רבי עקיבא איגר החדשות קסז

מדין משמוש ע"י אביו הוא, ואלו בסס"י רע"ז סכ"ד במ"ש בתחלה בכוונת הרמב"ם דהכי קאמר אם מת ראובן בלא בנים ובלא אחים ויורשוה בני אחיו אם היה אחד מאחיו בכור בנו נוטל חלק בכורתו לפי שאלו יורשי' את ראובן מכח אבי אביהם ע"ש, הרי דס"ל דהירושת ממשמת לאביו, וממנו לבנו. וצ"ל דס"ל להב"י לחלק דאם אחיו קיים הוא יורש בעצמותו, אבל אם גם אחיו מת בזה כי היכי דאם אביו ואחיו קיימין האב קודם לנחלה, ה"נ באם שניהם אינם קיימין האב קודם, וזהו כמו שכתבתי כבר פעם אחת בשם ידידי הרב הגדול המנוח מו"ה יעקב כ"ץ זצ"ל ע"ש

ולכאורה הי' נראה ראי' ממ"ש הרי"ף בפרק יש נוחלין דף רט"ז ע"א וז"ל פירש שכיבא חדא מבנתי' בחיי האב עכ"ל, משמע דאלו מתה אחרי מיתת האב אינה גובה כתובתה דאידך ברתא יורש אחותה, א"כ משמע דיורש אחיו א"צ לשלם חוב אביו אי משום דירושה זו לאו מדין משמוש הוא אי משום דגם בזה במקום אביו קאתינא וכנ"ל, אמנם באמת אין מזה ראי', דיש לומר דשאני בכתובה דאף אם האב יורש בקבר מ"מ הו"ל ראוי' דאינה גובה כתובתה ממנו, ועיין: תשובה טז עוד לו

ואשר הקשה לי ש"ב רופמעכ"ת הגאון נ"י וז"ל שבועות י"ז ע"ב תוס' ד"ה אבל חייבי' על עשה וכו' עשה דנדה לא תעביד הוא, משמע מדבריהם דחייבי' קרבן על עשה כזו והוא תמוה וכי חייבי' ב' קרבנות על עשה ועל ל"ת, כמו שדייק הר"ן והרשב"א וביבמות ט' ע"א תוס' ד"ה מה ע"א וכו' ומיהו לרבי דגמר גז"ש מעלי' וודאי דאינו חייב על כל שאין ל"ת, וכ"כ תוס' יומא דף פ"ה על פורק עול ומפיר ברית, ובדף י"ח ע"ב כתב תוס' בד"ה לא תעשה דכל קושית הש"ס מנ"ל דאין חטאת עד שיהי' בו לאו, ואפשר לדחוק דתוס' דף י"ח אליבא דר"י ובדף י"ז אליבא דחכמי', עכ"ז תמוה שגם אליבא דחכמים לא מצינו, אמנם תוס' זבחים ק"ו ד"ה אזהרה מניין וכו' וא"ל דסוגיא דידן כרבינא ומצי למימר אליבא דקרבן בעי אזהרה וכו' קשיא דרבא אדרבא עכ"ל, וקשיא לי מאוד לפ"ז ר' דס"ל קרבן בעי אזהרה וכי יסבור דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין, ויותר מזה יקשה על הרמב"ם דבהלכות יבום וחליצה מביא לימוד דר' ולקח ולקחה ולא גז"ש דעלי'], וצ"ל כתי' הש"ס דעליה מבעי לי' לגז"ש דחטאת, ונכון הוא בשיטתי' דפסק מגדף היינו מברך השם ופסק כחכמים דרע"ק בריש כריתות דמגדף ומברך השם פטור מקרבן שאין בו מעשה ואם כן לא יוכל לפסוק כרבנן דעלי' לאסור צרות דא"כ צ"ל הקישא דריב"ל, וזהו ל"ש לפי ההלכה דהא א"א לומר הוקשה כה"ת למגדף מה מגדף שיש בו מעשה וחייבי' עליו קרבן דהא מגדף אין בו קרבן, לזה לקח לו הרמב"ם לפסוק כר' לאיסור ערוה מולקח וגז"ש לחטאת, א"כ צריך שיהי' לאו כמו באחות אשה כמ"ש תוס' וא"כ צריך אזהרה לקרבן וקושי' הש"ס במכות במק"ע דלמא בעי אזהרה לקרבן, ויהי' מוכרח מזה דלאו שניתן לאזהרות מיתות ב"ד לוקין עליו, והוא לא פסק כן, ע"כ לשון ש"ב נ"י

