רבי עקיבא איגר החדשות קפז

כיד הבעל הבית למו"מ זה, אבל היכי שאינו שליחו אלא דראובן מוכר חפץ שמעון שלא מדעתו אפשר לומר דבוודאי נקנה היתרון לזה שמוכר לו, ואפשר לומר דאין חילוק בזה דלא תליא כלל במשלח אלא דהספק אם מקנה היתרון לבעל הסחורה וניתן המתנה בתורת תשלומין, או דנתנה להשליח שהוא אוהב לאיש הזה, וזה מסתבר יותר, עכ"פ לדעת הרי"ף וסייעתו בוודאי הכא חולקים כיון דהסחורה היתה למפרע סחורת ראובן הוי מגיע לשמעון הנאה ע"י בעל הסחורה, וא"כ הי' נראה בנ"ד דאם שמעון תובע אונאתו צריך ראובן להחזיר לו חצי היתרון, כגון שהסחורות הי' שוה כ' מחזיר לו ראובן ה', וגם נראה דא"י ראובן לומר ק"ל כדעת רש"י הנ"ל דהוי ספק למי נתנה, ושמא נתנה לבעל המעות, וא"י שמעון להוציא מספק, ז"א דא"כ בהיפוך גם כן אמאי חולקים יהי' השליח מוחזק בספק שמא נתנה להשליח, אע"כ דבהני ספיקות לא תליא במוחזק והדין דיחלוקו, ודומה לזה כתב תוס' ב"ב ס"ב ע"ב ד"ה אתמר וכו', אולם י"ל דיכול המוחזק לומר קי"ל כדעת רבינו תם דס"ל דדווקא שנתן לו דרך הוספה אבל בטעה וחשב ששוה הכל כך אף בדבר שיש לו קצבה הכל לבעל המעות עיי"ש, ואף דקיי"ל בש"ע כדעת רבינו יונה דבכל ענין חולקים, י"ל דדווקא בשליח מוחזק, אבל בנ"ד דהמוכר מוחזק, יכול ראובן לומר ק"ל כדעת רבינו תם, והכל לבעל הסחורה וא"צ לחזור לו כלום, וצ"ע לדינא כיון דלא הוזכר דעת ר"ת בש"ע והאחרונים לא העתיקוהו ולא זכרו לענין אם תפס הבה"ב כולו. גם י"ל דלדעת רש"י דהספק אם נתנה לבעה"ב או לשליח י"ל דבנ"ד הכל לשמעון והיינו אף דנימא דנתנה לבעל הסחורה י"ל דווקא בישראל שקנה משליח או מכר לו, אבל בנכרי לו יהא דנתן חפץ לראובן שיתנהו לשמעון ג"כ יכול לזכות לעצמו כמ"ש הרשב"א בשו"ת, והוא כהגהת ש"ע סי' קצ"ד ס"ב בהג"ה והכי נמי כן כיון דמותר מהקצבה הוי מתנה בעלמא מיד נסתלק הנכרי וזכה השליח מן ההפקר, ואם כן לענין החצי שהני הוי כמו ס"ס, ספק דלדעת רש"י הכל לשמעון ולדעת הרי"ף עכ"פ החצי לשמעון, ולדעת מהריב"ש והרבה תשובות ספרדיים דיכול להוציא ממון בס"ס מכ"ש בנ"ד דרוב הפוסקים דלא כרבינו תם, ולא נזכר כלל בש"ע, י"ל דאינו יכול לומר קי"ל כר"ת וצריך ראובן להחזיר חצי העודף משיווי המקח, ולדינא צ"ע: תשובה לד

