פרי יצחק חלק ב צז

השמיט שם גיות שהכל קורין לו הגט פסול וכן נראה באמת וכנ"ל ועוד דבמומר גופי' דעת הר"ן והה"מ דלמכתבינהו לתרוייהו עדיף ע"ש ועוד דבאמת גם במומר דכתבו כל הפוסקים דסגי בשם ישראל לחוד מ"מ כתבו הפוסקים דיש לכתוב וכל שום כדי לכלול שם דגיות ועי' בב"י שכתב דמדברי הר"ן משמע דלא מכשר ר"ת אלא בכותב שם יהודית וכותב וכל שום כדי לכלול שם דגיות ע"ש וא"כ לדידן בגט ישראל דלא נהגינן לכתוב וכל שום א"כ פשוט יותר מביעתא בכותחא דלא סגי בשם ישראל שנשתקע לבד בלא שם דגיות שנקרא כן בפי כל ואין שום חשש בזה וכן כתב הגאון חתם סופר בח' אה"ע סי' ל"ח וז"ל נדון אשה ששמה מעריסה לביאה ומחמת שדרכם דרך עקש לשנות שם העריסה לשם גוים ע"כ נקראת בפי כל וגם חותמת עצמה לעני ועומדת עתה להתגרש כו' ע"כ יש לכתוב לביאה המכונה לעני ופשוט יותר מביעא בכותחא דצריך להזכיר השם שהרגילה עצמה בפי כל ואפשר אם רק נזכר שם לעני כשר דלא גרע מחניכה אבל שם לביאה לבד פסול וגם לדר"ת אינה דומה כו' יהי' איך שיהי' דברי ר"ת קשים להסביר והבו דלא לוסיף עלה וא"כ כותבים שפיר השם שהרגילה לעצמה ומ"מ שם יהדות דעריסה לא נעקר אפי' בנקבה דאינה עולה לתורה מ"מ אם יארע שמברכין אותה בביהכ"נ במי שבירך או מתפללים בעדה בחליתה או בימי עיבור וכדומה רוצית היא להזכיר שם יהודית א"כ אינו נעקר לגמרי וכותבין שם עברי עיקר לביאה המכונה לעני ע"כ והוא כדברינו וכנ"ל וזה ברור ופשוט לדינא דצריך להזכיר שם שנקרא בפי כל אע"פ שהוא שם של גיות וכנ"ל: ועתה נדבר בפרט השני לענין שם הקדש שמעריסה אם צריך לכותבו עם שם הלעז או דיש לחוש לנשתקע השם והנה דעת הגאון חת"ס הוא דבכה"ג לא מקרי שם לביאה נשתקע ואף שנקראת בפי כל בשם הלעז וכן היא חותמת מ"מ שם יהדות דעריסה לא נעקר דאם יארע שמברכין אותה בביהכ"נ רוצים להזכיר שם יהודית כנ"ל ולפ"ז נראה דמכש"כ באנשים דלא מעקר שם הקדש דעריסה ואע"פ שחלפו עידן ועדנין שלא עלה לתורה וממילא נשתקע שם הקדש לגמרי מ"מ כיון שאם יארע שירצה לעלות לתורה יזכירו אותו בשם הקדש של יהודית לכן לא מקרי נשתקע השם וכותבין אותו בראשונה אם הוא שם של עברי וכנ"ל. אך לענ"ד דבר זה צע"ג דמסברא נראה דכל שלא נקרא בשם זמן רב עד שנשתקע השם ולא נודע כלל בשם זה מקרי נשתקע דהטעם דאין לכתוב שם שנשתקע בגט הוא משום חשש לעז שיאמרו שאין זה המגרש וכמ"ש הב"ש בסי' קכ"ט בס"ק ל"ז ולכן כל שנשתקע שמו באיזה אופן שיהי' מקרי נשתקע ולפ"ז מי שיש לו שם הקדש מעריסה ונקרא בפי העולם בשם לעז וכן הוא חתימתו ולא נשאר לו שם הקדש כ"א לעלות לתורה אך אם לא יעלה להראות בבית ד' ואינו עולה לתורה זמן זמנים הרבה הוי נשתקע השם ממש ומ"ש