פרי יצחק חלק ב צג

עדות כלל ולא מקרי עדות שבטלה מקצתה: נחזור לענין דלפי הנ"ל אפ"ל דגבי עכו"ם לא שייך שוי' אנפשי' חד"א והא דאמר נאמן אתה לפסול עצמך ולכאו' נימא לדבריך עכו"ם אתה כנ"ל דאפ"ל דרנב"י דאמר לדבריך עכו"ם אתה אף דהוי תרתי דסתרי דבאמת הוא דבר המתהפך דאיכא למימר לכאן ולכאן ולהכי מספק אינו נאמן לפסול את בניו אבל לעצמו הוא נאמן מספק. אלא דלכאורה נראה לה"ר דלא שייך בעכו"ם שוי' אנפשי' חד"א דהנה בפסחים כ"ב בהא דאמר ר"א כל מקום שנאמר לא תאכל כו' והרי אבמ"ה כו' ותני' מנין שלא יושיט כוס יין לנזיר ואבמ"ה לב"נ ת"ל לפני עור כו' טעמא משום לפ"ע כו' ואי נימא דשייך גבי עכו"ם שוי' אנפשי' חד"א הא משכחת לה באם עכו"ם אומר שהוא אבמ"ה דשוי' חד"א ואסור להושיט לו משום לפ"ע ומ"מ ישראל מותר להנות ממנו וע"כ נראה כנ"ל: עש"ק י"א תמוז שנת תרל"א ע"מ פב כבוד ידיד ד' וידיד עמו הרב הגאון המפורסם בשערים סוע"ה הנביר המרומם צדיק יסו"ע כקש"ת מו"ה אברהם ליטש נ"י (ז"ל) ראזענבוים הלוי ספרו הטהור קבלתי כו' ואריתי מורו ובשמיו כו' והנה בסי' ט"ו יצא כבוד גאונו ללחום את מושל רבינו הגדול בעל משנה למלך ואחר העיון ראיתי כי במחכ"ת הרבה הנה תורת אמת בפי הגאון המ"ל אך הדר"ג לפום חורפי' לא קלע אל המטרה בתשובה שם והנני מוכרח להעתיק דברי המ"ל ואשר נגזר עליו מכבוד הדר"ג. המל"מ בפ' י"ז מה' איסורי ביאה הי"ג עלה ונסתפק בדין בעולה לכ"ג וז"ל יש להסתפק אם בעולה זו שאסר הכתוב היינו דוקא כשנבעלה והוציא דם דאין לה בתולים אבל אם בא עלי' בהטייה ועדיין בתולותי' קיימין מהו דהא בפ"ק דכתובות אמרינן דרוב בקיאין בהטייה ומוכח שם דאין מוציאין דם כלל כו' ומה שהביאני לזה הוא משום דאיסור הבעולה מקרא דבתוליה נפקא דבעינן שיהי' לה בתולים וא"כ כל שיש לה בתולים אף שנבעלה שריא לכהן כו' וע"ש שהאריך בזה וכתב כיון דקיי"ל אפי' בנבעלה שלא כדרכה פסולה לכ"ג א"נ מוכח דבעולה דאסורה לכ"ג אין תלוי בהשרת בתולין, ושוב כתב המ"ל אך את זה אדרש ההיא דאמרי' בפ"ב דחגיגה שאלו לבן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל או דלמא דשמואל לא שכיחא אמר להו דשמואל לא שכיחא וחיישינן שמא באמבטי עיברה מוכח דאם הי' שכיח דשמואל להבעל בלא דם הוה שריא לכ"ג אף שנבעלה בעילה גמורה כל שלא הי' שם השרת בתולים כו' הן אמת שדין זה של בן זומא לא ראיתי לשום אחד המחברים שהביאוהו והנראה דס"ל להפוסקים שדברי ב"ז הם דלא כהלכתא דהא אפי' בנבעלה שלא כדרכה קי"ל דחשיבא בעולה ואסורה לכ"ג ואפשר דבן זומא פליג בהא