פרי יצחק חלק ב צט

והנה מדבריו משמע לכאורה דכל ששני הגיטין כשרים מדאורייתא אף דהאחד פסול מדרבנן מ"מ פסול משום ספר אחד ולא ב' וג' ספרים כיון דמה"ת שניהם כשרים הוי ב' ספרים ולפ"ז באמת קשה על מהר"ף שנתן שני הגיטין שניהם יחד הא איכא משום שנים ושלשה ספרים כמ"ש התו' ובע"כ צ"ל כמ"ש הד"מ דהתם מיירי בב' גיטין כשרים אבל כשמגרש מספק ממ"נ אין כאן אלא גט אחד וה"נ כשנתן שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם השני ממ"נ אין כאן אלא גט אחד כשר דאם שם הראשון הוא עיקר ושם השני הוא טפל וכש"כ אי הוי נשתקע השם א"כ אותו הגט שנכתב בו שם השני הוא פסול ואם דמ"מ שם השני הוא עיקר א"כ הגט שכתוב בו שם הראשון הוי כשם טפל ופסול, אך דמ"מ צ"ע דאפי' אי ס"ל למהר"ף דאם גירש בשם טפל לבד פסול מ"מ זהו רק מדרבנן ומה"ת בודאי כשר אפילו כשכתב בגט רק שם הטפל לבד וכמו שנראה בהדיא מדברי הרמב"ם פ"ג מה' גירושין שכתב דאם כתב השם שאינן ידעינן בו ביותר כו' הרי פסול ע"ש ופסול היינו מדרבנן וכיון דמה"ת שני הגיטין כשרים א"כ איכא משום ב' ספרים כמ"ש הד"מ, אולם באמת נ"ל דכל שגט אחד הוי ודאי פסול מדרבנן ג"כ ליכא משום שני ספרים דאותו הגט שפסול מדרבנן הוי כניירא בעלמא כיון דמ"מ חכמים פסלוהו וכיוצא בזה יש בכמה מקומות דדבר שפסול מדרבנן מקרי אין ראוי גם מה"ת ולכן כיון דממ"נ גט אחד פסול מדרבנן ליכא משום ב' ספרים. וכ"נ בהדיא דעת הב"ח בשו"ת סי' צ"ב שכתב לענין גט אחד שהי' ספק באבי המגורשת אם הוא לוי דאין לכתוב שני גיטין וליתן בבת אחת ולסמוך על מהרא"י בת"ה ואף דמהר"ם מפאדוא כתב שעשה כך פעם אחת בנ"ד ודאי מודין דאין ליתן בבת אחת שהרי התו' בפ"ב דסוטה דף י"ח כתבו דבגט אם נתן לה שני גיטין פסולין ולא מגרשה בתרוייהו משום דספר אחד אמר רחמנא כו' וא"כ בנ"ד דמדינא הגט כשר אף באותו שכתב בת יצחק בסתמא ואע"פ שהיא בת לוי א"כ אם ינתנו בבת אחת לא הויא מגורשת מדאורייתא בשום אחד משניהם מטעם דספר אחד אמר רחמנא כו' ולא קאמרו הני רבוואתא דכשר ליתן בב"א אלא כשהאחד ודאי פסול ממ"נ כגון דמסופקין אם הי' כהן או לוי ובגט אחד נכתב כהן ובשני לוי דהשתא ליכא אלא ספר אחד ומגורשת ממ"נ ע"ש והנה אם נכתב בגט באבי המגורשת כהן על מי שאינו כהן לכל היותר אין פסול רק מדרבנן משום לעז דאפי' בשינה שם אביו ממש אין פסול רק מדרבנן וכמבואר בטור אה"ע סי' קכ"ט בשם הרא"ש לענין יוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל ע"ש ומ"מ כתב הב"ח דאם נכתב בגט אחד כהן ובשני לוי דליכא משום ספר אחד ולא שני ספרים כיון דאחד פסול ממ"נ מדרבנן כנ"ל ובע"כ דאותו הגט שהוא פסול מדרבנן כניירא בעלמא ולא מקרי ספר וכנ"ל, והנה באמת גם מסוף דברי הד"מ שכתב דלפעמים שניהם כשרים