פרי יצחק חלק ב צו

אלא אפי' לתי' הב"י דמחלק בין גר למומר משום דמומר הכותב שם דגיות דבא לו אחר שנתחייב במצות לא שייך בתורת משה אבל גר שכותב שם שהי' לו בגיותו קודם שנתחייב במצות אין תורת משה מונעו מ"מ נראה דאינו ענין לנ"ד בישראל שנקרא ביהדותו בשם גיות והיינו דהא דמדמה הב"י מומר לגר הוא משום דמומר בא לו שם דגיות בהמרת דתו להיות עכו"ם וכן שם דגיות שהי' לו לגר מתחילה קודם שנתגייר הוא ג"כ משום שהי' עכו"ם ולכן ניתן להם שם עכו"ם זה בעודו גוי וזה בהמרתו ולהכי מחלק הב"י משום דלא נתחייב אז במצות כל זמן גיותו ולא חייבה תורה לגוים שיתגיירו ולפיכך אין תורת משה מונעו ואע"פ ששמו הי' נמשך עם גיותו אבל אם הי' מחויב להתגייר א"כ שם זה שניתן לו בשביל גיותו לא שייך בתורת משה אולם בישראל שקורא לו שם לעז כשמות הגוים אין זה ענין כלל למומר וכל אדם יוכל לכנות לו איזה שם שירצה ולאו שמא גרים שלא יהי' שייך שם דגיות בתורת משה וכי שם קדושה יש בו רק שם דמומר שניתן לו בשביל גיותו וכן בגר שניתן לו שם עכו"ם מתחילה בשביל גיותו בזה מדמה הב"י גר למומר וע"ז מיישב הב"י כנ"ל אבל בשם עכו"ם שקורא לו ישראל לא בשביל גיות והמרת דת זה בודאי צריך לכתוב בגט. ובזה ניחא לישב מה שהקשה בס' ישועת יעקב על הב"י מדברי הרמב"ן לגיטין וז"ל ור"ת מוכיח מהך תוספתא דבמומר כשר אם לא כתב רק שם ישראל מדלא קתני בהך דגר דצריך לכתוב וכל שום וא"א לפרש דשינה שמו וקרא שמו כשם הכותים דאם אין לו אלא שם אחד פשיטא עכ"ל הרמב"ן ואם כדבריו אין כאן פשיטא דהא איצטריך לאשמעינן דהוי אמינא דיפסול משום דהזכיר שם העכו"ם ודוקא בגר הוא דכשר משום דלא נתחייב במצות והוא רבותא גדולה ע"ש היטב, אולם לפי מ"ש ניחא שפיר דודאי אם הגר בעת שנתגייר שינה שמו כשם הכותים ואין לו שם ישראל כלל פשיטא דמגרש בשם זה דמאחר שנתגייר ונעשה ישראל גמור א"כ מה בכך שקרא שמו כשם הכותים ודוקא בגר שיש לו שם ישראל וכתב שם גיותו שהי' לו מתחלה בהיותו עכו"ם בזה צריך לחלק ממומר דשם עכו"ם הי' נמשך לו מתחלה עם גיותו וכנ"ל. מיהו באמת לענ"ד בלא"ה לא קשה קו' הגאון הנ"ל על הב"י דהא בב"י מבואר בהדיא דלא הקשה אלא לדעת הרמ"ה דס"ל דמומר שגירש בשם גוי פסול והטעם הוא משום דאין להזכיר שם גיות בתורת משה וישראל ואם הזכיר שינה ממטבע חכמים ופסול מדרבנן ולכך מקשה מגר וכמ"ש הב"י בהדי' דלדעת הרמ"ה איכא למידק מ"ש מגר ששינה וכתב שם דגיות דכשר וכנ"ל אולם דעת הר"ן והה"מ הוא דכשר דלא קפדי על כתיבת שם דגיות בתורת משה וכ"כ הב"י דגם מתו' והרא"ש והרשב"א אין הוכחה לפסול וכן משמע באמת מדבריהם ורק משום דשם ישראל לא גרע מחניכה ועוד דגם ביש לו שני שמות וגירש באחד מהן כשר בדיעבד ולכן במומר א"צ אפי' לכתחלה לכתוב שם דגיות וכ"כ בהדי' בחי' הרשב"א בגיטין שם דכיון דבדיעבד בעלמא כשר הכא אפי' לכתחלה נמי כדי שלא לכתוב שם של נכרי בגיטי ישראל ע"ש וזה נראה נמי דעת הרמב"ן ז"ל ולכן שפיר כתב דהא דמבואר בתוספתא גר ששינה שמו לשם הכותים ע"כ צ"ל שיש לו שם ישראל ג"כ דא"א לפרש בשינה שמו וקרא שמו כשם הכותים ואין לו אלא שם אחד פשיטא דודאי אפי' לכתחלה מגרש בשם גיות כיון דאין לו שם אחר כ"א זה וכ"ה בודאי גם לדעת כל הנך פוסקים כנ"ל ולפ"ז ל"ק כלל על הב"י שלא כתב את דבריו רק לדעת הרמ"ה וכנ"ל והנה בתוספתא דגיטין פ"ו גיטין הבאים ממד"ה אע"פ ששמותיהן כשמות הכותים כשרין שמפני ישראל שבמד"ה שמותיהן כשמות הכותים ע"כ והנה פשטות התוספתא נראה דקאי על שמות המגרש ובודאי דיש לכל אחד שם המובהק של ישראל אלא שנקראים אח"כ בכינוים כשמות הכותים הרי בהדיא דאין חשש מלכתוב שם גיות בגט ולפ"ז קשה על הרמ"ה לדעת הב"י דפוסל שם גיות בגט ובע"כ צריך לחלק כנ"ל דישראל שנקרא בשם כותים בודאי אין חשש כלל מלכותבו בגט, אולם אפ"ל דהא דקתני בתוספ' אע"פ ששמותיהן כשם הכותים כשרין קאי על שמות העדים שהן כשמו' הכותים והיינו הך דמבואר בגיטין דף י"א דמייתי ברייתא גיטין הבאין ממד"ה ועדים חתומים עלי' אעפ"י ששמותיהן כשמות כותים כשרים מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות כותים ע"ש ושם קאי בהדי' על העדים ואף דבגמ' מבואר בלשון הברייתא ועדים חתומין עלי' ובתוספתא לא נזכר עדים מ"מ היא היא ובירושלמי פ"א דגיטין הביא ג"כ הברייתא דגיטין הבאין ממד"ה לסיועי לר' יוחנן ולא נזכר שם בלשון הברייתא ועדים חתומין עלי' ע"ש, מיהו בתוספתא צ"ע לומר דקאי רק על עדים כיון שאין נזכר מעדים חתומין עליו וכן גם הגירסא בירושלמי כנ"ל ובתוספתא מבואר שם בתחלה דגר ששינה שמו כשם העכו"ם כשר וכן אתה מוצא בגיורת גיטין הבאין ממד"ה אע"פ ששמותיהן כשמות הכותים כשרין וכו' ולפ"ז דוחק גדול לומר דקאי רק על עדים דלא מיירי התם מעדים כלל וכן אח"כ קתני דיש לו שתי נשים כו' ולו שני שמות כו' ומיירי הכל משמות המגרש והמגורשת, לכ"נ לומר דהתוספתא דקתני אעפ"י ששמותיהן כשמות הכותים מיירי מכל השמות שכתוב בגט בין שמות המגרש ובין שמות העדים כולם הם כשמות הכותים ולכן מייתי ראי' בגיטין י"א לענין עדים החתומין על הגט ושמותיהן כשמות כותים דהכא מיירי נמי מעדים אבל לעולם מיירי ג"כ ממגרש דשמותם כשמות העכו"ם וכ"מ מלשון התוספתא ע"ש והיינו דקתני מתחלה גר ששינה שמו ואח"כ קתני גיטין הבאין ממד"ה ושמותיהן כשמות הכותים כו' ולפ"ז בע"כ צריך לחלק כנ"ל: והנה בשו"ע סי' קכ"ט סעיף י"ד בהגהה אם נקרא בפי ישראל בשם אחד ובפי עכו"ם בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקרי על שם עכו"ם ע"ש והוא מדברי הרמב"ן וז"ל והני