פרי יצחק חלק ב צח

שהכל קורין לו ועל שם הראשון דהוה מתקרי וע"פ דברי הגט פשוט וכתב דמשם תצא תורה מ"מ הגאון בעל טיב גיטין בליקוטי שמות סעיף ל' חולק על הג"פ בזה וכתב על שם שנשתקע כגון שהי' שמו יואל דוב ונשתקע שם יואל לגמרי ועולה לס"ת בשם דוב ובפ"כ נקרא בעריל אם כתב דוב המכונה בעריל דאתקרי יואל בער יש להכשיר במקום עגון ושעת הדחק שא"א להשתדל גט אחר וע"ש בביאורו ס"ק ל"א שהאריך לדחות דברי הג"פ, והנה ע"ש שהאריך להוכיח דגם דאתקרי אע"פ שהוראתו על העבר ושעתה אין נקרא בשם זה ותקנה זה לכתוב דהוי מתקרי כ"כ מהריק"ש ע"ש בג"פ אך מ"מ צ"ע לענ"ד בעיקר הדבר שכתב הגאון בהר המור לכתוב על שם הראשון דהוה מתקרי דהא אפ"ל אפי' לדעת המהריק"ש והנ"פ דשפיר יש לכתוב על שם שנשתקע דהוה מתקרי היינו שם שנשתקע לגמרי וכמו שגם עולה לתורה בשם אחר והרי נשתקע לגמרי אבל בנ"ד דמצריכין לתת שני גיטין ומשום דאפשר דכאן כל הפוס' מודים דיש לחוש לשם הראשון שנשתקע ומשום שאם יארע שיעלה לתורה יקראו לו בשם הראשון לפ"ז אפ"ל דאין זו תקנה לכתוב על שם הראשון דהוה מתקרי כיון שאם יעלה לתורה יהי' נקרא גם עתה בשם זה ודהוה מתקרי משמע דכבר בטל שם זה עכשיו ונעקר לגמרי וצ"ע ולענ"ד נראה דיש ליתן שני גיטין כנ"ל ולא לכתוב דהוה מתקרי או דאתקרי כיון דבלא"ה הט"ג חולק על הג"פ בזה ע"ש: אך באיכות סדר השמות בשני גיטין כיצד לכתוב יש לעיין בזה והנה כבר כתבנו בשם הגאון מהר"ם בנעט בעובדא דידי' באחד שהי' שמו אשר המכונה אנשיל ונקרא אח"כ בכל עניניו אנטאן שהורה לכתוב ב' גיטין בגט האחד אנטאן לחודי' ובגט הב' אשר המכונה אנשיל לחודי' והנה דבריו צע"ג דלפי הנראה הי' שמו לתורה אשר לחוד ורק הכינוי הי' אנשיל ואח"כ נקרא אנטאן א"כ נהי דשם הקדש אשר אנו חוששין בזה דיש לכותבו אעפ"י שנשתקע ומשום שאם יארע שיעלה לתורה יקרא בשם זה אולם הכינוי אנשיל בודאי הוה שם שנשתקע דאין צריך לכותבו בגט ואם יכתוב אותו יש בזה חשש פסול ולפ"ז תוספת זה של המכונה אנשיל הכינוי הוא גורע למה שאנו חוששין לכתוב גט בשם אשר שנשתקע דשם אנשיל לכו"ע אין לכתוב בגט וצ"ע. ובלו"ז בעיקר הדבר שכתב לכתוב בגט האחד אשר המכונה אנשיל לחודי' צע"ג ותמהני מאד דתקנה זו אינו מספיק כלל למה שאנו חוששין לשם הראשון אע"פ שנשתקע ומשום דאם יארע שיעלה לתור' יהי' נקרא בשם אשר דהא אפי' אם נימא דשם אשר לא הוי כנשתקע לגמרי וצריך לכותבו בגט מ"מ שם אנטאן ג"כ הוי שם גמור דהוי חניכה שהכל קורין בו וא"כ זה הגט שכותב בו שם אשר לחודי' בלא החניכה שהכל קורין בו הוי כחצי השם דאפי' אם שם אשר הוי שם גמור הרי יש לו שני שמות שם הקדש והחניכה שהכל קורין לו וצריך לכתוב שני השמות בגט, ועוד דהא אם לא נשתקע שם הראשון והי' עולה לתורה בשם