רבי עקיבא איגר החדשות קסט

תשובה יח

תו כתב מעכ"ת נ"י בישוב קושית הלח"מ פ"ח מהל' נזקי ממון דכיון דמפסיד גם כן לעצמו לא קנסוה, אף דמעכ"ת כתב כך בשם התומי' בסי' קי"ז, מ"מ אינו מובן לענ"ד, דאם שור שוה ק' הזיק לשור שוה ר' דכל השור המזיק מגיע להניזק בעד פלגי דידי' בזה במה שמפחיתו בשחיטה אינו מזיק לעצמו, ובאמת בדרך חידוד יש לחזק בזה דברי התומים הנ"ל, דלכאורה דבריו אינם מספיקי' דלסברתו יקשה בהיפוך, מנ"ל להש"ס למידק דהמזיק שעבודו פטור הא י"ל דבעלמא חייב ושאני בזה כיון דלעצמו מפסיד לא קנסוה ולזה י"ל דהברייתא אתי' כר"י כדקתני אם מכרו מכור, ולדידי' אף שהוזל הבהמה, מ"מ כל מה דאפשר לגבות מגופו גובי' כדאיתא בב"ק ל"ד דלרע"ק כיחש כשעת העמדה בדין, אבל לר"י אין ההפסד להניזק כפי ערך, א"כ לא משכחת שיהא הפחת שחיטה לניזק אלא שהמזיק הי' כולו שוה רק כדמי חצי נזקו או בפחות, וע"י פחת השחיטה מפסיד הניזוק דמשתלם בפחות וא"כ ליכא פסידא למזיק ומוכח שפיר דמזיק שעבודו פטור, (דדוחק לאוקמי דקודם שחיטה היה שוה מעט יותר מפלגא נזקו ואחרי הפחת שוה בפחות מפלגא נזקו דשניהם מפסידים) אבל לדידן דקיי"ל כרע"ק שפיר משכחת הדין אף אם שור המזיק שוה הרבה יותר מפלגא נזקו דע"י פחת שחיטה מפסיד הניזוק כפי ערכו דשלו הוזל ושפיר אמרי' ספק הנ"ל דמפסיד לעצמו, וכ"ז בדרך פלפול. אבל לקושט' דמלתא לא נ"ל דברי התומים דמלבד דיש לגמגם על דברינו הנ"ל, דהא להרמב"ם הברייתא אתי' כרע"ק דמכרו מכור לדידי' עיין בהה"מ קשה ג"כ דמ"מ אמאי לא נקט הרמב"ם דמשלם פחת השחיטה היכי דהמזיק כולו לא היה שוה יותר מפלגא נזקו דבזה אינו מפסיד לעצמו, גם בעיקר הסברא של התומי' יש לפקפק הרבה דהרי באמת יש לעיין בסברת תוס' בב"ק דף ק' דכיון דמפסיד לעצמו ל"ש שלא יהא, דהא לכאורה נסתר זה מסוגי' דחולין דף מ' דמוקי מנסך באית ליה שותפות בגווי', ועיין תוס' שם אף דהוי מערב, מ"מ אשמעינן דל"א קלב"מ והרי למאי דקיי"ל כר"י דהיזק שא"נ ל"ש היזק והכל מקנסא שלא יהא והא במנסך דמיירי בשותפות ל"ש שלא יהא וכו', ובשלמא על דברי הפ"י בב"ק דף צ"ח בתוס' ד"ה הא קמ"ל שכתב ג"כ גבי העושה מלאכה בפרת חטאת כיון דלא משכחת אלא בשותפות ל"ש חששא דשלא יהא דמפסיד ג"כ לעצמו, לק"מ מסוגי' דמנסך הנ"ל, די"ל דבמנסך כיון דמחייב על חלק חבירו מדין מערב, וזהו שייך בלא שותפות, מש"ה אף דעתה עירבו ע"י שותפות לא פליג רבנן בתקנתם, משא"כ בפרת חטאת דלא משכחת לה אלא ע"י שותפות, בזה לא קנסו, אבל על דברי תוס' הנ"ל במסכך גפנו דמחייב על שמערב גפן בתבואת חבירו דזהו משכחת בלא שותפו' דמערב גפן חבירו בתבואת חבירו, כמ"ש הר"ש בכלאי' בשם הירושלמי דגם בכה"ג נאסרו וא"כ אף דעתה עירב גפן שלו, מ"מ נימא דלא פלוג ובכל ענין קנסו כמו במנסך, וצ"ל דדווקא במנסך דהחיוב על חלק חבירו הוא מצד שמערב יין נסך בתוכו וענין התערוב' אינו גורם ההפסד לעצמו רק מעשה הניסוך גורם ההפסד בשלו ומה שמחייב ע"י שמכחו מתערב יינו האסור בשל חבירו בזה אינו מפסיד לעצמו, משא"כ במסכך גפנו דהתערובת עצמו זה בזה הוא הגורם ומפסיד את שלו, ולפ"ז בפחת שחיטה יש לדון לכאן ולכאן, ואין להאריך

