רבי עקיבא איגר החדשות קצג

להשביע את עצמו ויעיין בסמ"ע סי' רנ"ה, והנראה שביאור הדברים אף דהקדיש נכסיו בין כך וב"כ לא יהי' הנכסים לבניו ול"ש שלא להשביע מ"מ אמרינן שלא להשביע את עצמו שלא יראו עליו שהי' עשיר בחייו והתרושש עצמו ע"ש. ובהכרח צ"ל בההיא דסנהדרין כ"ט גבי עכברא דשכיב אדינרא דר' ישמעאל סבור דאינו חושש על אחר מותו ור"ח דאמר שלא להשביע את בניו, בכלל הזה ג"כ שלא להשביע את עצמו שלא יאמרו שהתרושש עצמו בחנם, וא"כ אין התחלה לקושית תוס' דבא"ג גם כן שייך שלא להשביע את עצמו ועיין בש"ך סימן פ"א ס"ק ל"ד שנזהר מזה ונדחק בכוונת קושית תוס' עיי"ש, עכ"פ אין לעשות מזה קושיא על הרשב"ם ולמידק מיני' שחולק על תוס' בדין אומדנא והודאה, והרב מוהר"ז נ"י סיבב דבריו ביסוד דבשטר חצי זכר שלנו בידוע דאין הודאתו באמת לא מהני כלל להסוברים דהודאה מדין הודאת בעל דין, והמנהג שלנו ע"כ כדעת חכמי פריבונצא דהודאה מטעם קנין הוא, באמת מדעת תוס' בב"מ בסוגיא דמטבע נ"ח דהקשו דליקני ליה באודייתא מבואר דס"ל דהודאה הוי קנין להיות מעותיו ממש לפדות בהם מעשר שני, ובדברי תוס' ב"ק ק"ד דתירצו באמת דלא הוי מעותיו מדאורייתא לפדות בהם, דבריהם סתומים אם כוונתם דלא הוי קנין אלא דהב"ד מזכין אותו עפ"י הודאת בעל דין, או דכוונתם דהוי כקנין דרבנן ולא מהני בדאורייתא, ולפ"ז נצטרך לומר מהא דפרכינן ולקנינהו אג"ק, דקנין אג"ק דאורייתא, ואף דתוס' בב"ק דף י"ב ס"ל דהוי רק דרבנן, מ"מ מצינו בהיפך בדברי תוס' קדושין דף ד' במה דכתב דיש למפרך דמה לקרקע שקונין אגבו מטלטלין, הרי דס"ל דהוי דאורייתא, גם מדברי תוס' ב"ב במה דהקשו דלימא דאיתא בבריא דדרך הודאתו משמע דס"ל דהוי קנין דאל"כ דקמי שמי' לא קנה אותם אלא דאנן פוסקים עפ"י הודאתם מה"ת להו להקשות למינקט זה בכלל איתא בבריא אע"כ דס"ל דהוי קנין: תשובה מא לק"ק ווילעהן לכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסים אב"ד ור"מ מהור"ר יאקאב נ"י

