פרי יצחק חלק ב צד

שלשה בתולות הן בתולת אדם בתולת קרקע ע"ש אלא דמ"מ מבתולה שלימה אין למעט בעולה שלא כדרכה דהעיקר הוא שתהיה בתולה במקום בתולים וגם בעולה שלא כדרכה מקרי בתולה שלימה אולם מאחר דכתיב קרא בבתוליה דרשינן שיהיו כל בתוליה קיימין בין כדרכה בין שלכ"ד פי' שתהי' בתולה שלא נעבדה בכל מקום ומה שפרש"י שתהא בבתוליה שלא אבדה מהם כלום ע"י בעילה בין כדרכה בין שלכ"ד אין הכונה שלא אבדה בתוליה ממש ע"י בעילה שלכ"ד כמו שעלה על דעת הדר"ג אולם הכונה הוא שתהא בתולה שלימה מכל הצדדין שלא אבדה כלום ע"י בעילה בין כדרכה בין שלכ"ד היינו שהיא בתולה שלימה גם במקום שלכ"ד שלא נעבדה כלל גם שם, ועי' פרש"י בכתובות שם ד"ה בתוליה קיימין לענין בעילה שלא נבעלה אפי' שלכ"ד ע"ש ומפורש כנ"ל דבתוליה קיימין היינו לענין דגם במקום שלכ"ד לא נבעלה דאם נבעלה לא מקרי בתולי' קיימין במקום זה וגזה"כ הוא כנ"ל ועיין שטמ"ק כתובות שם ז"ל כתב רחמנא בבתוליה לפסול בעולה כל דהוא בבתוליה משמע כל בתולי' שיהיו כל בתולי' בלא בעילה קיימין שלא תהא דרוסת איש בין כדרכה בין שלכ"ד רש"י במ"ק עכ"ל והיינו דבתוליה משמע דאיכא כל הבתולים למעוטי בוגרת בבתוליה משמע שתהא בבתולי' בלא בעילה בכל מקום: ואשר יפיץ לנו אור על פני הענין הזה הוא אשר מצאתי מפורש בירושלמי כתובות פ"ק ה"ג לענין הא דתני התם בתולה הנבעלה מן הקטן וממי שאינו איש כשירה לכהונה כו' א"ר חגי תפתר שבא עלי' שלא כדרכה כו' ולמה בעי ר' חגי מהדר בי' מן הדין דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח עד שתהא בתולה משני צדדיה כו' ועי' בפ"מ שם דרב חגי ס"ל כר"א ור"ש שיהיו כל בתוליה קיימין ואם ביאת קטן ובהמה פוסלת בכדרכה פוסלת גם שלא כדרכה, עכ"פ מתבאר מדברי הירושלמי בהדיא דמבבתולי' ילפינן שתהא בתולה משני צדדיה והיינו דשם הוא בתולה שלא נעבדה ומקרא בבתולי' ילפינן שמשני הצדדין תהי' בתולה והוא שלא נבעלה בכל מקום, אלא דעדיין דברי רש"י שם צריך ביאור במ"ש לר"מ דלמיסר בעולה שלא כדרכה ליכא למימר מהאי קרא כו' כיון דבתולה ממעט בוגרת כ"ש בעולה שלא כדרכה ע"ש וצריך להבין דמאי כ"ש הוא דהלא אין נושא שני הענינים שוים דבוגרת נתמעטו בתוליה במקום בתולים ובעולה שלכ"ד אינו בכלל בתולה מצד אחר כנ"ל והנה התוס' בכתובות שם כתבו דליכא למימר עד שיהיו כולן קיימין כו' דא"כ לישתוק קרא מיני' וממילא הוי ממעטינן בעולה שלכ"ד מיוד של בתוליה כמו בוגרת כו' ע"ש הרי שלא כתבו בדרך כ"ש והנה דבריהם עולים יפה לפמ"ש דסתם בתולה אף דמשמע שלימה לא נתמעט שלכ"ד ורק מיוד דבתוליה דרשינן עד דאיכא בתולים נתמעט תרוייהו אולם במ"ש רש"י דבעולה שלכ"ד הוא כ"ש מבוגרת