מ"ש רומע"ל ואפשר לדחוק דכוונת תוס' דף י"ח אליבא דר', ודף י"ז אליבא דחכמים ועכ"ז תמוה דגם אליבא דחכמים לא מצינו כן עכ"ל, בוודאי מ"ש אליבא דחכמים לא מצינו כן אין כוונתו דלחכמים בעי דווק' לאו מפורש דהא לקושטא דמלתא כ' תוס' דלחכמים לא בעי לאו רק שיהא המצוה בענין שוא"ת כמו בע"ז וה"נ בנדה כן הוא דמצוה שלא יפרוש בהנאה מרובה כסברת תוס', אלא דנראה בוודאי כוונתו דמר דאליבא דחכמים לא מצינו כן לחייב ב' קרבנות על עשה ועל הל"ת. אמנם לענ"ד כוונת תוס' כמ"ש הר"ן לדייק דמדקתני על עשה ועל ל"ת שבנדה, ולא קתני על עשה ול"ת משמע כל חד מלתא באפי נפשי' על עשה היינו על הפריש' ועל ל"ת היינו בבא על הנדה, אלא דהר"ן שם כ' דמ"מ גם בפרישה עיקר החיוב על ל"ת המעורב בו וזהו לא ניחא להו לתוס' דעל עשה דמשמע דעשה לחוד הי' ג"כ גורם קרבן, וכדנתחבט הר"ן גם כן בלישנא דמתני' ע"ש, לזה פירשו דעל עשה לחוד אם הוא בענין שוא"ת יש לחייבו קרבן לרבנן דר' דלא בעי לאו ממש, והש"ס דפריך ל"ת מנ"ל, היינו כיון דמסתמ' גם רבי לא פליג על דינא דמתניתן דחייב קרבן ומקשי אליבי' מנ"ל הל"ת, אבל בוודאי גם לרבנן אינו חייב ב' קרבנות ועל ל"ת היינו בבא על הנדה

ומה שתמה כבודו דלרבי דבעי אזהרה תקשי קושי' הש"ס במכות מה בין לאו שניתן לאזהרת קרבן או לאזהרת מיתות ב"ד, נ"ל במה דנדייק בלישנא דתוס' יבמות שכ' דלרבנן לא בעי לאו מדאמרינן במכות הני קום ועשה נינהו ולא ממעט משום דלית בהו לאו עכ"ל, ולא נקטו בפשיטות דהא אמרינן במכות דלא בעי אזהרה לקרבן, וביותר ביומא דף פ"ה שכתב להדיא ואי בעי' לאו לענין חטאת נימא מה ע"ז וכו' משמע דהי' באפשר לומר הכי, והרי זה נגד המכוון דבא לומר שם דקרבן לא בעי אזהרה ולזה נראה דהענין כך הוא, דהרי במה דאמרינן לאו שניתן לאזהרת מיתות ב"ד אין לוקין עליו פשיטא אינו מ' הוכחה כיון דלא מצינו עבירה שיש עליו עונש מיתה בלא לאו, דדלמא הלאוין משום מלקות אבל היה אפשר לענוש מיתה בלא אזהרה, אלא דכך מקובל להם לחז"ל דא"א לענוש אא"כ הזהיר, ובש"ס דפריך ודלמא אזהרה בעי קרבן דהא פסח ומילה, היינו דבא להוכיח דע"כ גם עונש קרבן בעי אזהרה דאל"כ מנא ידעינן דפסח ומילה פטורין מקרבן, וע"ז משני התם לאו ה"ט וכו' היינו לדחות הוכחה זו, אף דג"כ ליכא