תו הקשה מעכ"ת נ"י דלמאי דקיי"ל כרע"ק בלא"ה יקשה דהוי מזיק ממש, יפה כתב, וגם אנכי הרגשתי בזה, ובגליון הש"ך שלי סי' ת"ז ס"ב כתבתי דהרמב"ן במלחמות רפ"ד כתב דלרע"ק הוי מזיק ממש ולא מזיק שעבודו, מש"כ רומעכ"ת נ"י דלדידן דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב א"צ לשלם לו פחת השחיטה דשמא גם הוא הי' לשחיטה בעי לה, זה אינו דוודאי כל המשנה ועושה מעשה בממון חבירו כל מה שנפחת ממה שהיה ראוי למכור צריך לשלם לו ושמין הכל על דמי מכירה, וגדולה מזו כ' המ"ל פט"ז ה"ז מהל' מעה"ק דצריך לשלם לו דמי אתרוג מובחר דיכול הנגזל לומר אנא זבינא בדמים יקרים עיי"ש: תשובה יט

תו כתב רומעלכ"ת נ"י לתמוה במ"ש הה"מ פכ"ג מהל' מכירה דבמוכר עבדו לקנס הוי ב' מי יימר דדלמא מודה ומפטר, הא הרמב"ם פסק פ"ג מהלכות גניבה דהיכי דאינו מתחייב עצמו בהודאתו בקרן חייב בבאו עדים אח"כ, לפום רהיטא רציתי לומר דהה"מ ס"ל כדעת רש"ל פ"ז דבב"ק בייש"ש דדווקא בקנס דטביחה איתא להאי כללא, אבל לא בקנסות דעלמא, והוכיח כן מסוגיא דמשביע עידי קנס שהוקשה ג"כ להמ"ל עיי"ש, אבל הדרנא בי דהה"מ עצמו כתב פ"ט מהלכות נזקי ממון דבכל קנסות הדין כן. ויעיין בלח"מ פ"א ה"ח מהלכות נ"מ דהקשה דהשמיט הרמב"ם אוקימת' ויקשה פירכת הש"ס לימא אי מהדרנא מודינא ומפטר עיי"ש. ובמחכ"ת הא פרכת הש"ס רק למ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור כמ"ש תוס' ולדידן דקיי"ל דבאו עדים אח"כ בכה"ג דליכא חיוב קרן בהודאתו חייב ליכא לטענה דמודינ' ומפטר, ובכדי שלא להניח דברי הה"מ בתמיי' מתקיימת, נ"ל עפי"מ דכ' הראב"ד בס' הזכות סימן ק"ו להסתפק בתופס קנס שלא בעדים ואח"כ הודה אם המגו כעדים דמי או לא והרמב"ן הכריח דמהני המגו כיון דאין הב"ד פוסקי' על הודאתו רק על נאמנתו של זה במגו לא הוי בכלל פרט למרשיע את עצמו, וכתב עוד וגדולה מזו אמרו דאם מודה מחמת בעתות' דעדים לא הוי מודה בקנס כ"ש הכא דמודה רק להנאתו כיון דתפס זה שלא בעדים עיי"ש, ונ"מ בין ב' הסברות, דלסברא א' אף בהודה ואח"כ תפס שלא בעדים,