רבי עקיבא איגר החדשות קפט

ע"א שכתב דהוי נוגעין בעדותן כ"ז שלא חלקו, וע"כ משום דבחלקו אף אם המערער יטול חלקו של א' מהם הוא לבדו יפסיד, ולענ"ד גם ראי' זו אינו, דהתם מיירי במכיר בה שהיא חלקו ומודים להדדי שקנו וחלקו בדינא, והמערער הזה טורפו שלא כדין וכבאו אנסים דמי בזה בוודאי בחלקו אינו חייב באחריותו ופשוט, ובעיקר הדין דהצ"צ הנ"ל יש לפקפק כדכתב בשו"ת שבות יעקב חלק א' סי' קנ"ג, די"ל דאין הבעל חוב יכול לטרוף שניהם כיון דלא הפסיד לבע"ח דבר בקנייתו דהכניס קרקע אחרת לשעבודו ע"ש, ולדינא צ"ע: תשובה לז לק"ק פילא לידידי חתני הרב המאה"ג חריף ובקי אב"ד ור"מ מו"ה אברהם משה נ"י

ע"ד הענין בשנים שנשתתפו, וכל אחד משך מעות של חבירו, ועתה רוצה אחד מהם לחזור ואמר שאין רצונו לטרוח ולעסוק בשותפות

הנה מפשטא דדינא בש"ע רס"י קע"ו דבמשכו או הגביהו דא"י לחזור, י"ל דהיינו לענין דכל אחד זכה במעותיו של חבירו להשתכר בפירותיו ויכול לומר אני אעסוק להרוויח במעות אבל שיכריח לחבירו על מעשה ההתעסקות אינו מוכרח דלענין זה במה נשתעבד גופו, ומ"ש חתני הרב נ"י דע"י שיתוף המעות שעבדו גופם זה לזה כדין שכיר, וכמו שכתב הבית יוסף בשם הריב"ש לענין התחילו במלאכתן עכ"ד, זה אינו דהא אדרבא הריב"ש כתב דיכול לחזור כדין פועל, אלא דאם לא חזר והרוויח, הריווח לאמצע, ומה"ט גם מה דהקשה חתני על מה שכתב הב"י לתמוה דמ"ל להטור דבהתחילו בעסק משא ומתן דאינו יכול לחזור, דהא י"ל דהוי שיעבוד הגוף כמו דינא דהריב"ש, לא קשה מידי דמ"מ תקשי מ"ש הטור דאינו יכול לחזור דלו יהא דהוי שיעבוד הגוף, מ"מ כיון דלא נשתעבד גופו בקנין יכול לחזור כמו פועל, גם הא הטור הביא בסמוך לו מחלוקת הרמב"ם והראב"ד באומנין שנשתתפו דלהרמב"ם אף שלא חזר והרוויח אין הריווח לאמצע ולא מדמי לפועל, ובדינא דמקודם בהתחילו בעסק השותפות סתם הטור דמשמע דלכ"ע הכי הוא, ושפיר הקשה הב"י

אולם לענין דינא מדברי הסמ"ע סקמ"ד מבואר דלהרמב"ם והש"ע דבהגבילו זמן לשותפות אינו יכול לחזור תוך הזמן וצריכים לעסוק בשותפות, דמחלק שם בין מקבל עסקא מחבירו דשם פועל עליו ובין שותפים, כיון דכל אחד צריך לעסוק אין שם פועל עיין שם, ומ"מ גוף הדבר קשה דבמה נשתעבד גופו להכריחו בעסק ואולי כיון דהעסק השותפות זכו בו ונשתעבדו המעות זה לזה, ממילא שעבוד הגוף גריר בתרייהו, ודווקא באומנין שנשתתפו דאין שום דבר לחול עליו הקנין רק על ההתעסקות וטורח הגוף בזה ס"ל להרמב"ם דלא מהני, אבל בנשתתפו במעות ופירות כיון דקנין חל על המעות והפירות חל ג"כ על הגוף, וכעין זה מחלק המהר"א ששון בתשובה סי' קי"ג, אלא דלפ"ז לא הי' צריך הסמ"ע לחילוקו בין מקבל עסק לשותפים, דהא בלאו הכי יש חילוק דבמקבל עסק אין עליו רק טורח גופו, מה שאין כן בשותפים שנשתתפו במעותיהם, וכמו שמחלק, באמת המהר"א ששון מהאי טעמא, גם יסוד הסברא צ"ע דבמה גריר שעבוד הגוף בתר שעבוד נכסיו

ולדינא אף דפשטא דהש"ע מורה דאינו יכול לחזור תוך הזמן וצריכי' לעסוק בשותפות מ"מ הא הטור כתב בדעת רבינו ישעי' דשותפים יכולים לחזור תוך הזמן, וכן דעת הנמוקי יוסף פ' המקבל דף קכ"ח ע"ב, וס"ל כיון דחוזר משעבוד הגוף בטל ממילא שעבוד נכסים, וא"כ כיון דיכולים לחזור תוך הזמן, ה"נ דיכולים לחזור קודם ההתחלת העסק, וא"כ לכאורה הדין דאינו יכול לכופו לעסוק בשותפות דיכול לומר ק"ל כהנמוקי יוסף ורבינו ישעי' אבל אם שכנגדו מוחזק במעות שותפות, יכול לומר קי"ל כהרמב"ם וסייעתו לענין דמחזיק במעות להשתכר ולהרוויח באמצע כנלע"ד: תשובה לח עוד לו

מ"ש חתני דנראה לך עיקר לדינא באם ראובן התחיל לבייש שמעון ביוש קטן, וחזר שמעון וחרפו בביוש גדול דחייב גם השני כמו דהדין בחבלה דאם הי' יכול להציל עצמו בחבלה מועטת וחבל בו הרבה דחייב וכתבת וז"ל ובאמת דינא דהרמ"א צ"ע קצת דהרי המחבר נתן טעם דווקא משום דיש רשות לשני לחבול כדי להציל עצמו, וזהו לכאורה ל"ש בגידופים, ואולי יש לדחוק בזה, אבל אם המתחיל התחיל בביוש קטן והוא השיב לו ביוש גדול אז בוודאי חייב גם השני עכ"ד. נפלאתי על דבריך דכפי הבנתך בכוונת הרמ"א דלא השיב לו ביוש גדול ביותר ממה שביישו המתחיל, אם כן מה זה הקשית דבנחבל דהטעם רק דעשה כדי להנצל עצמו דל"ש כן בגדופים, דהא האי טעמא צריך רק לפטור השני היכי דחבל יותר ממה דחבל בו חבירו דפטור ואין צריך לשלם ביותר הנזק משום דעשה כן להציל עצמו כיון דלא הי' אפשר לו להציל בחבלה מועטת, אבל היכי דהחבלות כי הדדי אין צריך לטעם זה, דאף אם הי' יכול להציל עצמו בלי חבלה מ"מ כיון דהמתחיל מחוייב גם לו, ממילא עולה זה בזה ופטור השני והו"ה בגדופים אם הם שווים

גם מ"ש היכי דהשיב לו ביוש גדול ביותר דחייב. גם השני משמע דדעתך דשניהם חייבים קנס,