פרי יצחק חלק ב צה

מותרת דתלינן שלא נבעלה כלל ובתולי' מעיד עלי', גם בגוף הדבר שכ' הדר"ג דבנסתרה אפי' אי חיישינן לדשמואל מ"מ אסורה דחיישינן שמא נבעלה שלא כדרכה גם לדבריו אין רגלים לדבר זה ומכיון דשכיחא דשמואל מדוע לא נימא דלו יהא דבעל אותה אבל בעל אותה כדרך כ"א כדרכה ורק בהטיי' ואין לומר דלמא בעל אותה ויענה גם שלכ"ד א"כ בבתולה שעיברה נמי הא בע"כ נסתרה עם אחד ונבעלה ניחוש שמא נבעלה גם שלכ"ד ובע"כ דלא חיישינן להכי כנ"ל: ובעצם קושית המ"ל מדוע השמיטו המחברים הא דבן זומא נלע"ד לישב בדרך אחר דהנה לפי פי' ראשון שפי' רש"י וכן תוס' מיירי בבתולה שעיברה והיא אומרת שימצאו לה בתולים כשתנשא ושאלו לב"ז אי מותרת לכ"ג ונחזי אנן דהאיך אפשר שתנשא לכ"ג הא כשהיא מעוברת אסורה לו בלא"ה משום מעוברת חבירו ובע"כ לא משכחת אלא כשתלד או תפיל הילד והנה זה ברור דכל אשה שנבעלה אפי' בהטייה ונתעברה אע"ג דכ"ז עיבורה בתולי' קיימין מ"מ כשתלד או תפיל נושרות כל בתולי' דלא עדיפא ממוכת עץ באותו מקום שאין לה בתולים ומכ"ש כשיצא מהמקור דרך הרחם דבר גדול כזה ולפ"ז הרי בלא"ה כשתלד תהי' אסורה מטעם מוכת עץ וצ"ל דלהך דשאלו מבן זומא ס"ל דמ"ע מותרת לכהן ואף דביבמות נ"ט לא מצינו פלוגתא בזה מ"מ עי' שם בפרש"י גבי נבעלה לבהמה כשירה לכהונה פרש"י לכהונה אפי' לכ"ג דמוכת עץ בעלמא היא ומאן דשרי במ"ע שרי בה וכ"כ בחי' הרשב"א וביאר ביותר דס"ל כתנא פ"ק דנדה דאמר שלש בתולות הן בתולת אדם בתולת שקמה בתולת קרקע ואמרינן גבי איזהו בתולת אדם נ"מ לכהן גדול ע"ש, ואמנם דדברי הרשב"א צ"ע דמדבריו משמע דפי' בתולת אדם הוא ע"י אדם (וכן פירש באמת בחי' למס' נדה ע"ש) אולם אין זה מוכרח כלל דיש לפרש בתולת אדם כמו בתולת קרקע היינו דבאדם יש בתולה והא דאמר כ"ז שלא נבעלה כו' היינו דכ"ז שלא נבעלה בודאי מקרי בתולה ומזה אין לדייק כלל דה"ה מוכת עץ לא מקרי בתולה ועוד דלפמ"ש לעיל עיקר בתולה הוא שלא נעבדה ומוכת עץ הוא משום שאין לה בתולים כמו בוגרת וצ"ע, ומ"מ מה שפרש"י דמאן דשרי במוכת עץ שרי בה דמשמע דאיכא מאן דשרי במ"ע באמת הוא מחלוקת בירושלמי פ' הבא על יבמתו ה"ד ע"ש, ונחזור לענין דהנך דשאלו לב"ז בתולה שעיברה ס"ל דמוכת עץ מותרת לכ"ג ולדידן דס"ל להלכה דמ"ע אסורה לכ"ג אין מציאות לדין זה דכשהיא מעוברת אסורה מטעם מעוברת ואחר שתלד הרי היא מוכת עץ כנ"ל: וצריך לי עיון בסוגי' שם דלא נסתפקו שם מצד אחר דאין ראי' כלל ממציאת בתולים לפמ"ש הראשונים בהא דהאומר פ"פ מצאתי