מדאורייתא אלא שמחמירין לפעמים מדרבנן וע"כ אין ליתנם בב"א משמע דוקא היכא שנותנים רק מצד חומרא בעלמא מדרבנן הוי כשני ספרים אבל כשגט אחד פסול ממש מדרבנן ליכא משום שני ספרים וכמ"ש הב"ח כנ"ל ועפ"י הצעה הנ"ל דברי מהר"ף נוחים בפשיטות דמשום דנסתפק לו בשם השני דשמא אין לכותבו כלל בגט אפי' לטפל או דדלמא שם שני עיקר הצריך שני גיטין כמ"ש הב"י בתי' הראשון והנה בודאי דבכלל הספק הזה הוא ג"כ דשמא שם השני נחשב עכ"פ לטפל כיון דאפשר דהוא עיקר השם מכש"כ די"ל דכיון שאין נקרא בשם השני שנשתקע הוי עכ"פ טפל רק דמ"מ נסתפקו ג"כ דשמא אין לכתוב שם שני אפי' לטפל וכן אפשר דאעפ"י שאין קורין לו כלל בשם השני מ"מ הוי עיקר השם ולכן הצריכו גט אחר לחוש לשם השני וכ"ז ברור ולפ"ז ניחא שפיר שהצריך מהר"ף שני גיטין אחד בשם הראשון לחודי' ואחד בשם השני לחודי' דבכה"ג גט אחד ממ"נ פסול דאם נימא דשם השני לא נחשב אפי' לטפל משום שנשתקע בודאי גט השני פסול ואפי' אי הוי כשם הטפל נמי פסול דכבר כתבנו דס"ל למהר"ף דאם לא כתב אלא שם הטפל פסול וגט הראשון בלבד הוא שכשר ואם ניחוש דשם השני הוא עיקר א"כ גט הראשון שכתב בו שם הראשון לבד הוי כטפל ופסול וכיון דגט אחד ממ"נ פסול א"כ ליכא משום ספר אחד ולא ב' ספרים כנ"ל, אולם אם יוסיף לתקן לכתוב בגט השני שני השמות דהיינו שם השני לעיקר ועל שם הראשון דמתקרי אין זה תקנה דתוספת זה גירעון הוא נהי דאם נחשב שם שני לעיקר הרי הגט השני שכתובין בו שני השמות הוא כהילכתו לגמרי וגט הראשון פסול כנ"ל מ"מ אפשר דשם הראשון נחשב לעיקר ושם שני הוי רק כטפל וא"כ שני הגיטין כשרין דבגט האחד בשם הראשון לבד שהוא העיקר בודאי כשר ובגט השני שכתובין בו שני השמות נמי כשר בדיעבד דשם השני נחשב עכ"פ לטפל ואף דנכתב שם זה תחילה מ"מ בדיעבד אין פסול דכל ששני השמות כתובין בפירוש אין הפרש איזה מהן שכותב ראשון וכיון דאפשר ששני הגיטין כשרים א"כ כיון שמהר"ף נתנן שניהם ביחד א"כ הא אפשר דאינה מגורשת כלל משום אחד אמר רחמנא ולא ב' ספרים ואינה מגורשת מדאורייתא ולכן הוכרח לכתוב בכל גט רק שם אחד דממ"נ אחד פסול כנ"ל וכן לתי' השני שכתב הב"י דלא נשתקע שם השני שגירש בחליו ורק נסתפק לו איזה שם הוא עיקר ולכן הצריך שני גיטין בכל גט שם אחד ג"כ י"ל דלהכי לא הצריך לכתוב בב' הגיטין שני השמות אחד בגט על שם הראשון דמתקרי ובגט השני ע"ש השני דמתקרי משום דס"ל דבדיעבד כשר איזה שכותב ראשון וא"כ שני הגיטין בודאי כשרים ואינה מגורשת משום ב' ספרים ולכן הצריך ב' גיטין ובכל גט שם א' דממ"נ מגורשת רק באחד והשני פסול וכנ"ל ואף דעתה אין בכל גט כ"א שם אחד בלבד ומגורשת בשם העיקר לבד וזהו ג"כ רק בדיעבד דלכתחלה יש לכתוב גם שם הטפל א"כ הא סגי בגט אחד לכתוב שני