רבי עקיבא איגר החדשות קפ

ומכ"ש למה דנסתפקתי רס"י צ"ה דלהך תירוץ התוס' אפשר דכל עיקר הדין דהנכסים בחזקתה אינו אלא לאנשי גליל, וכן למשמעות פירש הר"ן דהטעם הוא אך משום דהוי טוען אחר מעב"ד פשיטא דאי אפשר להשתמש בזה אלא בטענת פרעון כדחזינן גבי כתובה דאף שהוא מעשה ב"ד קיי"ל כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי, והנה כבר הארכתי נמי סעיף הנ"ל להוכיח שהר"ם והש"ע גם כן תופסים האי טעמא לעיקר, לכן לדינא בעניותינו צ"ע, וקשה להוציא מהיתומים בלא שום שטר, אך באם יהיה לה תנאים ראשונים נלע"ד אם כבוד רומעכ"ת נ"י יסכים עמי ודיש לסמוך על דעת הרא"ש בזה ובלא תנאים ראשונים כדי לפשר. הכ"ד אהובו בלב ונפש הד"ש מאיר פוזנר. וזה תשובתי

מ"ש ידידי רומעכ"ת נ"י דרק עילה מצאו לענין שבועה, אבל לעיקרא דמלתא הוי תוך זמנו ממש, זה אינו מכמה טעמים, הא' דהא בהרא"ש פ"ק דבתרא מבואר דס"ל דגם לנדוניא צריכה שבועה ממ"ש שם על תירץ הריצב"א דלפום הך תירוצא מיושב ההיא דנפל הבית למ"ד בחזקת יורשי אשה ולא אמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו, דמיירי במת פתאום עיי"ש, וההיא דחזקת יורשי אשה מיירי בנצ"ב, הרי ס"ל להרא"ז דבנצ"ב צריכה שבועה, [וקצת קשה לי לישנא דהרא"ש במ"ש דלפ"ז ניחא הא הך דחזקת יורשי אשה דמיירי בנדוניא, לתירץ קמא ניחא ביותר דטעם השבועה כיון דתנאי ב"ד מתפיס צררי ממילא בנדוניא לא צריך שבועה] וכ"כ הה"מ להדיא בפשיעות דנדוניא שאינו בעין צריכה שבועה, וכ"כ הב"ש רס"י צ"ו, ומעתה אם נימא כדברי רופמכ"ת דלא הוי זמנו ממש א"כ תיקשי מנ"ל זה בפשיטות דנדוניא צריכה שבועה מה דלא אשכחן כן מפורש רק בכתובה ואיך נלמוד מסברא נדוניא מכתובה דלמא רק בכתובה משום דאלים יותר חששא דצררי דהוי תנאי בית דין, כמו דמצינו כן לענין בנותיו, ונהי דלהך תירוצא ס"ל מסברא דאלו הי' תוך זמנו ממש לא מהני תנאי ב"ד לחוש לצררי, או דהוכיח כן מכח הקושיא דנפל הבית מ"מ כיון דבאמת לא הוי זמנו ממש ורק בדרך עילה עשאו כזמנו לענין שבועה, ממילא פשיטא די"ל דווקא בכתובה מצאו עילה זו בצירוף חששא דתנאי ב"ד אבל לא בנדוניא, אע"כ ברור דס"ל דשעת מיתה הוי זמנו ממש. ב' ממ"ש הרא"ה ר"פ אעפ"י לדחות שיטת המתרצים דאם לא הי' ת"כ ככתובה לא הי' צריך שבועה דהוי תוך זמנו, דהא שעת מיתה זמנו הוא כדמוכח פ' השולח עיי"ש, כוונתו מבואר ממאי דפרכינן שם מאי אריא אלמנה אפילו בעל חוב נמי וכקושית תוס' שם, ואם נימא כדברי מעכ"ת נ"י עדיין אינו מיושב הוכחה זו דמאי פריך הש"ס, הא מ"מ אלמנה יותר רבותא מב"ח כיון דלא הוי זמנו ממש. שלישית העולה על כולה דלע"ד מפורש להדיא בטור שכתב במקום שאין כותבין גובינן כתובה בתנאי ב"ד, אבל תוספת ונדוניא אינה גובה אפי' יש עדים כמה הכניסה, אבל במקום שכותבין אינה גובה כתובה, הרי דת"כ ונדוניא אינה גובה אפי' יש עדים ובוודאי דאפילו וודאי לא כתב לה, דאם דווקא בכתב לה ואיכא ריעותא דכתובה, א"כ דינו ממש כמו כתובה, ודוחק לומר דכוונת הטור דנדוניא חיישינן שמא כ' לה, וגם מדכתב בכתובה דגובה בתנאי ב"ד, משמע דבלא תנאי ב"ד אף בליכא ריעותא אין גובי' ומשמע להדיא אפילו אם היתומים מודים שהם לא פרעו טענינן להו דפרע אבוהון, אע"כ דהוי זמנו ממש, ומ"ש רומעכ"ת נ"י דבנדוניא י"ל דלא מסר הח"מ לראיית עיני הב"ד, לענ"ד כיון דגם בנדוניא יש לנו סניף דלהרבה פוסקים ס"ל דנדוניא שאינו בעין הוי בכלל תוספת כתובה ממש, עיין ב"ש סימן צ"ג סקכ"ג וגם להסוברים דהוי תוך זמנו ממש, ממילא במקום דליכא ריעותא כגון ע"י שריפת העיר כדכתב מעכ"ת נ"י יש לסמוך על ראיית עיני ב"ד

