רבי עקיבא איגר החדשות קצב

הגאון מוהר"י מילר על הרמ"א עפ"י סברתו דסברת מוהרי"ו דמדהודה ולא נתן בלשון מתנה מוכחי' דהודאתו אמת, דלפי הנ"ל מוכח דלא משוינן להודאה למלתא יתירא, דאל"כ מנ"ל להש"ס למיפשט דלמא הא דמהני הודאתו משום דדיינינן שיש לו נכסים במדה"י כמו בקנין, אלא ע"כ דלא אמרינן הכי כיון דסוף סוף לא הי' רק דיבור בעלמא אין הפרש בין מודה לנותן, וע"כ הטעם בפשוטו דבלי הוכחה מחזיקים הודאתו לקושטא דמלתא

אמנם באמת אין זה מספיק ליישב דברי הרא"ש שכתב ג"כ כפירש תוס' דהאיבעיא אם הודאת שכיב מרע עמד חוזר, והרי הרא"ש ס"ל בההיא חיישינן שמא יש לו נכסים במדה"י משום דבספק אומדנא לא מבטלים למתנתו עיי"ש, אם כן ליתא לדברינו הנ"ל

ומה שתירץ הרב מוהר"ז נ"י כבר כתבנו מה שלענ"ד אין קיום לדבריו וביותר דאם נימא בכוונת תוס' כפי דברי הרב דבמקצת הי' שייך שלא להשביע את עצמו, א"כ פשיטא ופשיטא דאין מקום לקושייתם על הרשב"ם, דהא י"ל להרשב"ם דבאמת מיירי במקצת דאי בכולה הוי רק כמתנת שכיב מרע דלא מהני בגר, (כמו דלדעתי זהו הספק האיבעיא, ה"נ י"ל להרשב"ם דבוודאי כן הוא, ומוכח דמיירי במקצת ושייך שפיר גבי א"ג שלא להשביע את עצמו, והן אמת שהרב מוהר"ז נ"י כתב כן בישוב קושית תוס' על הרשב"ם אבל אם נניח שכך כוונת תוס' בתירוצם כפי דברי הרב נ"י פשיטא דאין זה בדרך תירוץ על קושייתם אלא דאין מקום והתחלה לקושייתם, ובאמת אי משום הא הי' אפשר דעל תוס' יש לפרש כפי דברי הנ"ל, ודברי הרא"ש אפשר דמתפרשים כפי דבר מוהר"ז נ"י והרא"ש באמת לא נטה משיטת רשב"ם משום הך קושי' דתוס' אלא מכח קושייתם הראשונה דאין סברא לחלק בין מלוה לפקדון. אמנם לקושטא דמלתא לא נראים לי דברי מוהר"ז נ"י דלענין השבעה אין חילוק בין מקצת לכולו וכמו שכתבתי לעיל, ובעיקר הקושי' צ"ל דאף מה דאמר רבא אי בחליפין היינו שרבא רצה לתקן בכל אופנים אף אם ירצה ליתן במקצת, אבל לקושטא דמלתא ההיא דנפק אודייתא, היינו בכולה וידעו זה חכמי הש"ס שכן הי' דנתן בכולו והוא פשוט ומצינו כזה כמה פעמים דפרכת הש"ס ממה שידעו דהאמורא מיירי בהכי, עיין ברשב"ם פסחים ק"א ע"ב ד"ה לקבע' קמא הדר ובשבת קנ"ז ע"ב בתוס' ד"ה ותרגמא זעירי ודחק ר"י לתרץ דהכי קיי"ל להש"ס שלא פירש זעירי כן אלא משום דבעי לאוקמי כר"ש, ובמנחות ה' ע"א בתוס' ד"ה מ"ט דר"י וכו' דשמא קבלה הי' בידו טעם זה, ובחולין נ"ד ע"א בתוס' ד"ה וחזיי' לדר"מ, דקים ליה למסדר ש"ס דפליגי בדר"מ ובשבועות מ"ז ע"א תוס' ד"ה הלכתא מאי דהא פריך לקמן אם איתא אלמא מספקא ליה והאר"נ ידע הש"ס דכי אמר אם איתא כבר עבד עובדא

