רבי עקיבא איגר החדשות קצו

רבעי דקיי"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ, וכתב בשם מורו לדחות זה, והביא מסוגיא דקדושין ר"נ ורב ענן הוי אזלי באורחא וכו' ולא קיי"ל כרב יאשי' דאמר עד שיזרע חיטין ושעורין וחרצן במפולת יד, ואמאי צריך לומר דקיי"ל כר"י ולא אמר בקיצור דכל המיקל בארץ וכו', אלא ע"כ דאין הכלל זה אמורה בכל מקום, רק גבי מעשר וערלה לבד ע"ש. ונפלאתי על פה קדוש יאמר זה, דלפי ראיה זו ממילא מוכח דגם לענין כלאים לא אמרינן כל המיקל וכו' והרי סוגיא מפורשת שבת קל"ט ע"א ולשלח להו כרם דתניא קישות רט"א אינו כלאים בכרם וקיי"ל כל המיקל וכו' הרי להדי' דגם בכלאים אמרינן כל המיקל וכו' ועיקר ראיית הרר"י ממילא מיושב למ"ש תוס' בשבת שם דדווקא לענין אם הוי מין איסור בזה קיי"ל בח"ל כהמיקל אבל בדבר דתלי בענין הזריעה לא עיי"ש וצע"ג

ודע דמה דפסקינן בש"ע יו"ד סימן רצ"ד ס"ו ויכול לפדות את כולם בשוה פרוטה, והוא מדברי תוס' ר"פ כיצד מברכין שכתב וכרם רבעי בזמן הזה מחללין אותו על שוה פרוטה. ולענ"ד תמוה, כיון דקיי"ל ברבעי צריך להוסיף חומש דילפינן קדש קדש ממעשר, והיינו ככל מילי כמו פדיית מעשר שני, וכמ"ש הרמב"ם, א"כ כמו במעשר שני אין מחללין כי אם על כסף שיש עליו צורה דווקא, ולא על שוה כסף הכי נמי בכרם רבעי, ואם כן איך נקטו תוס' וש"ע לישנא בשוה פרוטה ולכאורה בעינן דווקא פרוטה ממש כנלענ"ד: תשובה מה לק"ק ווילעהן לכבוד ידידי חביבי הרב המאוה"ג חריף ובקי האב"ד ור"מ מו"ה יאקאב נ"י

ע"ד הערתו למעשה בנידון שבא לפניו ביבמה שנפלה לפני ב' יבמים הגדול נשוי והקטן ממנו פנוי שכתב הב"ש סס"י קס"א דבכה"ג חליצת קטן עדיפא דיש חסרון בחוק חליצת הגדול כיון דאינה עולה לו ליבום משום חרם דרגמ"ה, וכבוד ידידי מעכ"ת נ"י פקפק בזה, דהרי לכמה פוסקים לא תיקן רגמ"ה במקום יבום, וכמו שגמגם בספר בית מאיר מהאי טעמא בסימן קס"ה על דעת הי"א בהג"ה והוא דעת הסמ"ק דבנשוי כופינן לחלוץ עכדה"ק

הנה בפשוטו אם באנו לדמות לסי' קס"ה בלא"ה יפלא על הב"ש, הלא מסקנת הרמ"א שם דהמנהג דאין כופין כלל לחלוץ אף בנשוי, וע"כ הא דבאמת אין כופין, ומ"ש מנדרה הנאה מיבמה בחיי בעלה, היינו ע"כ מטעם שכתב רבינו ברוך והובא במרדכי פרק החולץ דשמא כיון דממילא נפלה משמי' לא מקרי ב' נשים עיי"ש, והיינו ג"כ דאולי בזה לא גזר הרגמ"ה, כיון דממילא נפלה לו משמיה, ואם כן איך הכריע הב"ש דבכה"ג חליצת קטן עדיפא. אלא וודאי הדבר ברור דגם הב"ש ראה וידע די"ל דבכה"ג לא תיקן רגמ"ה, וכמו שמבואר הדיעות מפורש בזה בש"ע סימן א' ס"י, וגם אפשר דלא היתה חרם דרגמ"ה רק עד סוף אלף החמישי אלא דזהו רק לענין כפיה לחלוץ דיש חששא דהוי חליצה מעושית דפסול בדיעבד בזה מחמרינן בסימן קס"ה דאין כופין דשמא ביבמה לא תיקן רגמ"ה, והוי חליצה מעושית שלא כדין, משא"כ לענין חליצת קטן דממ"נ אם הגדול הנשוי רוצה ליבם בוודאי אין כופין להקטן לחלוץ דזהו בכלל דינא דסקס"ה דבמקום יבום אין אנו כופין לחלוץ, ואם הגדול רוצה בחליצה דווקא, והקטן אינו רוצה לחלוץ, גם בזה אין כוונת הב"ש דכופין להקטן ואדרבא משמעות לשונו שכתב בכה"ג חליצת קטן עדיפא משמע דהכא דין חליצת קטן כמו בעלמא חליצת גדול, וכי היכי דבעלמא אם הקטן רוצה לחלוץ אין כופין לגדול, הכי נמי אם הגדול רוצה לחלוץ אין כופין להקטן, א"ו דעיקר כוונת הב"ש רק בשניהם רוצים לחלוץ דהב"ד בוחרין יותר בחליצת הקטן. ובזה יפה כתב הב"ש כיון דעכ"פ חליצת הקטן בוודאי כשר, כמו שכתב בד"מ סימן קס"א בשם מהרא"י רק דמצו' בגדול וגם זה רק משום ספיקא דפלוגתא דר"י וריב"ל כמ"ש הב"י בסימן קס"א, בזה כיון דאנחנו מסופקים שמא כהפוסקים דהחרם דרגמ"ה גם ביבמה והוי ספק בגוף חליצת הגדול בוודאי יותר ראוי לבחור בקטן דאין בגוף החליצה שום נדנוד פסול, ואף אם נפרש דכוונת הב"ש גם בשניהם אינם רוצים לא ליבם ולא לחלוץ דכופין להקטן כמו בעלמא להגדול, מ"מ נ"ל דיש לדון לדינא דהגמרא בחליצה דעלמא היכא דב' אינם רוצים לא ביבום ולא בחליצה אף דלכתחילה כופין הב"ד להגדול משום דמצוה בו, מ"מ אם כפו הב"ד להקטן אין זה בכלל חליצה מעושית דכל שאין לפנינו מי שרוצה ליבם או לחלוץ לא מקרי מעושית דזקוקה הוא לכולם, וראיה לזה דהרי חזינן בתלה קטן לגדול עד שיבוא ממדה"י דאין חוששין לו דשהוי מצוה לא משהינן, מנשמע דאם הי' הגדול כאן הי' גם כן היתר לכפיית קטן, רק דיותר הי' כופין להגדול שהוא מצוה מן המובחר ושייך בי' לומר דבמקום שיהוי מצוה לא משהינן ול"ח למצוה מן המובחר, וא"כ הכי נמי י"ל בנשוי גדול דכופין להקטן דאין בחליצתו נדנוד פסול, ומ"מ לא אוכל לסמוך בפרט הזה דאם כפו הב"ד להקטן דחליצתו כשירה בדיעבד כיון דלא מצאתי מזה דבר בראשונים או באחרונים, עכ"פ בשניהם רוצים לחלוץ לכאורה סברת הב"ש נכונה דהב"ד בוחרים בקטן

ובאמת לענ"ד הי' נראה דדברי הב"ש מרפסים איגרא דמהיכא תיתא לומר דמשום