רבי עקיבא איגר החדשות רה

דאין שם חמין עליהם, י"ל דבכלל צונן הוא. ול"ש גזירת מרחצאות, דהרי כיוצא בזה מצינו דרז"ל אסרו רחיצת חמין בשבת משום גזירה דמרחצאות ואף לפשר אסור כדאיתא בש"ע או"ח סי' שכ"ו ס"ד, ואלו בהפגת צונן בלבד בעלמא לא מצינו דאסור, ולהדיא כתב החכם צבי בשו"ת סי' י"א דנשים הטובלות בשבת וטבלו בהפגת צונן בלבד עד שלא יקרא עליהם שם חמין עיי"ש (דלענין רחיצת כל גופו אין חילוק בין הוחמו מע"ש להוחמו בשבת), ואם כן סוגיא דיומא כפשטיה, וכמו כן קשה לי על המתירים ה"ה הראב"י והריב"א שהובא בהג' מרדכי וראייתם מההיא דעבדי חסרת, ומאי ראי' דלמא היתה צריכה לחמם להפגת צונן בלבד, ובזה יחדיו יהיו תמים סוגיא דתענית עם סוגיא דיומא ודנדה, ואולי דמפשט פשיטא להו דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין לחלק ולהבחין בין הפגת צונן לפושרים דשיעורם שוה ובאמת גם ברחיצת חמין בשבת אף בהפגת צונן אסור, ודלא כשו"ת החכ"צ הנ"ל [ומ"מ לפ"ז קשה דמאי הוצרך המרדכי להביא ראיה דבמקדש הקילו מההיא דעששית, ולא הוכיח בקיצור ממתני' דמחמין לו חמין, הא מ"מ ליתסר משום שבות דרחיצת חמין ביום הכפורים, ואולי י"ל דהך שבות דיומא קא גרם, בזה י"ל דאין יוה"כ בכלל הגזירה כיון דיום אסור ברחיצת תענוג הוא ל"ש כלל גזירת מרחצאות, אבל לענין טבילת חמין דלאו יומא קגרים גם ביה"כ הו"ל לאסור] וצ"ע

ובעיקר הדין נ"ל דמדברי תוס' תענית שם ד"ה טבילה בחמין וכו' משמע דמפרשי דפירכת הש"ס שאובין נינהו, היינו שאובין ממש ולא משום גזירת מרחצאות ודבריהם מפורשים יותר בתמורה די"ב ד"ה ואין המים וכו' אף דלכאורה ממ"ש תוס' שם בשם הר"י שהקשה דלטעמך עדיין קשה הא משכחת בהמשיך חמין מיעוטין לתוך מי גשמים או ע"י עששית של ברזל, ולא כתבו איך יתרץ ר"י באמת לקושיא זו על סתמא דהש"ס, והי' נראה מזה דהר"י רוצה להכריח, מכח קושיא זו דפירכת הש"ס שאובין נינהו היינו משום גזירת מרחצאות, ואסרו רז"ל כל טבילת חמין. אמנם נ"ל כיון דמוכח דתוס' ס"ל דשאובין נינהו היינו שאובין ממש אינו במשמע דהר"י רוצה לחלוק בעיקר הפשט דהו"ל לכתוב כן ולא ברמז בעלמא, אלא משמע כאלו הר"י בא לומר דבלא"ה צריך לדחוק דאין מדרך לעשות חמין ע"י המשכה מדלא משכחת בהמשכת מיעוט חמין וכדומה, או דבלא"ה משני הש"ס שפיר וחדא מינייהו נקט: אבל בעיקר פירש הסוגיא גם הר"י ס"ל דרק מדין שאובין פסול, ואם כן מותר לשפוך חמין לתוך מקוה שלימה דליכא איסורא דשאובין