והנה הרב מוהר"ז נ"י רצה לדון להוכיח דדעת הרשב"ם דבהודאה אמרינן גם כן אומדנא, והיינו מתוך קושיית תוס' העצומה דבא"ג לא שייך שלא להשביע, אע"כ דמיירי במקצת והוכחת הש"ס הי' דאי בכולה הוי האומדנא דנתן משום מיתה ולא מהני בגר וה"ה הרב מוהר"ם נ"י כתב דמוהר"ז נ"י סותר לדברי עצמו דדלמא הוכחת הש"ס הי' מדאמר רבא אי בחליפין מוכח דמיירי בבריא ושפיר מוכח דבפקדון לא אמרינן שלא להשביע, ולחנם השיב עליו דהרי חזינן דרבא אמר ג"כ אי במתנה והיינו בשכיב מרע, אלא וודאי דמיירי בשכיב מרע אלא דרבא צידד לכל הצדדים אי בחליפין וירצה ליתן במקצת, ואחר כך אמר אי במתנה ויתן בכולו, או דקאמר אי בחליפין ויתן כשהוא בריא, אי במתנה ויתן כשהוא שכיב מרע וא"כ שפיר יקשה על פשיטות הש"ס דלמא הא דקאמר ולודי היינו כשהוא שכיב מרע ובכולה דל"ש שלא להשביע אע"כ דבכולו באמת עמד חוזר ובגר לא מהני

אמנם באמת יפלא בעיני על הרב מוהרר"ז נ"י איך בנה דייק לסייעת דעת הרשב"ם דבהודאה אמרינן אומדנא, הא גם הנ"י פירש כשיטת הרשב"ם באיבעי דהש"ס אם אמרינן בפקדון שלא להשביע ואעפ"כ כתב להדיא דאם עמד אינו חוזר, וכל מה שנתרץ בדעת הנ"י על קושי' תוס' נתרץ ג"כ בדעת הרשב"ם

ונראה כוונת הרב נ"י עפ"י יסודו שבנה דאם אמרינן הודאה דמחזקינן לדבריו באמת ממילא בטלה כל כח שטר חוב חצי זכר שלנו דידוע שהודאתו אינו באמת, ולזה כוונת הרב להרבות דיעות לבטל כח האב בנ"ד, ומסייע לזה דעת הרשב"ם, והיינו דמכח קושית תוס' מוכח דס"ל כדעת הנ"י דהודאתו לאו מדין קנין הוא, והוכחת הש"ס שפיר דהתם בא"ג גם כן אומדנא לפנינו דלא הודה באמת, אלא דעשה כן בכדי להקנותו למריה ברי' להוציאו מיד רבא ואעפ"כ מהני דכל שהודה בפנינו בפקדון לא טענינן שום אמתלא, וה"נ לא טענינן שלא להשביע, וממילא אין כח לאב בשטר חוב חצי זכר כפי המנהג שלנו דבוודאי אין הודאתו באמת, ואם דעת הרשב"ם דבהודאה מהני מדין קנין, ממילא ליתא להך תירוצא דמה בכך דעשה א"ג להקנות לבנו, הא באמת קנה בזה, וע"כ לומר על קושי' תוס' דמיירי במקצת דאי בכולה הדין דעמד חוזר, אם כן מוכח דבהודאה אמרינן אומדנא, ובין כך ובין כך לשיטת הרשב"ם בטל כח האב לזכות בשטר חוב חצי זכר

, ואולם באמת קשה לומר קים לי בדרך הוכחה מדעת הפוסק היכי דאין מפורש כן בבירור דאולי יש תירוץ אחר על הקושיא, ובפרט בקושית תוס' זו אשר הרב מוהר"ז נ"י עשה זה לקושיא עצומה, ואנכי לא ידעתי עד מה, דהא מצינו בסוגי' דב"ב גבי שכיב מרע שהקדיש כל נכסים דאמרינן שלא