וס"ל דנבעלה שלא כדרכה לא אסירא לכ"ג ומחלוקת תנאים הוא בפ' הבא על יבמתו ואין ספק דלדידן דקיי"ל דאפי' שלא כדרכה חשיבא בעולה פשיטא דאין הדבר תלוי בהשרת בתולים עכ"ד המ"ל: וע"ז יצא הדר"ג לדחות דברי המ"ל ובראש כתב כי דבריו הוא נגד התוס' בחגיגה שם ד"ה בתולה שכ' דמשמע שהאיבעי' הוא אליבא דכו"ע ואפי' אליבא דר' יהושע ולדברי המ"ל אכתי אין זה אליבא דר"א ור"ש דס"ל דבעולה שלא כדרכה פסולה לכ"ג מזה נראה דהתוס' לא ס"ל כהמ"ל ולכן כתב כ"ג וז"ל אכן לאחר העיון לענ"ד שלא עיין הרב מ"ל כראוי בענין זה במח"כ הרמה ולדעתי הדבר בהיפך שהאיבעי' הוא אליבא דדינא דבעולה שלא כדרכה אסורה לכ"ג דהנה דבר זה מבואר דבבעילה בהטייה אינו יוצא שום דם מהבתולים אפי' מקצת מהם אינו יוצא כמו שהביא המ"ל בעצמו ראי' ע"ז כו' אכן בביאה שלא כדרכה ע"כ מוציא מקצת בתולים דהא ביבמות נ"ט מפרש הש"ס דר"א ור"ש סוברים בבתוליה עד שיהיו כל בתוליה קיימין בין בכדרכה בין שלא כדרכה ופרש"י שם בד"ה בבתוליה שלא איבדה מהם כלום ע"י בעילה בין בכדרכה ובין שלכ"ד משמע בהדי' דלכך מרבינן שלכ"ד משום שאבדה עי"ז קצת בתולים וממילא מבואר החילוק דשלא כדרכה אסורה לכ"ג לפי שאבדה מקצת בתולים ובבעילת הטייה מותרת לכ"ג לפי שלא אבדה מבתוליה כלל וזה ברור עכ"ל הדר"ג והאריך בזה ומסיק דמכל הנ"ל מוכח דלא כהמ"ל שסובר דלדידן דקיי"ל כר"א ור"ש א"כ הנבעלת בהטייה פסולה לכ"ג ולפי מה שהוכחנו מותרת היא לכ"ג ור"א ור"ש לא אסרו רק בביאה שלא כדרכה ודברי ב"ז הוא אפי' אליבא דר"א ור"ש עכ"ד. והנה לענ"ד נראה שכ"ג לא עיין כראוי בענין זה במחכ"ת הרמה דמה שכתב כ"ג לפרש דברי הגמ' ביבמות דע"י בעילה שלא כדרכה ע"כ מוציא מקצת בתולים הוא פי' זר מאד ולא ניתן לאמרו שהוא מוכחש מהחוש והמקובל דהנה שלא כדרכה הוא פנים כנגד עורף כמו שכ' כת"ר ועיין בשו"ת פמ"א ח"ב סי' קנ"ח שהאריך להוכיח בזה דהוא פנים כנגד עורף בפי הטבעת ולא מאחורי' באותו מקום ע"ש ולענ"ד נראה ג"כ להביא ראי' מפורשת לזה מגמ' יבמות נ"ט ע"ב וכ"ת מידי דהוי אמוכת עץ שלא כדרכה א"כ אין לך אשה שכשירה לכהונה שלא נעשית מוכת עץ ע"י צרור ופרש"י ע"י צרור של קינוח בהכ"ס ע"ש וז"ב, ולפ"ז איזה ענין הוא לומר דע"י בעילה שלא כדרכה פנים כנגד עורף מוציא בתולים ממקום שהוא גן נעול מעין חתום ועוד לדבריו בודאי דגם מוכת עץ במקום שלא כדרכה ג"כ מוציא קצת בתולים כמו ע"י בעילה וכמו דבמוכת עץ בכדרכה שבתוליה נושרות כמו ע"י בעילה א"כ באמת תיקשי דאין לך אשה שכשירה לכהונה שלא נעשה מוכת עץ ע"י צרור כיון