רבי עקיבא איגר החדשות קצה

או מדין מוציא על נכסי אחר, כך הי' נראה לענ"ד הקלושה להבין בדברי הרא"ש. [א"א ב"ה שמעתי מאאמ"ו נ"י בהני עניינא במה דהקשה הטו"ז סימן ק"ג ס"ח ד"ה נשבע ונוטל עיי"ש דנדחק, ואמר אאמ"ו נ"י די"ל אף אם יהבינא ליה להטו"ז דאינו נוטל תחלה ההוצאה ואח"כ השבח אלא דההוצאה נכלל בשבח שנוטל, מ"מ נראה פשוט דאם ההוצאה כשיעור חצי שבח או יותר דיכול לומר איני נוטל שליש שבח ואני רוצה רק בהוצאה, משבחי ובכה"ג דרוצה ליטול יותר מן שליש שבח כדין אריס צריך לישבע על ההוצאה]: תשובה מב עוד לו

וע"ד ספיקו באחד המחזיק במקום בית הכנסת בעזרת נשים מנחלת אביו בירושת אביו נגד יתומים קטנים בני אחיו של המחזיק יותר מג' שנים רק על פי הדין אין מחזיקין בנכסי קטן, ומה גם שהוא שותף בקרקע בוודאי לא מהני חזקת ג' שנים, רק כיון דלא ידעינן על ידי עדים כשרים שהיה של אבותיו דנאמן דלקוח מאחיו במגו דלא היתה של אבותיו, אך עדות נשים יש שהמקום של אבותיו ותלוי באשלי רברבי תה"ד והייש"ש פ"ק דבב"ק סימן מ"א אם נשים נאמנות בעדות כזה עכ"ל רומ"פ

נראה לענ"ד אף אם אין נשים נאמנות היינו באם הי' טוען שאינו של אבותיו מעולם, אבל כיון שהודה ואנו באנו להאמינו במגו בזה כיון דנשים מעידים שהיה של אבותיו תו לא הוה מגו דאינו רוצה להכחיש עדות הנשים, כמ"ש להדיא הרא"ש בתשובה כלל ס"ו סימן ח' הובא בש"ך חוה"מ סימן נ"ח סקי"א, ולמד כן הרא"ש מסוגיא דרבה בר שרשום פ"ג דב"ב, ואף דמהריב"ל בתשובה ספר ג' סימן ע"ט כתב דלרבינו האי ורשב"ם בסוגיא הנ"ל אין ראיה והכרח לדינא דהרא"ש הנ"ל. מ"מ הרי הוקבע להלכה בש"ע סי' ק"ן ס"ה כשיטת התוס' דאף ביצא הקול אחר החזקה דהיה נאמן לטעון לקוח, מ"מ לא מהימן דמשכונה בידו במגו דלקוח, וכן פסק בהגהת ש"ע סימן ע"ב סי"ח דלא אמרינן מגו דהי' מכחיש הקול, וא"כ ממילא דלא אמרינן דהי' מכחיש עדים פסולים כדדימה הרא"ש להדיא, גם בתשובת מהר"י טראני ח"א סימן קי"ב כתב דרבינו האי והרשב"ם מודים גם כן לעיקר הדין לתוס' דלא אמרינן מגו דהי' מהכחיש להקול, לזה נלע"ד בנ"ד ליכא מגו ובטלה חזקתו כנלע"ד: תשובה מג עוד לו

מה שהתעורר רומעכ"ת נ"י דבמשביע עד קרוב בעדות אשה לבעלה ואף דקרוב ואשה נאמן דמת בעלה וגובית כתובתה, מ"מ אינו חייב קרבן שבועה כיון דבעצמותו אינו מהכשירים להעיד ולא קרינן בי' והוא עד ודווקא בעד אחד כשר אמרינן הכי בעדי מיתה עכ"ד

כוונתי לדעתו הרמה זה ימים רבים בע"ה, ומאותה הוכחה עצמה שהוכיח רומעכ"ת נ"י מדסתם במתני' בכשירים ולא מפסולים וכו' דמשמע דא"א לאשכוחי בי' חיוב קרבן שבועה, והוספתי דמ"מ יקשה עדיין בסוגיא ר"פ בתרא דיומא דמשני התם אההיא דמשחק בקוביא ש"ה דאמר קרא אם לא יגיד וכו' ובזה ישאר הקושיא הא משכחת שבועת העדות במשחק בקוביא במעיד בעדות אשה דמדאורייתא חזי לעדות דעלמא וקרינן בי' והוא עד, וגם אם הי' מגיד הי' מועיל. והארכתי בזה בדרך פלפול הגה עיין בשו"ת רע"א בכתבים סימן קע"ט] וכעת אקצר כי טרידנא טובא בשבוע זו, גם אחר חצות היום לחזור עם ידידי חבירי הבחורים חלק גדול ממס' כתובות שלמדנו בע"ה בזה הקיץ שיעורן כסדרן, ומהאי טעמא אי אפשר למלאות רצון רופמכ"ה להשיבו בסוגיא דחגיגה דטופלין בהמה לבהמה

ומ"ש רומעכ"ת נ"י ליישב ביסוד דבר זה קושית התומים סימן פ"ב בכללי המגו על מה שכתב הרא"ש בתשובה דמגו דהיה מכחיש עדים פסולים לא אמרינן, ואם כן משכחת שבועת העדות בפסולים כגון שטען טענה דנאמן רק במגו ואם היה עדים פסולים מעידין לא הי' נאמן במגו דבכה"ג ג"כ יש בו שבועת העדות כדאמרינן הכ"מ בנסכא דר"א עיי"ש. ולזה כתב ידידי הרב הגאון נ"י דמ"מ עדים הפסולים לכל עדיות אף דבהגדתם הי' מועיל, מ"מ אינו בכלל והוא עד. ידידי נ"י במחכ"ת של התומים אף אם יהבינן דקרוב בעדות אשה חייב קרבן שבועה, מ"מ אינו מן הדומה, דדווקא בנסכא דר"א דעדות העד שחטף הוי שם עדות, אלא דהי' פטור מקרבן שבועה מטעם דהוי גורם לממון דאולי הי' נשבע להכחישו, ומש"ה כל שידענו בבירור שלא יהא מכחישו בשבועה כגון שכבר טען דידי חטף ממילא עדות העד שחטף הוי עדות מעליא, דכל שאינו מכחיש להעד בשבועה הוא כשנים, וזהו בעצמו סברת נסכא דר"א, ומה שמתחייב זה לשלם הוא על פי עדותו של זה, ומה לי שיש ב' עדים דחטף דחייבינן קרבן שבועה, ומה לי בעד אחד היכא דידעינן שאינו יכול להכחישו בשבועה, וכן בקרוב בעדות אשה דהימניהו רבנן בעדותו ושם עדות עליו, משא"כ בעדות פסולים במקום מגו דאין שום ענין עדות בדיבורם ולא מהימני כלל בעדותו רק שהם סיבה לבטל המגו, בזה פשיטא דאין כאן ענין להתחייב משום שבועת העדות כנלע"ד ברור: תשובה מד

בריש פרק כיצד מברכין כתב הרר"י בשם ר' אחאי משבחא דאין צריך פדיון אלא כרם