ישראל שבחו"ל ששמותיהן כשם ישראל ויש להם שמות אחרים כשמות הגוים אע"פ שאינם אלא שם לווי מפני הנכרים שאינם יודעין לקרותם בשם ישראל כיון שהוחזק בשם ורובא דעלמא קרי לי' הכי צריך לכתוב אותו השם ע"ש ומובא גם בחי' הרשב"א ע"ש והנה פשטות דבריהם ז"ל משמע דיש להם שמות אחרים כשמות הגוים אפי' דלא דמי לשם ישראל כלל ומ"ש אעפ"י שאינם אלא שם לוי רבותא הוא אבל לעולם כל מי שיש לו שם ישראל ושם אחר כשם הגוים צריך לכתוב אותו השם וכמבואר בהדי' מדברי' דיש להם שמות אחרים כשמות הגוים וכ"נ מדברי השו"ע ואף דל"ד כלל לשם ישראל הרי בהדיא דאין חשש מלכתוב שם גיות בגט, ואין לומר משום דהתם מיירי שהעכו"ם קראו לו שם גיות לכן יש לכתוב בגט אבל אם יהודים שינו שמו לשם גיות אין לכתוב בגט זה אינו כלום ונהפוך הוא דודאי יותר יש לכתוב שם גיות ששינו לו יהודים בשם לעז מהיכא דעיקר שם בא ע"י גוים ועכ"פ זה מבואר בהדי' דמי שיש לו שם כשמות הגוים צריך לכתוב אותו השם ולפ"ז ברור הדבר דכל מי שנקרא בשם לעז כשם הגוים והכל קורין לו בזה השם צריך לכותבו בגט יהי' באיזה אופן שיהי' איך שנקרא בשם גיות וכנ"ל, הן אמת דמספר הישר לר"ת נראה שאין להזכיר כינוי שיש לו בין הנכרים וכמו שהאריך בזה בשו"ת משכנות יעקב סי' כ"ד ע"ש שהביא דברי ר"ת בספר הישר סי' תקצ"ט שכתב לקרובו הר' יו"ט ועל שלא כתב שם המומר אתה פוסלו כו' וכמה מומרין מגרשין נשותיהן מעולם לא כתבו רק שם היהודי דרובא מישראל הכי קרו להו וכשגירש קרובו ר"א את מרת רחל דודתנו והי' שמו ושלין וכתבו אליעזר ורחל שם יהודית והניחו הכינוים שרוב נכרים קורין כן משום דרוב קריאת הנכרים אינו רוב והאריך שם בראיות דעכ"פ בדיעבד אפי' בשמות ישראל אם כתב שם א' בלבד כשר ולהכי שם נכרים אין לכותבו כלל ומבואר מדבריו דאפי' בגט ישראל גמור ויש לו כינוי בין הנכרים אין להזכירו בגט ע"ש, מיהו באמת אחר העיון יש לה"ר מדברי ספר הישר לנ"ד דהא כתב דלפיכך אין להזכיר שם מומר וכינוי נכרים משום דרוב עכו"ם אינו רוב אבל רוב ישראל הוא רוב ולפ"ז נראה בודאי דמי שבילדותו או אח"כ נקרא בשם הגוים שכל ישראל קורין לו בזה השם הוי רוב וצריך לכתוב זה השם בגט ואפשר דאם לא יכתוב שם זה הגט פסול כיון שנקרא בפי כל בשם זה וחותם ג"כ בשם זה כנ"ל לכן הוא עיקר: ובשו"ע שם סעיף ה' כתב להלכה דבמומר אם כתב שם עכו"ם עיקרי ושם ישראל בלשון דמתקרי כשר הרי דס"ל להלכה דבדיעבד אין חשש כלל מלהזכיר שם עכו"ם בגט וחזר בו בשו"ע ממה שכתב בב"י לדעת הרמ"ה ורק דלכתחלה יש לכתוב שם ישראל לחוד ולפ"ז נראה דבודאי בישראל שיש לו שם גיות ונקרא כן בפי כל דחלילה להשמיט זה השם מגט דל"ד כלל למומר כנ"ל וגם לו יהי' ספיקא יש לכתוב שם זה בגט כיון דאין חשש כלל כמבואר ומכ"ש דאפשר שאם