דמ"מ קצת בתולי' נושרות, ומעתה נבוא לדברי הגמ' שם אשר ז"ל ת"ר והוא אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרות שכלו בתולי' דברי ר"מ ר"א ור"ש מכשירין בבוגרת כו' ר"מ סבר בתולה אפי' מקצת בתולים משמע בתוליה עד דאיכא כל הבתולים בבתולי' בכדרכה אין שלא כדרכה לא ור"א ור"ש סברי בתולה שלימה משמע בתוליה ואפי' מקצת בתולים בבתולי' שיהיו כל בתולי' קיימין בין בכדרכה בין שלא כדרכה ע"כ ועי' היטב פרש"י שם ד"ה בבתולי' בית יתירא דמשמע הכי למידרש במקום בתולי' דהיינו כדרכה אם נבעלה נפסלה לכ"ג אבל בבעילה שלא כדרכה לא כו' ואי נימא כדעת הדר"ג דע"י בעילה שלא כדרכה נתמעטו בתולי' כמו בבוגרת לפ"ז קשה איך אפשר לפרש הכתוב להוציא שלא כדרכה דדוקא במקום בתולי' אם נבעלה נפסלה לכ"ג לאפוקי בעולה שלא כדרכה דהא בוגרת כלו בתולי' מעצמה בלא שום סיבה ומעשה רק בטבע ומ"מ ממעטינן בוגרת משום דכתיב בתוליה עד דאיכא כל הבתולים ומי גרע בעולה שלא כדרכה שנתמעטו בתוליה מבוגרת דל בעילה מהכא לו יהא שלא נבעלה כלל כיון שכלו בתולי' כמו בוגרת ומ"ע אסורה לכ"ג וא"כ איך אפשר למדרש במקום בתולי' וזה ברור מאד. ועיין בתוס' ד"ה אפי' מקצת בתולים שכתבו שם דאי אפשר לומר לר"מ דבתולה שלימה משמע למעוטי שלא כדרכה דמבתולה ליכא למעוטי שלכ"ד דהא בקנס של נערה כתיב בתולה ואפ"ה יש לה קנס וכ"כ התוס' בכתובות צ"ז ד"ה בבתוליה ע"ש ואי נימא כדעת הדר"ג דע"י בעילה שלכ"ד נושרות קצת בתולים לפ"ז קשה מאד מדוע לא נתמעט מבתול' שלימה שלא כדרכה כיון דכתי' בתולה דמשמע שלימה וע"י בעילה שלכ"ד נתמעטו בתוליה ואיננה בתולה שלימה ומה בין זו לבוגרת דנתמעט מבתולה שלימה, ועיין בתוס' כתובות צ"ח ד"ה שיהו בתוליה קיימין בין כדרכה בין שלכ"ד פירוש בעינן שאותן מקצת בתולים יהיו קיימים בכל מקום ע"ש ולדעת הדר"ג אין לדבריהם ביאור דמה זו שיהיו קיימין בכל מקום והלא עיקר האיסור הוא משום שאינם קיימין במקום בתוליה ממש דע"י בעילה שלכ"ד נושרות קצת בתולי' ממקום בתולים, ועוד דהא לדברי הדר"ג צריך לפרש כך דשלא ע"י בעילה סגי אפי' מקצת בתולים ולהכי בוגרת כשרה לכ"ג אולם ע"י בעילה צריך שלא תאבד כלל אפי' מקצת בתולים א"כ מה צריך התוס' לומר פי' שאותן מקצת בתולים כו', ומכל זה נראה ברור דע"י בעילה שלא כדרכה לא נתמעט בתוליה כלל דאינו ענין כלל למעט בתוליה עי"ז דאין נ"מ בין בעילה לבין הא דכל הנשים נעשית מוכת עץ ע"י צרור וקיסם: אולם פי' דברי הגמ' ביבמות הוא כמו שאבאר בעז"ה דהנה עיקר שם בתולה הוא דבר שלא נעבד ועיין בנדה ט'