רבי עקיבא איגר החדשות קסו

כ"ז לאביי דטעמא דרב דבשל תורה תנאי בטל דס' כר"מ, משא"כ לרבה אליבא דרב דבשל תורה תנאי בטל מטעם דלחקת משפט כתיב וכנ"ל, ממיל' ליכא לקושי' דפירות, דהא בפירות אף בדאורייתא תנאי קיים, ושפיר י"ל דאף בירושת נכסי מלוג עשו חיזוק ולפ"ז י"ל דבסוגי' דפריך מאונאה דע"כ דקאי לאביי וכנ"ל, ולדידי' מוכח דרק בנכסי צאן ברזל עשו חיזוק, ומש"ה שפיר פריך מריב"ב דסתמא קתני היורש את אשתו דאף נ"מ בכלל, אבל לדידן דקיי"ל כרבה דשפיר י"ל דאף בנ"מ עשו חיזוק י"ל גם בההיא דריב"ב הטעם משום חיזוק וק"ל

, ובההיא עניינא תמהני דעכ"פ לפי המבואר בסוגי' דב"ב א"א לו לעקור להתנות נגד התורה אלא ע"י דידע ומחל ממאי דאית' במתני' דפיאה ספ"ו אם אמר הריני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה, וכ' הרמב"ם העיקר שבידינו דכל המתנה עמשכ"ב תנאו בטל אלא בדבר שבממון עכ"ל, והרי בפיאה דל"ש ידע ומחיל בכה"ג גם בממון לא מהני וצ"ע

ואדכרנא מלתא שהייתי מסתפק לטעם הרמב"ן וסייעתו דלא מהני מחילת הבן דכבר זכה זכיי' מרובה דא"א לו לסלק בלא קנין, לפ"ז בראובן בן יעקב שמחל לא' שהי' בע"ח של אביו אם נימא דמהני מחילתו דל"ש טעמא הנ"ל דאף אחר שזכה ממש דהיינו אחר מיתת אביו מהני מחילה בעלמא בלא קנין, אמנם לקושטא דמלתא נ"ל דמ"מ לא מהני דמחילה בחוב הוי כמו קנין בדבר שבעין דבמה שכבר מוחזק זה בממונא במחילה בעלמא זוכה בו כמו קנין אבל כל שלא זכה לגמרי בחוב כמו דא"י להקנות דהוי כמו דשלב"ל ולאו בר הקנאה ה"נ לאו בר מחילה הוא, וגם לענין זה למחול לאחר גם להרמב"ן הוי כמי שלא זכה בה כלל ואין לו שייכות כלל למחול רק לענין לסלק מהירוש' דיזכה בו שאר אחיו ולענין הך זכיי' יש לו שייכות, בזה צריכא לטעמא דהרמב"ן דזכה כ"כ דלא מהני סילוק בעלמ' ודוק: תשובה טו עוד לו

מה שכתב רומעכ"ת ש"ב נ"י לדון למעשה בדינא דבעה"ת שער כ"ג ביורש אחי אביו אם צריך לשלם חוב אביו דדווקא גבי יורש אבי אביו אמרי' מכח אבוה דאבא קאתינא ואין לך בו אלא חדושו דבעלמא ל"א הכי לענ"ד דין זה תלוי במחלוקת הב"י והד"מ סי' רנ"ג דדעת הב"י שם דירושת אחיו הוא בלא משמוש ודעת הרמ"א שם סק"ז דמדין משמוש הוא דאביו יורש בקבר ומוריש לבנו, דלדעת הד"מ כיון דתחילה יורש אביו בקבר ממילא כשזה בא לירש את אחי אביו הוי כבא לירש את אבי אביו שירש בקבר את בנו, ותו אמרי' בי' מכח אד"א קאתינא, וכבר כתבתי מזה בתשו' אחת בארוכה

ומה דהשיב רומעכ"ת נ"י ע"ז, וז"ל דא"כ דבעה"ת יסבור דלאו מדין משמוש א"כ פשיטא דאין צריך לשלם חוב אביו ולמאי הוצרך לדון מדין אין לך בו אלא חדושו, תו כתב מעכ"ת נ"י דלפ"ז יהיה הדין דביורש אחיו צריך לשלם חוב אביו דהא מדין משמוש ירש האב בקבר מה דלא מצינו חידוש דין זה בפוסקים וביורש אחי אביו יהא הדין דא"צ לשלם חוב אביו וזהו נגד הסברא מבחוץ עכ"ד, ולזה דעת מעכ"ת נ"י דגם הבעה"ת ס' דמדין משמוש ואעפ"כ אמרי' אין לך בו אלא חדושו דדווקא ביורש אבי אביו ממש אבל לא היכי דבא לאבי אביו בדרך משמוש ע"כ

לענ"ד באמת אף אם ירושת אח לאו מדין משמוש, יש לדון דא"צ לשלם חוב אביו היכי דיורש את אחי אביו דהרי מבואר בסוגיין דאף במכר חלק בכור' מה שאירש מאבא בנו מוציא מיד הלקוחות דאף דל"ש בי' מכח אבא דאבא קאתינא, מ"מ אמרי' דבמקום אביו קאי לירש דתחת אבותיך, וא"כ י"ל ה"נ מיד שמת אביו קם הוא במקום אביו לירש את אחיו וא"צ לשלם חובו, ולזה הוצרך הבעה"ת לדון דלא אמרי' הכי רק באבו' דאבא ולא במקום אחר, א"כ להסוברי' דמדין משמוש הוא, י"ל דהוי ממש בכלל יורש אביו ול"ש לומר אין לך בו אלא חדושו דהיא היא. ולזה גם מה שסתר מעכ"ת נ"י דלדבריי' יהא הדין דביורש אחיו צריך לשלם חוב אביו וביורש אחי אביו א"צ לשלם, אני אומר כך, דלהסוברי' מדין משמוש בוודאי הדין דביורש אחי אביו א"צ לשלם חוב אביו, ואם נימא דממילא מהראוי לומר דבמכ"ש ביורש אחיו דא"צ לשלם, באמת יהא מוכח דגם ביורש אחיו א"צ לשלם חוב אביו ומטעם דבמקום אבא קאתינ', ומוכח דאמרי' הכי בכל מילי, והבעה"ת דס"ל דאין לך בו אלא חדושו ס"ל דלאו מדין משמוש הוא, מש"ה אפשר לומר דביורש אחי אביו צריך לשלם, וביורש אחיו א"צ לשלם, ואדרבא ממקום שבא רומעכ"ת נ"י יש ראי' לדידי דהרי באמת יקשה להבעה"ת דס"ל דבעלמ' ל"א הכי, א"כ יהא הדין דביורש אחיו צריך לשלם חוב אביו וחידוש כזה לא הוי שתקי הפוסקים מלהזכירו, אבל לפי דברי ניחא, דלבעה"ת באמת לאו מדין משמוש הוא, וממילא הדין דביורש אחיו דא"צ לשלם חוב אביו, ולהסוברים דמדין משמוש הוא ס"ל דגם בעלמא אמרינן מכח אבא קאתינא, ועומד במקום אביו לירש את אחיו, וא"כ לכ"ע ביורש אחיו א"צ לשלם חוב אביו וביורש אחי אביו לבעה"ת צריך לשלם חוב אביו, ולהסוברים דמדין משמוש הוא (וכן דעת הרמב"ן בפי' לתורה] אין צריך לשלם חוב אביו כנלע"ד

ודע דלכאורה דברי הב"י סתורים דמדבריו בסימן רנ"ג הנ"ל מבואר דס"ל דירושת אח לאו