גם יש לדון עוד לחלק בין שבועה לגוף הפרעון בענין חששא דצררי כדעת מעכ"ת נ"י ולאו מטעמי' והיינו כפי"מ דנקטו הפוסקים דצררי היינו משכון, א"כ לכאורה לו יהא דידענו דאתפסה משכון הא נאמנת לומר נאנסו בשבועה ולגבות חובה, ואם כן נאמנת בשבועה במגו דאתפסני צררי ונאנסה ורק שבועה בעי דבלאו הכי לא הוי מגו. ומ"ש מעכ"ת נ"י לזכות האלמנה להחזיק בבית לפרעון מזונות דכפי טענתה דלא נסתלק לה כל המגיע לה מגיע לה מזונות, ולענ"ד הא להפוסקים דנדוניא אינו בכלל כתובה אין מגיע לה מזונות בשביל נדוניא. הכ"ד ידידו וכו': תשובה שנית בענין הנ"ל להגאון הנ"ל נ"י ובתוך דברי יבואו דבריו אחת לאחת

מ"ש כבודו נ"י לסתור דברי שכתבתי דלענין חשש צררי שהוא משכון כמו שפי' רש"י ערכין כ"ב, א"כ נאמנת לגבות בשבועה במגו דנאנסה וז"ל דמר, מ"ש כבודו נ"י נראה שדימה הענין למה דאיתא בח"מ סי' ע"ב סי"ד, וזה אינו כי שם הטעם דהוי כנתחייבתי וא"י אם פרעתיך, והכא וודאי כמו שטענינן בשמא צררי אתפסיך אף שהיא מכחשת בברי מכ"ש אם תודה שקבלה אלא שתאמר שנאבד באונס דלא מהמנינן לה וטענינן לה דלא נאבד ממנה והטעם דלא חשיב לגבי יתמי א"י אם פרעתיך עיין בספרי סי' קע"ח סט"ו עכ"ל, לענ"ד זהו דבר חדש לומר דבטוען א"י אם פרעתיך ומת או במלוה על המשכון ומת דא"י לגבות בשבועת נאנסה דהדבר פשוט דגם לגבי היתומים הוי א"י אם פרעתיך, דאף דהם לא נתחייבו מעולם, מ"מ אנו דנין על הנכסים שירשו דוודאי נשתעבדו לזה והספק אם נסתלק השעובד, ומה שהוכיח רומעכ"ת נ"י בספרו מהא דטענינן