ובאמת חשבתי לומר דגם תוס' ס"ל לדינא בזה כהמרדכי דאסור לשפוך חמין לתוך מקוה שלימה, והיינו כיון דמים הנשפכים הם פסולים לטבול דשאובין נינהו אף שנתנם למקוה שלימה מ"מ כיון דפסולתם ניקר בכל המים מחזי כאלו טבילתו בהם ונקרא שם שאובין על כולו, וגזרו חז"ל אטו שאובין (ושאני במילא בכתף ונתן כל היום למקוה שלימה דכשר דאין פעולתן ניכר במי המקוה) ולזה הוכיח רק דאם שאובין שהמשיכה כולה כשר אף בהמשיך מים לתכשר כיון דאין כאן פסול בשאובין כלל, וגם הר"י בא להקשות רק על דרך זה דמשכחת בהמשיך מיעוט חמין לתוך מי גשמים רבים דבכה"ג דהמיעוט מצורף להשלים שיעור מקוה א"כ גם החמין בעצמם כשירים וכאלו אין כאן שאובין כלל, וכן ע"י עששית, והי' מרווח בזה מה דקשה לי הא דלא הקשה ר"י בלא"ה דמשכחת בנתן חמים לתוך מקוה שלימה, באופן דס"ל להתוס' כהמרדכי בחדא דהיכי דהחמין הם שאובין פסול כולה, ופליגי בחדא דע"י עששית או בהמשכת חמין חמין מיעוטין למרובין מי גשמים דכשר. אמנם דחיקא לי להוציא דבר חדש, ופשטא דברי התוס' מורין דרק משום שאובין ממש פסול ולא גזרו כלל בחמין

וראה מפורש יותר בתוס' נדה ס"ו ע"ב ד"ה אם סמוך וכו' מיהו לפיר"ת אין ראיה שפיר עבדא חסרא להחם חמין להטיל לתוך המקוה הצוננים עכ"ל. וזה סותר לכאורה לפיסקא דר"ת שהובא במרדכי לאסור בזה, אמנם במרדכי הביא ג"כ הך מלתא ואיתא שם מיהו לפי' רבינו חננאל וא"כ י"ל דט"ס בתוס' וצ"ל ר"ח, גם יש שינוי לשון בהרא"ש ובמרדכי שכתבו וז"ל להחם חמין להטילם במקוה אם יראה מן הצינה עכ"ל. א"כ י"ל דרק בהפגת צונן בלבד שרי ור"ת אפשר דלא אסר בעובדא דידיה רק לעשות פושרין וכמו דחלקנו לעיל אלא דהמרדכי לנפשיה סובר דאף בהפגת צונן אסור להר"ת

גם נראה לכאורה להסתייע להתיר, דלגירסת רש"י ביומא דל"ד ע"ב ואין שבות במקדש אלא דבצירוף דרבנן דשא"מ מותר, וא"כ ע"כ מדלא משני בקיצור דאין שבות במקדש, ע"כ משום דס"ל להש"ס דלא היה הכרח כ"כ דשלא לצורך לא התירו שבות כמ"ש הכ"מ סוף הלכות בית הבחירה, וא"כ ממילא מדהתירו הטבילה ע"י הטלת מים חמין ע"כ הוי טבילה מעליא, וגם אין לומר דלעולם דלא הוי טבילה מעליא רק במקדש הקילו, והא דלא משני הש"ס לענין צירוף כן כיון דבלאו הכי הוי שבות משום ריעותא דטביל' דהגם ע"י עששיות אסור בגבולין להמרדכי משום גזירת מרחצאות, אם כן הוי כמו ב' שבותים דגם במקדש אסור כמ"ש הר"ע ברטנורא פ"ג משנה ג' דעירובין לענין בה"ש, דדווקא התם הב' שבותים דשבת נינהו, אבל הכא אין עניינים שווים ול"ש אהדדי ולגבי כל אחד הוי רק שבות א' ומה"ט ל"ד גם כן מ"ש תוס' נדה ס"ז ע"ב ד"ה משום וכו' דב' ריעותא בטבילה לא מקלינן, דהא ריעותא דמלאכת צירוף ל"ש כלל לענין הטבילה, וגם א"ל דמש"ה לא קאמר הש"ס ורש"י דצירוף מותר משום דאין שבות במקדש כיון דיש כאן עוד שבות דשבת מחמת רחיצת חמין ביוה"כ והוי ב' שבותים דשבת,