טור חוה"מ סי' ר' וכתב עוד הר"ר יונה דכי אמרינן כשמדד לו סאה אחרונה דקנה כל הכור, היינו דווקא שמדד לו כל סאה וסאה, ונשאר כולם בתוך הכלי עד אם כלה למדוד כל הכור אבל אם מדד כל סאה וסאה ונתנה על גבי סימטא כיון דלא קנה בשעת מדידה גם לבסוף לא קנה, ואין נראה לא"א כיון שגמר כל מדידת כל הכור אגלאי מלתא דקנה כל סאה וסאה למפרע עכ"ל, ונראה לי ראי' לדעת הרר"י מסוגיא דע"ז ע"א ע"ב סוף סוף כי מטא לאוירא דמנא קניא יין נסך לא הוי עד דמטא לארעיתא דמנא וכו', והרי התם הוי גם כן כמו כור ב"ל, דהא כל מעט ומעט שמגיע לאויר המנא הוא רק קצת מהמדה, וא"כ מאי פריך הש"ס הא לא נגמר הקנין עד שגמר לו המדה ואז כבר הוא בשולי הכלי ונעשה יין נסך, אע"כ כשגמר המדה למפרע קנה כל מעט כשהי' באויר הכלי וכדעת הרר"י הנ"ל, ודוחק לומר דהש"ס פריך שיתן להם עצה שיאמרו בפירוש שיקנה כל מעט ומעט כשיגיע לאויר הכלי דאם באנו להקשות כזה עדיין יקשה למה דקאמר שם שמעת מיני' כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה, הא מ"מ יכול ליתן עצה לומר יקנה כליך דמהני אף בכליו ש"ל בר"מ כמבואר פ' הספינה אע"כ כשיטת הרב רבינו יונה, אך לכאורה עדיין קשה אף לשיטת הרר"י דלמפרע קונה, מ"מ אסור לעשות כן ביין נסך דלא גרע מאיסור דרוצה בקיומו דהא כשהוא באמצע המדידה רוצה הישראל בקיומו של היין שנעשה יין נסך בכלי דאם ישפוך היין ממילא יחזור הגוי במקח ויהי' ההפסד לישראל והוי רוצה בקיומו' ואפשר לדחוק דפרכת הש"ס באמת רק על לשון דקאמר וכי שקלית דמי יין נסך שקליתו וע"ז פריך דלא הוי דמי יין נסך רק איסור אחר דרוצה בקיומו וצ"ע

אח"כ מצאתי בהרשב"א בתההא' הובא בב"י יו"ד סי' קל"ב שכתב ליישב קושית תוס' דמה מהני הקדים לו מעות כיון דאם משוכה בנכרי קונה אין מעות קונה, דנתן לו ע"ד להוציאם ולקנותם מעכשיו על מנת שיתן לו היין לבסוף, וחזר והקשה ע"ז דמ"מ לתסר לעשות כן משום רב"ק דהא הגוי יכול לחזור עד שימדוד סאה אחרונה כמו בכור ב"ל והוכיח מזה דבהקדים לו מעות א"י לחזור ממה שמדד לו עיי"ש, ולזה בוודאי יקשה כדברינו דמ"מ מאי פריך הש"ס כי מטא לאוירא דמנא קניא הא בלא קדים לו מעות יכול לחזור עד מנה אחרונה והוי רוצה בקיומו ועיין, והארכתי בזה במקום אחר: תשובה לה

בש"ע חוה"מ סי' הנ"ל ס"ג לפיכך אין כליו ש"א קוני' לו ברה"ר ולא ברשות המוכר ובסעיף ה' שם כשם שאין כליו של לוקח קונין לו ברשות המוכר כך כליו של מוכר אין קוני' לו ברשות לוקח, נראה לענ"ד דמ"מ כליו של לוקח שנתן תוך כלי של מוכר ועומד בחצירו של לוקח דבכה"ג קני, לא מבעי לדעת הרז"ה וסייעתו דחד תלי באידך, או דאזלינן בתר רשות דהכלי בטל לגבי הרשות, או דאזלינן בתר כלי, ומזה כתב במוכר א' שמכר ללוקח שני דברים, הא' הקנה אותו ע"י כליו של מוכר ברשות לוקח, והא' הקנה אותו ע"י כליו של לוקח ברשות מוכר דבממ"נ קנה חד מינייהו, א"כ ה"נ