דמיירי אפי' שמצא דם בתולים אלא דמ"מ אין ראי' מזה ועיי' בשטמ"ק בכתובות ט' וז"ל ועוד אומרים רבני צרפת ז"ל דמשכחת לה דפתחה פתוח ויש לה דמים שבבעילה ראשונה נפתחו ונשארו מקצת דמים כו' וראי' לדבר מדאמרינן נותנין לבתולה ד' לילות כו' ע"ש וכן לפי פי' שני שפרש"י שם שכבר נשאה ומצא לה בתולים צ"ע בהא דאמר או דלמא דשמואל לא שכיחא ולפ"ז נבעלה כדרכה א"כ דם בתולים מאין בא ולפ"ז לכ' צ"ל דהיינו כנ"ל אף דנבעלה מ"מ מוציאה אח"כ בתולים כנ"ל ויש לי אריכות דברים בזה והמחוור בזה הוא דלפי פי' ב' שברש"י פי' הגמ' הוא כך אי חיישינן לדשמואל ולפ"ז אסורה לכ"ג וכנ"ל לפי ההלכה או דלמא דשמואל לא שכיחא ובע"כ באמבטי עיברה ושוב מצאתי להבעה"מ שפי' כן בסוגי' ונהניתי שכיונתי לדעת גדולים ת"ל ותו לא מידי: סימן מ שאלה בני אדם אנשים או נשים שיש להם שמות מעריסה שם קדש או שם לעז המורגל בישראל ואח"כ הם משנים שמותם כשם לעז כשמות הנכרים ובשם זה הם נקראים בפי כל וכן היא חתימתם ושם הקדש מעריסה ישתקע לגמרי כי גם לא יבואו בית ד' להתפלל ואינם עולים לתורה כלל או אפילו שעולים לתורה בשם הקדש פעם אחת בכמה שנים ומכ"ש בנשים שאינן עולות לתורה ונקראות וחותמות רק בשם הלעז שהוא כשמות הנכרים איך יש לכתוב שמותיהן בגט כשבאים להתגרש ודבר זה הוצרכנו כמה פעמים למעשה באחד שהי' נקרא בפי כל קארל ולודוויג וכדומה ושם הקדש שנתן להם מעריסה נשתקע לגמרי כנ"ל ונסתפקתי איך לכתוב שמותיהם בגט. תשובה בס"ד הנה השאלה הזאת נחלקת על שני פנים א' לענין שם הקדש שהוא מעריסה אם יש לכותבו בגט אם נקרא שם שנשתקע מאחר שאינו נקרא בשם זה בפי כל וכן שאינו עולה לתורה כלל כמה שנים, ב' לענין שם הלעז שהוא החניכה שהכל קורין בו אבל הוא שם של גיות מה דינו והנה ראיתי להגאון מרנא מהר"ש קלוגער שליט"א בספר חי' אנשי שם בסי' קמ"ב כתב וז"ל בדין אנשים אשר התנהגו למנוע לקראם בשם יהודית רק בשם של ערכאות אין לכתוב שמם זה בגט רק בשם ישראל ואבאר מילתא בטעמא דכמו דאין כותבין שם של מומר בגט ומכח דאין לכתוב שם של גיות בגט כן ה"נ בשם זה דלא כתבינן שם הלעז בגט רק בשם של לעז שנוהגין בו מקדמונים דהוי מיוחד לישראל ואין הגוים נקראים בשמות הללו אבל בשמות דהשתא כו' ואין לו שום דמיון לשם הוי ממש כשם מומר והוי רק כשם של של גיות שאין מזכירין בגט ובפרט כי מה שמדקדקים להיות נקראים רק בשמות הללו הוי רק להדמות לנכרים חס להזכיר שמות הללו בגט ואין לכתוב רק שם הקדש שניתן לו בעת המילה ולא נחשב שם שנשתקע כו' דלא