר הדין דעכ"פ מדמה לה הש"ס למתני' מוכח דיש לה כתובה יהיה מאיזה טעם שיהיה, ואח"כ כתב ראיה שנית דהא במת בעלי נוטלת כתובה משום מדרש כתובה, וא"כ ממילא יש לומר דטעמא דגירשתני דיש לה כתובה הוא רק משום מדרש כתובה, דהרי מנ"ל להמציא דבר חדש דהחזקה אלים להוציא ממון הא יש לומר דטעמא דמתניתן משום מדרש כתובה, גם בהר"ן פ"ב דכתובות כתב להדיא דבגירשתני יש לה כתובה משום מדרש כתובה

תו כתב ידידי נ"י להוכיח כן והקשה מזה על הרא"ש דס"ל דגירשתני כיון דמכחישה בברי אין לה כתובה מסוגיא דילן למאי דאמר רב משרשי' השמים ביני לבינך דמ"ר קשיא לרבא, דהרי דלא הי' ס"ל טעמא דכסופא והי' ס"ל דטעמא דמתני' משום חזקה דאינה מעיזה, וממילא ע"כ מיירי במכחישה בברי דאל"כ ליכא העזה, הרי דמוכח דאעפ"כ יש לה כתובה, לכאורה קושיא אלימתא הוא להרא"ש, ונלע"ד דלר' משרשיא י"ל דאוקי מתני' בטוענת אין לו גבורת אנשים, ונאמנית על הכתובה במגו דהי'