אשר הי' סגי בגט אחד אשר המכונה אנשיל דמתקרי אנטאן וכמ"ש שם הגאון הנ"ל בשם אבי המגורשת יהודה ארי' המכונה זעלקי ונקרא עכשיו סימאן ולא נשתקע שמו דיש לכתוב יהודה ארי' המכונה זעלקי דמתקרי סימאן ע"ש וא"כ משום שנשתקע שם אשר ואנו חוששין דמ"מ הוי כלא נשתקע עדיף טפי אתמהה ולפ"ז במה שכותבין אשר המכונה אנשיל לחודי' לא סגי בלא החניכה שהכל קורין בו וא"כ בודאי עדיף טפי לכתוב גט אחד בשם אנטאן לחודי' ובגט השני לכתוב שניהם דהיינו אשר המכונה אנשיל דמתקרי אנטאן וכנ"ל בשם אבי המגורשת ובהכי אנו יוצאין מידי כל ספק דאם שם הראשון הוי כשם שנשתקע סגי בגט האחד בשם אנטאן לחודי' ואם לא הוי שם שנשתקע הרי זה הגט כשר לגמרי שכתוב בו שני השמות כנ"ל: הן אמת דהגאון הנ"ל דרך בזה בשיטת הראשונים דמצריכין שני גיטין בשם שנשתקע וכתבו לכתוב בגט אחד שם שנשתקע לחוד ובגט השני שם השני לחוד ועיין בב"י סי' קכ"ט שהביא דברי הקונטרס וז"ל וכתב עוד בקונטרס מעשה בא לפני מהר"פ בא' שהי' חולה והחליפו שמו בחליו והיו קוראין אותו שם א' לגמרי והצריך הרב שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם האחרון ונתנן שניהם יחד עכ"ל ובאמת גם על דברי מהר"פ יש לתמוה שהצריך שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם השני והא לכאורה עדיף טפי לכתוב בגט השני שני השמות יחד דהיינו שם שנשתקע לעיקר ועל הראשון דמתקרי דהשתא ממ"נ יצאנו מידי ספק דאם שם שנשתקע הוי עיקר הרי הגט השני הוא כהלכה ואם לאו תתגרש בגט הא' בשם הראשון לחוד. ובינותי בספרים ומצאתי בספר עזרת נשים בסופו להרב מהר"י כולי שהקשה כן על ספר שמות שכתב על אודות האשה דנשתקע שמה השני והשיב דהי"ל לסדר ב' גיטין גט הראשון עכ"פ בשם הראשון וגט שני או בשם שני לבד והוא הנכון כו' ע"ש והקשה ג"כ כנ"ל בשם הרב המובהק מו"ה אפרים וע"ש מה שתירץ בזה דטעמא דלא בחרו בדרך זה משום דחיישינן שמא הרואה גט זה דכתוב בו שם שנשתקע לעיקר והשם הקבוע לטפל יבא לטעות ולומר דמי שיש לו ב' שמות א' עיקר וא' טפל אין קפידא בסדר כתיבתם ואין מוקדם ומאוחר כו' ע"ש והוא דוחק גדול כמובן: והנה ראיתי להב"ש בסי' קכ"ט ס"ק ד' שחולק על מה שכתב בשו"ע שם לענין שם עיקר וטפל דאם השני שמות כתובין בפירוש בגט אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה וכתב הב"ש דכשאינו מקום עגון ולא ניתן הגט אפי' אם נכתב כבר הגט וכתב דמתקרי על שם העיקר אין ליתן הגט הואיל בש"ס מבואר דצריך לכתוב שם העיקר ודמתקרי על שם הטפל וראי' לזה מ"ש הב"י בעובדא מהר"פ דנתן שני גיטין משום דהי' מסופק איזה שם העיקר אם שם הראשון ולכתוב על השני דמתקרי או להיפך ע"ש, ונראה דראיתו הוא ממ"ש הב"י שם בתי' השני וז"ל ובהכי ניחא נמי מאי דק"ל למה