נחשב נשתקע רק אם נקרא בשם אחר השייך לישראל אבל כל שאינו נקרא בשם של ישראל אחר לא נקרא נשתקע עכ"ל ע"ש: אולם לענ"ד צע"ג במה שכתב הגאון הנ"ל להשמיט החניכה שהכל קורין לו משום דהוי שם גיות וצ"ע דודאי ל"ד כלל נידון זה למומר שכתבו הראשונים בשם ר"ת דחלילה להזכיר שם דגיות בתורת משה וישראל, והנה הטור כתב בשם הרמ"ה דמומר שגירש בשם גוי פסול אע"פ שכתב וכל שום וכתב הב"י הטעם משום דס"ל דאין להזכיר שם גיות בתורת משה וישראל ואם הזכירו שינה ממטבע חכמים ופסול מדרבנן והקשה ע"ז דמ"ש מגר ששינה וכתב שם הגיות דכשר ותי' דמומר הכותב שם דגיות שבא לו אחר שנתחייב במצות לא שייך בתורת משה אבל גר הכותב שם שהי' לו בגיותו קודם שנתחייב במצות אין תורת משה מונעו דהא לא חייבה התורה לגוים שיתגיירו ע"כ, אולם הט"ז בסק"ז תירץ קו' הב"י מגר משום דאין הגנאי מצד עצם השם דגיות דתיבה בעלמא היא ואין בה חסרון דהרבה שמות הגוים קרובים לשמות שלנו אלא דכל שהמיר הנכרים מחליפין שם יהודית שלו ונותנין לו שם גיות להעביר היהודית בזה ע"כ אינו כדאי להזכירן בתורת משה ע"ש, ולפי מ"ש הט"ז בודאי דאין דמיון כלל נדון זה למומר דעיקר הדבר הוא דשם עכו"ם שנותנין לו בעת שהמיר דתו כדי לבטל שם ישראל ולהעביר היהדות ממנו חלילה להזכירו בתורת משה וישראל אבל בישראל שנקרא בשם לעז כשמות הגוים ולא נתכוין לעקור שם יהודית ממנו והוא מחזיק בתומתו ודתו אף שברצונו הי' לדמות עצמו לגוים מה בכך אין בזה חשש מלכתוב זה השם בגט כיון שהכל קורין לו בזה השם ואין דמיון כלל למומר כנ"ל, והנה תי' הט"ז נראה עיקר וביותר נתברר מדברי יש"ש בפ"ד דגיטין שכתב בשם מהררי"ב דאפי' אם השם שקראו לו עכו"ם בעת שנשתמד הוא מהשמות שרגילין בין היהודים מ"מ אין לכתוב שם זה בגט וז"ל בס"ק כ"ב כתב מהררי"ב היכי דקרו לי' בשמדותו גבריאל האיך יש לכתוב יעקב המכונה גבריאל או לא כו' כיון דשם של נכרי הוא והוא נמי שם המצוי בישראל לא קפדינן וכתבינן או דלמא כיון דאקרי בגיות לא מזכירין בתורת משה ונ"ל דלא כתבינן בפירוש כלל כיון דבתוך היהודים לא קרו לי' באותו השם אין לכותבו כלל בפירוש כו' ע"ש וכ"כ הט"ז ע"ש והג"פ נסתפק בזה ע"ש אולם דעת מהררי"ב ומהרש"ל כנ"ל ובע"כ צ"ל דס"ל דאין הטעם משום ששם גיות אין להזכיר בגט אלא דעיקר הטעם הוא דהשם שניתן לו בעת המרת דת להעבירו על דתו ושמו הראשון אף אם השם השני הוא שם של ישראל אין לכותבו בתורת משה אבל בלא"ה אפי' אם משנה שמו כשם הגוים אין זה מעכב וצריך לכותבו בגט וכנ"ל: