רבי עקיבא איגר החדשות רא

אבל מ"מ פשיטא דלא תעקר שם הלואה דהא ידע דבשום פעם לא יחזירם לו עד שיתברר הטעות, והריווח שיעלה בנתים יהי' לראובן. א"כ גמר והלוה לו עד שעת הזמן ההיא, ואם כן באותו שעה שחזר החתן ומסרם לראובן הי' כמו תוך זמנו והזכות כולו להחתן כמעות דידיה ממש, ולא שייך לומר אדעתא דהכי לא נשתעבד ראובן להתעסק בשבילו, דהא באמת הי' המעות החתן כמו הלואה בתוך זמנו, גם בעיקר אומדנא זו יש לפקפק הרבה דהא עכ"פ לא הי' אפשר לראובן לתבוע המעות מהחתן בעת ההיא, והי' הרשות ביד החתן לעשות בהם כחפצו אם כן נהנה ראובן במה דנתן לו החתן המעות וחציו בהלואה, אם כן יש לומר דגמר ושעבד נפשו להתעסק לטובתו אף אלו הי' יודע שתמות בתו, דהא מ"מ מקבל טובה ממנו במה שנותן לו המעות בזמן שא"א לו לכופו וא"א לו לברר, וגם כיון דהחתן לא בוודאי נתנם לו בתורת ספק זה דיהי' העסק מתלי תלי דמה לו בזה הא יכול לעשות בהם כחפצו מבלי מוחה, ואם כן אלו התנה החתן בפירוש שישתעבד עצמו בכל אופן אם תמות הי' ראובן עושה כן דהרי הוא כבוש תחת יד החתן מבלי מוחה לעשות כחפצו, וא"כ לא שייך בזה אומדנא, ודמי לסברת תוס' כתובות מ"ו ד"ה שלא כתב וכו' עיי"ש, ועיין במ"ל פ"ו מהלכות זכייה ומתנה, ואף דלענין תוס' כתובה פסקינן כראב"ע דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה, היינו דהוי אומדנא גדולה דלא היה מכניס עצמו לספק וגם היא לא הי' מונעת מלהכניס לה לספק, דמה ריעותא יש לה בזה. משא"כ בנ"ד הוא בהיפוך דהחתן בוודאי לא הי' מכניס א"ע לספק כיון דהמעות בידו ויכול להתעסק בהם כחפצו עם אחרים, וראובן המקבל לא מגרע כחו דמה לו אם החתן נותן עסקיו לאחרים והוא מקבל עסק מאחרים או שמקבל מהחתן עצמו, בוודאי אלו התנו כן הי' מכניס לספק א"כ תו ליכא אומדנא, ואף דיש לחלק קצת, מ"מ לענ"ד די בראשונות מב' טעמים שזכרנו הא' דל"ש אומדנא כיון דל"ב הקנאה ומהאי טעמא הי' הדין אף במחוייב גמור כגון שהזיק לחבירו, וזה לא ידע והמזיק מסר. מעות לניזק בתורת עסקא דהדין דזכה בריווח, דאף דאלו הי' יודע שהזיק לו הי' מקבל זה בתורת פרעון מ"מ לא שייך אומדנא דכ"כ דלא נתכוין לזכות בתורת פרעון מעות חבירו הוא ומדינא זכה ברווח כנ"ל. הב' דהמעות ביד החתן מקרי הלואה לזמן עד שעה שיתברר דבטל השידוך, דהא ידוע דבשום פעם לא יוכל להחזיר מקודם הוי כהלוה לו עד זמן ההוא ולא הי' חיוב פרעון באותו שעה שמסר לראובן והוי מעותיו של חתן ממש כנלע"ד. תשובה מח בענין הנ"ל לאחי הרב המאור הגאון מו"ה בונם נ"י אב"ד ק"ק ראגזני