הגאון הנ"ל דמ"מ אם יארע שמברכין אותה בבהכ"נ רוצית היא להזכיר שם יהודית ולפ"ז מכש"כ באנשים שאם יארע שיעלו לתורה רוצים להזכיר שם הקדש אך באמת זה אינו ודבריו צ"ע דכי ברצונם תלי' מילתא כיון שמ"מ לא נתברכה בבהכ"נ וכן בגברא דלא עלה לתורה כלל מאי מהני שרוצה ששם הקדש לא יהי' נעקר מ"מ נקרא נשתקע השם. וכ"נ מדברי מהר"ם מינץ בתשובה סי' ס"ד שכתב בשם מהרי"ו על אשה ששמה טוקל והיתה שמה רחל והי' רחל עיקר השם ושם טוקל ניתן לה דרך חיבה ולא לעקור שם רחל ואח"כ נשתכח שם רחל ופסק דיש לכתוב שני גיטין באחד יכתוב טוקל לחוד ובשני יכתוב רחל המכונה טוקל ע"ש והנה מה שהצריך מהרי"ו ליתן ב' גיטין היינו משום ספיקא דנשתקע השם הרי בהדי' דאף דשם טוקל ניתן לה דרך חיבה ולא לעקור שם רחל ובודאי אם אירע שנתברכת בבהכ"נ הזכירוה בשם רחל שהוא שם הקדש מ"מ כיון שנשתכח שם רחל חשש לנשתקע השם, ובאמת כל הנשים שיש להם שם הקדש מעריסה ונקראת בפי כל בשם לעז הנהוג בין יהודים מ"מ בבהכ"נ רוצית היא להזכיר שם הקדש ומ"מ מבואר בספרי האחרונים דאם נשתקע שם הקדש אין לכתוב אלא שם לעז וה"נ דכותי' וכן באנשים היכי דשם הקדש נשתקע כגון שאינם עולים לתורה אף שלא נתכונו לעקור שמם הקדש מ"מ מקרי נשתקע השם וכמ"ש המהרי"ו וכנ"ל. אלא דיש לקיים דברי החת"ס עפ"י מ"ש המהרי"ק בשורש פ"ו על דבר הגט של ש"מ אשר בשעת מילתו נקרא אליהו ושוב נקרא בל"י לכל אדם והאריך בזה וכתב שם ואפי' לא היו מכירים בשם אליהו כלל במקום שנכתב הגט א"כ הוא דשם בל"י אינו אלא שם כינוי בעלמא ואין רגילות ב"א שם להיות נקראים כן כלל לעיקר השם כאשר הוא בינינו שכל אחד ואחד איש מהם לא נעזב שלא יהי' לו שם בלה"ק שקובעים לו בשעת הכנסה לברית ובשם ההוא נקרא לעלות לתורה בבהכ"נ א"כ אפי' אם יקראו לו בני אדם בל"י הכל יודעים שיש לו שם אחר ואין אדם טועה לומר שזה שמו לבדו לפיכך לא יוציאו לעז כשיראו שכתוב בגט אליהו כו' ע"ש, ולפ"ז בודאי דאפשר לכתוב שם הקדש שיש לו מעריסה אף שאינו עולה לתורה כלל ולא מקרי נשתקע דהכל יודעים דמעריסה אין נקרא בשם לעז מיהו מדברי הפוסקים לא משמע כן וכן משמע מדברי הב"י בסי' קכ"ט לענין חיים ביבאנט שנשתקע שם חיים וע"ש שכ' עוד וכ"ש דהיכא דנשתקע שם ראשון צריך לכתוב ב' גיטין ומדברי מהרי"ק נראה קצת שאע"פ שאינו ניכר כלל השם ראשון כותבין שם ראשון ע"ש ומשמע שם מדבריו דהקונטריסים הוא שלא כדברי מהרי"ק אולם הגאון מהר"ם בנעט נראה דס"ל דגם שם הקדש מעריסה אם נשתקע וכגון שלא עלה לתורה ונקרא בפי כל בשם לעז ואפי' בשם לעז של גיות מ"מ מקרי שם הקדש שם שנשתקע וז"ל בשו"ת הר המור בסי' ל"ד ע"ד הבא לגרש והי' שמו אשר המכונה אנשיל ועתה