השמות ועל שם אחד דמתקרי דג"כ בדיעבד מגורשת מ"מ אפ"ל דהכי עדיף טפי לכתוב בכל גט שם אחד עם וכל שום שיש לו דלהרמב"ם ז"ל ולהגאונים וע"פ בה"ג כותבין כן לכתחלה שם העיקר וכל שום אולם לכתוב שם הטפל בתחלה ועל שם העיקר דמתקרי זהו דוקא בדיעבד כשר וכמש"כ הריב"ש סי' מ"ג ואפי' לדעת הגאונים שסוברים לכתוב וכל שום ג"כ מודים דלכתחלה אין לכתוב שם הטפל תחילה ועל שם העיקר דמתקרי ועי' בג"פ סי' קכ"ט סק"ז ואף דהב"י ס"ל דאם כתב שם הטפל לבד מגורשת א"כ עדיין שני הגיטין כשרים מ"מ ה"ד כשכותב שם הטפל בלא וכל שום כמבואר בשו"ע אבל בכאן אפשר דכתב בכל גט וכל שום א"כ גט אחד שכתוב בו שם הטפל וכל שום ממ"נ פסול. ועוד אפ"ל דמספקא לי' למהר"ף בכותב על שם העיקר דמתקרי אם הוא פסול או לא ולכן אין לכתוב גט אחד פלוני דמתקרי פלוני דדלמא עשה שם הטפל לעיקר ואפשר שפסול וכן אין לכתוב בשני גיטין ב' השמות כל אחד בשם אחד ועל שם השני דמתקרי דשמא אין קפידא איזה שכותב תחלה ושניהם כשרין ואיכא משום ב' ספרים כנ"ל ולכן הוכרח בשני גיטין ובכל גט שם אחד וכנ"ל. והא דלא נתן מהר"פ באמת השני גיטין בזה אח"ז וכמש"כ המהרי"ו די"ל כמ"ש הב"ח בתשובה סי' צ"ב הטעם בזה דאין ליתן שני גיטין בזה אח"ז כ"א בבת אחת ע"ש אולם הנה הב"י כתב שם וז"ל מי שנשתנה שמו והוקבע לו שם שני ונשתקע ממנו שם ראשון נראה מתוך דברי הקונטרסים דאפ"ה צריך לכתוב ב' גיטין אחד בשם ראשון ואחד בשם ב' דאמעשה שבא לפני הר"ף שכתבתי בסמוך כתב מצאתי במדרש ה"ר מנחם מלוניש כי צריך לכתוב ב' שמות הראשון והשני כי כן מצינו ביעקב כו' ומשמע לי שטענה זו לומר שאע"פ שנשתקע ממנו שם ראשון אכתי צריך לגרש בו ג"כ דלעולם חשוב שמו ואין לומר שיכתוב ב' השמות יחד כמ"ש בקונטרסים גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה הלכך משמע לי שדעתו לומר שיכתוב ב' גיטין א' בשם ראשון וא' בשם שני ויתן שניהם יחד עכ"ל והנה משמעות דברים אלו דבנשתקע שם ראשון יכתוב ב' גיטין אחד בשם ראשון לחוד ואחד בשם שני לחוד ולכאורה מוכח מזה כמ"ש הגאון מהר"מ בנעט, אולם לפמ"ש אין ראי' גם מזה דבגט השני שאנו חוששין לשם ראשון א"א לכתוב בו שם הראשון לעיקר והשני לטפל דדלמא שם השני עיקר ואם נכתוב גם בגט השני שם השני לטפל עכ"פ נמצא דשני הגיטין כשרין וכשנותנין שניהם ביחד אינה מגורשת כלל משום ב' ספרים כנ"ל, ובזה מדוקדק מ"ש הב"י ויתן שניהם יחד אף שאינו מבואר בדברי הר"מ מלוניש איך יהי' סדר נתינת ב' גיטין אם בב"א או בזה אח"ז ואולי ס"ל כמהרי"ו שהביא הב"י שאין ליתן בב"א אולם משום דמשמע לי' להב"י מדברי הר"ם מלוניש דהא שכתב צריך לכתוב ב' שמות הראשון והשני היינו ב' גיטין א' בשם ראשון וא' בשם שני א"כ בע"כ שדעתו ג"כ שיתן שניהם יחד כנ"ל