צ"ע לכאורה וביותר דהא התוס' כתבו דבתולה שלימה לא מיעט שלכ"ד אף דמיעט בוגרת א"כ מה כ"ש הוא, מיהו י"ל דגם דברי רש"י מיושב שפיר דבאמת לר"א מבתולה. לבד דשלימה משמע לא ממעטינן שלכ"ד דהוא ענין אחר כנ"ל מיהו כיון דכתיב בבתוליה עד דאיכא כל בתוליה בהך כל נתרבי הכל היינו שיהא כל הבתולים קיימין ושתהי' בתולה בכל מקום מכל צדדי' וס"ל לרש"י דיותר משמע מכל בתולי' למדרש לבעולה שלכ"ד דשוב איננה בתולה שם ממה דנתמעט בתוליה כגון בוגרת וכיון דדרשינן למעוטי בוגרת משום דבעינן כל בתולי' כ"ש דבעינן שתהי' בתולה שלימה שלא נבעלה כלל, והנה הארכתי בזה להוציא מדעת הדר"ג וכל המפרש דע"י בעילה שלכ"ד נושרות קצת בתולים שאינו אמת כלל ומה שכתבתי הוא אמת ברור: עוד כתב הדר"ג להביא ראי' לדבריו עפ"י מה שהקשה שם בגמ' דחגיגה לפי מ"ש התוס' דהאיבעי הוא אליבא דכו"ע הא אכתי אין זה אליבא דר"א דס"ל פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ומיישב זה עפ"י שיטתו ועפ"י מה שנסתפק המ"ל בפי"ח מה' א"ב אם אפי' בבעילה שלכ"ד נעשית זונה לר"א וה"ר ברורה מש"ס דיבמות שם דגם בשלכ"ד הוי זונה ועפ"ז כתב דלדבריו י"ל דזהו דוקא בבעילה שלכ"ד שיוצא עכ"פ מקצת בתולים הוי זונה לר"א אכן בהטייה לא מוכח משם דהוי זונה לר"א בפנוי שבא על הפנוי' ולכן יתכן סוגי' דחגיגה גם אליבא דר"א והוסיף הדר"ג לומר לפ"ז דבבעילת הטייה אפשר דאפי' נבעלה לפסול לה אינה נאסרת לכהן כמו לר"א בפנוי הבא עה"פ עכ"ד: וגם ע"ז אני אומר תמה אני על גברא רבה דכוותי' אשר דבריו הם תמיד קילורין לעינים ובכאן החטיא המטרה ואיך יעלה על הדעת דע"י בעילה בהטיי' שאינו מוציא בתולים לא הוי זונה וכי גבי זונה בתולה כתיב והלא אפי' בעולה גמורה אם יבוא עלי' שלא לשם אישות עשאה זונה ומה נ"מ בזה שנבעלה בהטיי' וע"כ לא נסתפק המ"ל אלא גבי ביאה שלא כדרכה דלא נתרבה רק משום שהוקשו שני משכבות זה לזה אבל לא משום בתולים דאינו ענין כלל לזונה דלא כתיב בה בתולים כ"א זונה כשמה ובעילה בהטיי' הוי ביאה גמורה ככל ביאות ורק לענין כ"ג נסתפק המ"ל דאפשר דעדיין בתולה מקרי אבל לענין זונה מהכ"ת שלא תהי' זונה עי"ז ומה נ"מ במה שלא הוציא בתולים וכי גרע מבעולה גמורה והדברים פשוטים וכמדומה שגם כ"נ אגב שיטפי' כתב כן. ומה שהעיר הדר"ג על המ"ל שכ' דסוגית הגמ' דחגיגה הוא דוקא אליבא דמ"ד דבעולה שלא כדרכה כשירה לכ"ג א"כ אין זה אליבא דכו"ע כבר העיר בזה השעה"מ בפי"ז מה' א"ב ע"ש אלא דבאמת גוף דברי התוס' שכ' שם דמשמע דקבעי אליבא דכו"ע צע"ג ולא ידעתי לזה שום משמעות כלל מדברי הגמ' וכמה איבעיות בש"ס דלא הוי אליבא דכו"ע וצע"ג, ובעיקר הדין שהשיג הדר"ג על המ"ל והוכיח דלכו"ע