הצריכו ב' גיטין הא בגט אחד סגי שיכתוב פלוני דמתקרי פלוני אלא משום דכל כה"ג כותבין שם השני תחילה וכיון שעדיין לא הוחזק בשם זה בקריאת התורה וחתימות שטרות לא נראה לו לכתוב שם זה תחילה שנראה שהוא עיקר שמו וגם לא רצה לכתוב שם הראשון תחילה דשמא לעולם שם שני עיקר אעפ"י שעדיין לא הוחזק ולפיכך הצריך שני גיטין ע"ש ומזה הביא הב"ש ראי' דאם כתב דמתקרי ע"ש העיקר אין ליתן הגט דאל"כ בגט אחד סגי לכתוב פלוני דמתקרי פלוני כיון דאם השני שמות כתובין בפירוש בגט אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה, והנה מדברי הב"י בתי' זה משמע דלא נסתפק לי' למהר"ף אלא איזה שם הוא העיקר ולכתוב על השני דמתקרי א"כ עדיין צע"ג מה שהצריך שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם השני ומשמעות דברים אלו בודאי הוא אחד בשם הראשון לחוד ואחד בשם השני לחוד והא עדיף טפי לכתוב שני גיטין בשני השמות גט א' בשם הראשון ועל שם השני דמתקרי ובגט. השני שם השני לעיקר ועל שם הראשון דמתקרי', וכן לפמ"ש הב"י שם בתי' הראשון דלא היו קורין אותו כלל בשם שני ומ"ה אצריכי' ב' גיטין דכיון דאין קורין אותו כלל בשם ב' א"א לכתוב שם ב' עם שם א' בגט אחד ואפי' לטפל וכמו שהאריך בקונדרס כו' ומ"מ משום דשם שני עיקר כל שקורין לו בו קצת אע"פ שקורין לו בשם א' תדיר אפי' השתא דאין קורין לו בו כלל הצריכו גט אחר לחוש לשם השני ע"ש א"כ קשה כנ"ל דמ"מ בגט השני הי' אפשר לכתוב ב' השמות שם שני לעיקר וע"ש הראשון דמתקרי כיון דחששו דשם שני עיקר א"כ עדיף טפי לכתוב בו גם שם הא' בדמתקרי כנ"ל: לכן נלע"ד לישב דברי מהר"פ והב"י דלא כהב"ש אלא דס"ל להר"ף דכל ששני השמות כתובין בפירוש אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה והיינו לענין דיעבד אבל לכתחילה בודאי צריך לכתוב בתחילה שם העיקר ודמתקרי על שם הטפל כמבואר בגמ' מרים וכל שום שיש לה ועי' ב"ש שם וכן ס"ל להר"ף דאם כתב שם הטפל לבדו בלא שם העיקר פסול וכמ"ש הב"ש בסק"ג וכן פסק בלבוש ע"ש ועפ"ז עולים דברי מהר"פ יפה דהנה בסדר נתינת השני גיטין כתב בקונדרס שם בשם מהר"ף שהצריך שני גיטין ונתנן שניהם יחד והב"י כתב בשם מהרי"ו דכשנותנין ב' גיטין לאשה אחת צריך ליתן בזה אחר זה דאם יתן לה שניהם בבת אחת דלמא דעתי' אההוא דלאו גיטא ובס' דרכי משה כתבו שלא ליתן ב' גיטין בבת אחת דאין ברירה ועוד דהתוס' כתב בסוטה פ' ארוסה דהמגרש בב' גיטין הוי פסול מדאורייתא דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים או שלשה ספרים ואע"ג דהתם מיירי בב' גיטין כשרים אבל כשמגרש מספק ממ"נ אין כאן אלא גט אחד מ"מ נראה דלפעמים שניהם כשרים מדאורייתא אלא שמחמירים לפעמים מדרבנן וע"כ אין ליתנן בבת אחת עכ"ל הד"מ