מ"ש רומעכ"ת לדון בשותפים דאם שניהם הי' מתעסקים ונשאו ונתנו ביחד במעות השותפות שאירע בו ההפסד, בזה מפשט פשיטא ליה לרומכ"ת דאף לדעת הרמ"ה צריך לשלם מביתו, כיון דיד שניהם שוים בעסק ההוא נקנה להם הסחורה ביחד ואף שלזה הי' מעותיו בפחות, מ"מ הוי כהלוה לו חבירו המותר עכ"ד. לענ"ד לא נראה כן דלפ"ז גם אם הי' זה שמעותיו מעט משולח לקנות הסחורה במעות השותפות מיד זכה בחצי הסחורה ויצטרך לשלם ההפסד מביתו ולא משכחת לה לדינא דהרמ"ה רק כי היכי שזה שמעותיו מרובים קנה לבדו הסחורה, וזה בוודאי אינו במשמע גם לפ"ז אף בקנה זה לבדו נימא דעשה קנין בסחורה לטובת השותפות שיזכה גם חבירו בחצי הסחורה יותר מחלק מעותיו דבוודאי אם הי' מתכוון לכך הי' קנין מעליא וזכה חבירו בחציו כדאיתא בש"ע סוה"מ סימן קפ"ג ס"ד, גם מדנדחקו כל האחרונים בסתירת דברי הרמב"ם שבש"ע סי' צ"ג לדברי הרמ"ה בסימן קע"ו ולא תירצו בפשטו דבסי' צ"ג מיירי בקני הסחורה ביחד אלא וודאי דבכל ענין להרמ"ה אין צריך לשלם לו מביתו דאין דעתם שיקנה הסחורה רק לפי ערך מעותיו והריווח וההפסד יהי' לאמצע, ולא שיהי' אחד בעל חוב לחבירו על הסחורה שהוא יותר מכנגד מעותיו, גם משטחיות דברי הש"ע סימן קע"ו ס"ה השותפים שהטילו וכו' יש מי שאומר וכו' משמע להדיא דאף דקני ביחד הסחורה הדין כן

תו כתב חביבי רומעכ"ת נ"י להסביר מחלוקת הרמ"ה והרמב"ם בדין זה אם צריך שישלם השותף מביתו דתליא במחלוקת הפוסקים ה"ה הנ"י והרמב"ם בשותף אם נוטל הוצאה יתירה על השבח לא הועיל כלום בזה, דהא פשיטא בשותפים והסכימו מפורש לנוטעה, ונוטעה א' מהם בזהו בוודאי הוי יורד מדעתו ממש ונוטל אף ההוצאה יתירה, ואלו לדינא דהרמ"ה בשותפים שהטילו לכיס אף שהסכימו יחד בעסק פלוני והי' בו הפסד אין צריך לשלם מביתו

תו כתב רומעכ"ת נ"י בישוב קושית השב יעקב להרמב"ם דשותף משלם ההפסד מביתו, ומ"מ צריך שיברר בעדים ואינו נאמן בשבועה אמאי יורד ברשות נאמן ליטול בשבועה, וכתב מעכ"ת נ"י דיורד ברשות נוטל רק מהשדה דהוי מוחזק קצת והביא חילו מדברי הרמב"ן הובא בהר"ן פ"ז דשבועות דלהכי לא חשוב במתני' דנשבעים ונוטלים גם ההיא דמכיר כליו וספריו דלא דמי להנך דלא שקיל אלא ממה שברשותו, וכן מוציא הוצאות ממה שהשביח בלבד הוא נוטל עכ"ל, בוודאי אפשר לכוון דברי הרמב"ן בפשוטו דלא חשיב במתני' רק היכי דנוטל כל תביעתו, משא"כ במוציא הוצאות דאינו נוטל אלא ממה שהשביח בלבד ולא יותר אך גם לפי הבנת מעכ"ת נ"י בהרמב"ן דלא מקרי נוטל כיון דנוטל רק ממה שמוחזק בו פשיטא דאין לדמות גוף הקרקע לשבח, דלגבי שיעור שבח הוי כנוטל ממה שהוא נותן להבעלים דמידו בא להם השבח והוא נוטל מזה והוי כעין מכירה בעלמא, דהא הבעלים אינם מוכרחים ליטול השבח, דהא יכולים לומר טול עציך ואבניך, אלא דדיינינן דהיורד התחייב עצמו באם יתרצו הבעלים שיזכה להם חצירם אם יחזירו לו מה שהוציא נגד השבח, ואם נידון דלא יהא נאמן ויפסיד ההוצאה אדעתא דהכי לא הקנה להם וגם הבעלים במה דגלו דעתם דניחא להם לזכות בשבחה הוי כאלו קבלו עליהם