מה שרצה אחי נ"י לפקפק על מה שהוסכם אצל הגאון מוהר"ם נ"י הנ"ל ואצל דעתי הקלושה דמה שהרוויח החתן בוודאי אין צריך להחזיר, ואתה באת לספק די"ל דהוי אומדנא דנתנו ליד החתן לעסוק בשליחתו ולהעלות פירות בשליחתו בכדי שיהי' בשעת נשיאון נדן מרובה ואלו נאנס מיד החתן אם מתה הכלה לא הי' הב"ד יכולים להוציא מידו הוי רק כפקדון אצלו ע"כ דבריך. לא נראה לענ"ד דמה אומדנא היא זו, די"ל דכיון דהתחייב עצמו לתת לו סך נדן, מקדים לו הפרעון ובשביל זה נוטל החתן בפחות, כי נחשב בעיניו לטובה שמקדים לו מעותיו וכעין מרבין על השכר אבל מ"מ הוי סילוק ופרעון גמור והאחריות על החתן וגם הרי לא התנה עמו לכמה יעלו פירות ושיצטרך לעשות כתובה לבתו לפי שיעלה הסך בעת ההיא הרי דאינו מחשיב לו הפירות לסך הנדן וגם אם יאנסו ביד החתן קודם נשואין לא יהי' לו עוד תביעה לומר אני הייתי שלוחך וברשותך נאנסו ותן לי מחדש סך נדן, א"ו דזאת הנתינה הי' סילוק ופרעון אלא שהקדים לו מעותיו, זולת אפשר אם בתחילה הקפיד החתן על סך מסוי' יותר מזה ואבי הכלה העריך לו החשבון ע"י שיסלק לו עתה כך וכך ויעלה פירות כך וכך עד הנשואין וגם נתחייב לעשות כתובה כסך ההוא ע"י צירוף הפירות לקרן בזה יש לדון כדבריך. וגם זה צ"ע לדינא

ומ"ש אחי נ"י בכוונת הש"ע בהג"ה סימן רצ"ב דבאומר לו הוצאת בעסק וכו' ומקורו במרדכי פ' הגוזל קמא דהטעם דהא דמבטל כיסו לא הוי כריבית אף שלוקח חייב באונסין משום דהמפקיד לא ניחא ליה בהמתנת מעות וטוען שנפסד מה שהי' מרוויח ואמרינן אלו תבעו שיקבל עליו אחריות הי' מקבל עליו, משא"כ כשלא רצה לקבל הוי בכלל ריבית, כיון דאם הי' מתעסק בעצמו אולי הי' מפסיד עכ"ד. לא נראה לי כלל דעיקר טעם דמבטל כיסו לא הוי ריבית זהו באמת כדבריך, כיון דלא ניחא לי' בהמתנת מעות אבל לא תליא באם הי' אפשר שמפסיד דאף אם בוודאי הי' מפסיד והי' רוצה להשליחו לים לית כאן דררא דריבית, דהתורה לא אסרה ריבית רק אם ברצונו ובהיתר יניח מעותיו בידו, בזה אינו רשאי לוקח שכר מעותיו, אבל אם צועק ככרוכיא ואינו רוצה כלל שיהי' מעותיו בידו לא שייך כלל שכר המתנת מעות דהוי רק כגוזל לחבירו דפשיטא שיכול ליתן לו יותר מדמי הגזילה אלא דבלא טענה דרוצה להרוויח בעצמו אף דלא הי' חשש ריבית, מ"מ במה נתחייב זה לשלם לו, משום הכי צריך לבוא בטענה שרוצה להרוויח והוי זה כגורם היזק ומדין מזיק, ואם נידון דאין ההיזק ברור דשמא הי' מפסיד, אם כן אף בלא אמר לו שיקבל עליו אחריות העסק יהא פטור דמה בכך שיאמר זה הייתי רוצה לקבל אחריות, סוף סוף לא הוי ברי הזיקא, דאם הי' מחזיר לו מעותיו והי' עוסק בעצמו שמא הי' נפסד, ומה שכתב דמבטל כיסו הוא רק כעין קנס ובענין זה לא קנסו אם אמר לו שיקבל עליו אחריות העסק גם זה רחוק ודחוק.