רבי עקיבא איגר החדשות רד

דאפשר דהודאה לא מהני א"כ עדיין יקשה איך מדמי ספק לרוב. ובאמת עיקר קושייתך הי' מקום לומר כפשוטו דגם לר"י מדינא מהני הברי וחזקת כשרות, רק מטעם יוחסין החמירו, ומ"ה ס"ל להש"ס מסברא דאם טעמא דהודאה לחוד לא מהני, אף דהוי רק חומרת יוחסין גם טעמא דר"ג לא מהני, אך עכ"ז עדיין קשה היאך מדמי הש"ס דבר שיש בו חומרא דלכתחילה לא תעביד עובדא למלתא דאסור מדינא ועכ"פ מדרבנן אף דיעבד, ולזה נ"ל ברור בכוונת תוס' דהש"ס ס"ל דלכתחילה. עבדינן לגמרי כר' יהושע, ואם לר"י לא מהני ההודאה, גם אנן עבדינן כוותיה לכתחילה, ואזדא לה הקושי' של אחי נ"י מההיא דתרי ותרי דהתם הוי ספק לפנינו, אבל הכא לכתחילה מורין כר"י בכל מה דמחמיר ר"י וק"ל

ומ"ש אחי נ"י להוכיח עוד זה דהא בההיא דדפנו ליכא סברא דדייקא ואף לרבנן תתסר מדינא, ומה שתירץ אא"ז הגאון זצ"ל בספרו משנת דר' עקיבא דבעדים ג"כ דייקא, הא התם אקרא קאי ולדינא דאורייתא ליכא דייקא בעדים עכ"ד, גם בדבריך אינו מיושב דעכ"פ מכח קושית תוס' כפי פירושך דיהי' הוולד ממזר מוכח סברת תירוצם דדייקא מוגרעת לחזקת אשת איש, א"כ ממילא כי היכא דלרמב"י מדאורייתא אסורה היכי דליכא חזקת היתר בבאו עדים ואחר כך נשאת ולא מהני הברי דידה משום חזקת איסור כיון דרמב"י בוודאי סבר כן, ומהיכן פשיטא להש"ס דלרבנן מהני הברי נגד חזקת איסור כיון דרמב"י בוודאי לא סבר כן. גם מה שתמה אחי הרב נ"י על הפ"י דדייק מסוגיא דיבמות דלרמב"י תצא מדאורייתא, אם כן תקשי גם לרבנן ליתסר דבדינא דאורייתא ליכא דייקא, אע"כ דקרא אסמכתא בעלמא הוא וסוגיא דיבמות אזלי רק לדינא לבתר תקנת חז"ל, מלבד דלפי דרכו של הפ"י בלאו הכי נסתלק קושית אא"ז הגאון זצ"ל כיון דס"ל דנשאת תחלה הוי חזקת היתר, ה"נ לרבנן כן, ומש"ה לדידהו לדינא דאורייתא בכל גוונא לא תצא דבאו עדים תחילה שייך דייקא ובנשאת תחלה הוי חזקת היתר. גם יש לומר על קושייתך על הני אריוותא הפ"י ואא"ז זצ"ל דתרווייהו איתנהו דוודאי הדרשה היא דרשה גמורה רק דלא ניחא להש"ס לומר דהברייתא נקט מלתא דלא קאי הדין כן אחרי תקנת חז"ל, משום הכי מוקי להברייתא כרמב"י. אולם במה דהקשה אא"ז הגאון זצ"ל דלרבנן למ"ל קרא דוקדשתו והאריך דהנך רבנן ס"ל דליכא דייקא בעדים, בזה נכונים דברי אחי נ"י דבלא"ה י"ל לדינא דאורייתא ליכא דייקא

ובההיא ענינא נתקשיתי במה דמשני הש"ס ביבמות בבאו עדים ואחר כך נשאת ורמב"י היא, דמאי ארי' כהן אפי' ישראל נמי דהא הוי ספק איסור זונה להבועל. תשובה נ עוד לאחי הרב הנ"ל

ואשר שאלתני בענין קביעות המקוה מחדש ולהעמיד שם יורה להחם המים ולשפכם להמקוה ועד הנה נשי העיר היו טובלים במים קרים

הנה לא נעלם ממך דברי הש"ע יו"ד סס"י ר"א שכתב המחבר יש מי שאוסר להטיל יורה מלאה מים חמים לתוך המקוה לחממו וכו' והרמ"א כתב על זה ויש מקילין ומתירין להטיל חמין לתוך המקוה כדי לחממו, ומ"מ יש להחמיר אם לא במקום שנהגו להקל אז אין למחות בידם עכ"ל. והנה לכאורה הי' מקום לומר דהמחבר לא אסר רק לשפוך חמין מרובין לחממן ממש, אבל לעשותן פושרין בעלמא י"ל דשרי. אמנם המעיין במקור הדין במרדכי פ"ב דשבועות שכתב ואת אשר השיב הר"ש להר"י אחיו אמרו לי שהיית רוצה להתיר למלא מקוה מים חמין ולחברו אל הנהר כשפופרת הנוד, ודבר זה יש לאסור משום גזירת מרחצאות וכו' ואני שמעתי וכו' שהי' מקוה אחד שהיו הנשים מחממין יורה ומטילין לתוך הצונן לחממו בימי החורף ואסר להם ר"ת וכו' ובסוף פ"ק דתענית נמי אמרינן אלימא בחמין טבילה בחמין מי איכא שאובין נינהו פי' דכשאובין חשיבי וכו' ואע"ג דתנן פ"ג דיומא דאם הכה"ג איסטניס מחממין לו חמין ומטילים לתוך הצונן כדי שתפיג צנתן, י"ל דכמה דברים התירו במקדש ואסרו בגבולין מדרבנן כדאשכחן גבי עששית לפי הגירסא אבל הכא צירוף דרבנן ואין שבות במקדש וכל הנך וכו' עכ"ל בקיצור. הרי מבואר דאפילו בהפגת צונן אסור בגבולין

אמנם באמת תמוה לי על המרדכי דמנ"ל להמציא חומרא זו ונצטרך לדחוק בההיא דיומא, הלא עיקר ראיה לאסור מספ"ק דתענית הנ"ל ואמאי לא נחלק בריווח דדווקא בחמין שייך לומר דכשאובין חשבינן דדומה למרחצאות ויביאו לטבול גם במרחצאות, אבל לפשר בעלמא י"ל דשרי, וכהאי גוונא מצינו לענין נטילת ידים לחלק בין חמין שהיד סו"ב לאיס"ב בחולין ק"ה ע"ב, ואף אי נימא דס"ל כיון דלא שכיח לטבול במים שהיס"ב, עיין טו"ז או"ח סי' ק"ס סק"ז, א"כ לא שייך למגזר גזירה במרחצאות במלתא דל"ש, וגם מסתמא הרוחצים במרחץ לא רחצו במים שהיס"ב, ואם כן בוודאי גם בפושרין שייך גזירת מרחצאות, או י"ל דהיה קשה להו דמנ"ל להש"ס ספ"ק דתענית להוכיח דצונן אסור בט"ב דלמא מיירי בפושרין, אלא ע"כ דטבילה בפושרין ליכא, מ"מ עדיין קשה לי דלמא דווקא בפושרין דניכר כח החימום במים ויש שם חמין עליהם ודומה למרחצאות, אבל בהפגת צונן בעלמא