בבעילה בהטייה אינה נאסרת לכ"ג הנה לבד מ"ש דהעיקר הוא דלמ"ד בעולה שלכ"ד פסולה לכ"ג א"כ מכ"ש דנפסלת ע"י בעילה בהטיי' כנ"ל לבד זה כבר האריך השעה"מ שם להביא ראיות מפורשות מגמ' דגם בבעילה בהטייה אסורה לכ"ג ומשום דלא תלי' בהשרת בתולים ע"ש היטב: גם מה שהקשה הדר"ג דלמה שאלו לב"ז בתולה שעיברה דוקא מדוע לא שאלו בראוה שנכנסה עמו לסתר או לחורבה דמתא והיא טוענת בתולה אני אי חיישינן לדשמואל ותירץ הדר"ג דבכה"ג שלא נתעברה היינו אומרים דבודאי פסולה לכ"ג אף דהיא אומרת שימצאו לה בתולים דלמא נבעלה שלא כדרכה לכן שאלו בבתולה שעיברה דוקא דאז ליכא למיחש דלמא נבעלה שלכ"ד שאין אשה מתעברת מביאה שלכ"ד עכ"ד, הנה מ"ש הדר"ג דאנן מחזקינן לה שנבעלה לזעירי בנסתרה ואפי' לרב אסי בחורבה דמתא סתמא לבעילה כמבואר בברייתא שם תמוה מאד דבגמ' אינו מבואר כלל דחורבה דמתא סתמא לבעילה אפי' לרב אסי ע"ש היטב בסוגיא ומ"ש רש"י חורבה סתמא לבעילה היינו לפיכך נקט חורבה דשם הוא מקום לזנות למר בנסתרה ולמר בנבעלה אולם בודאי דבין בחורבה דמתא בין בחורבה דדברא בעינן לרב אסי נבעלה ממש דאל"כ למה קאמר בגמ' וצריכי הא חלוקין בדיניהן ומ"ש הדר"ג כמבואר בברייתא תמה אני על עיני הבדולח דהרי בברייתא אין שום רמז רמיזה לזה, אולם באמת גם לזעירי דאמר אפי' נסתרה מחזקינן לה בחזקת שנבעלה מ"מ לא קשה כלל דהאיך נבעי בבתולה שראוה שנכנסה עמו לסתר או לחורבה והיא אומרת שאפ"ה בתולה אני וראיה שימצאו לה בתולים וא"כ לפי דברי' הרי לא נבעלה כלל אלא דאנן מחזקינן אותה בנבעלה ולפ"ז בכה"ג פשיטא שהיא מותרת לכ"ג דהא אפי' בתולה שעיברה והיא אומרת שימצאו לה בתולים אי חיישינן לדשמואל מהימנא והיינו משום שדבר זה עתיד להתברר ורק אי דשמואל לא שכיחא כלל בע"כ היא משקרת ולא ימצאו לה בתולים עוד והנה אף אי חיישינן לדשמואל מ"מ בודאי הוא דבר רחוק דהא שמואל אמר על עצמו יכולני ומ"מ מהימנא א"כ בכה"ג פשיטא דהיא נאמנת דהא מעיקר הדין אין אוסרין על היחוד דלא נחשב לספק כלל ורק משום מעלה עשו ביוחסין א"כ פשיטא דבכה"ג שהיא אומרת שימצאו לה בתולים דנאמנת ואמרינן שהיא בתולה ולא נבעלה כלל משום דעתיד להתברר וכ"ש הוא מהא דחיישינן לדשמואל כנ"ל, ואין לומר דליבעי בכה"ג שהיא אומרת שנבעלה ומ"מ ימצאו לה בתולים א"כ עדיף טפי למבעי בבתולה שעיברה וגם הדר"ג לא הקשה אלא לזעירי דאמר נסתרה וזה לא קשה מידי כנ"ל, ועוד דל"ל לכת"ר לומר דבנסתרה אמרינן שנבעלה שלא כדרכה ולהוכיח מזה דסוגי' אזלא למ"ד דנבעלה שלכ"ד פסולה לכ"ג הא גם לדבריו בלא"ה אפשר לומר שהערה בה ולפיכך ימצאו לה בתולים ומ"מ היא אסורה לכ"ג כמ"ש המ"ל אבל האמת הברור הוא כנ"ל דבכה"ג בודאי