נשתקע שמו ונקרא בכל עניניו אנטאן או טאנל שהוא קיצור שם דאנטאן כו' והנה בשם הבעל שנשתקע שם הראשון לגמרי כתב הב"ש ס"ק ל"ג דסגי בגט אחד ומגרש בשם השני לחודי' אבל בב"י שם הביא דר"מ מטתדירוש מצריך גם בזה ב' גיטין כו' ולענ"ד גם הב"ש דמיקל לסמוך על גט אחד ובשם השני היינו כשנשתקע שם הא' לגמרי אבל הכא אם יארע שיבא לבהכ"נ ויקרא לעלות לתורה בזה שמו הראשון אשר יקראו לו ולא נקרא נשתקע לגמרי ע"כ אין להקל כלל בלא ב' גיטין ויקדים השם השגור בכל ובספר ג"פ הביא שאירע בירושלם שנשתקע באיש אחד שם הא' לגמרי והיו כותבין שם השני ועל שם הא' דהוה מתקרי כו' ומשם תצא תורה ויש לעשות כן ואם לאו יתן ב' גיטין ויקדים הגט שבשם השני לחודי' שהוא עיקר ואח"ז בגט דשם הא' לחודא כו' ובסוף התשובה מסיק א"כ שם הבעל יכתוב שם אנטאן לחודי' בגט האחד ובגט הב' אשר המכונה אנשיל לחודי' או יכתוב גט אחד לבד ויכתוב אנטאן דהוה מתקרי אשר המכונה אנשיל ע"ש היטב, והנה בעובדא דידי' צ"ל שהמגרש לא הי' עולה לתורה כלל דאם עלה לתורה בשם אשר פשיטא דלא מקרי נשתקע השם ובע"כ שלא עלה לתורה ולכך מקרי נשתקע השם ואף שהשם שנקרא בפ"כ הוא שם גיות כמובן מ"מ מקרי שם הראשון נשתקע ולפ"ז נראה דכש"כ באשה דאינה עולה לתורה כלל אם נשתקע שם הראשון ונקרא בפ"כ בשם לעז אף שהוא שם של גיות מקרי שם הראשון נשתקע ואין לכתוב גט אחד בשני השמות כיון דשם הראשון הוי נשתקע דלא כהגאון חת"ס כנ"ל. והנה דברי הגאון מהר"ם בנעט נראין לדינא וכמ"ש דבכל ענין שנשתקע שם הראשון מקרי נשתקע ואף דלא נתכוין לעקור שם הראשון ואם הי' עולה לתורה הי' נקרא בשם הקדש מ"מ סוף סוף לא עלה לתורה ונשתקע השם, מיהו לענין זה דבריו נכונים מאד דמ"מ יש להחמיר בזה ליתן ב' גיטין כיון דיש פוסקים דבכל שם שנשתקע יש להחמיר וליתן ב' גיטין ובע"כ משום דאף דנשתקע מ"מ שמו הוא ולא משגיחין בזה ללעז וכמו שיבואר לקמן וא"כ בכה"ג דשם הראשון עוד לא נעקר לגמרי ואם יארע שיעלה לתורה יקרא בשם זה אפשר דכו"ע מודים בזה דיש לחוש ליתן ב' גיטין אע"פ שנשתקע אבל לומר דבכה"ג לא מקרי כלל נשתקע השם זה אין לנו והנה לדינא נראה דיש להורות כהגאון מהר"ם בנעט ואף דיש סברות לכאן ולכאן ואפשר לקיים דברי הגאון החת"ס מ"מ כיון דשם שנשתקע הוא חשש פסול וכן הסכימו כל האחרונים דאם כתב גם שם שנשתקע פסול א"כ בודאי יש להחמיר כהגאון מהר"ם בנעט הנ"ל דס"ל לדינא דהוי שם שנשתקע וא"צ לכתוב אלא החניכה שהכל קורין לו וגט זה הוא עיקר אלא דמ"מ יש להחמיר ליתן ב' גיטין לצאת ידי כל ספק כמ"ש הגאון הנ"ל ובודאי כן יש להורות דכל כי האי גונא להחמיר. והנה אף שהגאון הנ"ל כתב גם דרך אחר לכתוב גט אחד בשם החניכה