פרי יצחק חלק ב צב

לאדם דבר האסור לו, ועיין בשעה"מ פ"ט מה' אישות שדחה קושית המהרי"ט וכתב דלא דמי כלל דהתם לאו משום הימנותא הוא דאסירא אלא משום נדרה וכל שהבעל יודע שנדרה הנאת תשמיש עליה ולא היפר לה הרי היא אסורה עליו משא"כ הכא דמאי דאמרינן שויא נפשה חד"א הוא משום הימנותא דאדם נאמן ע"ע והילכך איכא למימר דכל דמשעבדא לי' לא מהימנא כו' ע"ש והנה דברי תוס' רי"ד הן המה כדברי הר"ן וקושית הב"מ היא גם קושית המהרי"ט ולפ"ז לפי מש"כ השעה"מ לחלק מתורץ שפיר קושית הב"מ כנ"ל. והנה השעה"מ מסיק שם ולפי הנראה שדעתו ז"ל דשויא אנפשי' חד"א מדין נדר הוא כמו שאסר על עצמו אותו חפץ דמי כו' גם הרב משפט צדק פשיטא לי' דמדין נדרי איסור נגעו בה ע"ש אולם זה ליתא דלא יתכן לומר דמהרי"ט ס"ל דשויא אנפשי' חד"א מדין נדרי איסור הוא דבשו"ת מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' א' הביא דבר זה ודחאו בשתי ידים ע"ש. וכן יש לה"ר דשויא אנפשי' חד"א הוא משום נאמנות ולא משום נדר מדברי הרא"ש פ"ב דיבמות שכ' ואל תתמה האיך מתירין אותה לבעלה הא שותה נפשא חד"א וי"ל לפי שראו חכמים קלקול הדורות שנתנו הנשים עיניהם באחר ורוב האומרות כן משקרות לכך נראה להם להתירן ע"ש ועיין בקרבן נתנאל ודבריו צ"ע ודברי הרא"ש מבואר עפ"י מה שהסביר המהרי"ט בסי' צ"א שם ע"ש וכ"ז הוא אי נימא דשויא אנפשי' חד"א הוא מטעם נאמנות אולם אי נימא דטעמא הוא משום נדרי איסור לפ"ז אין מקום כלל לטעם הרא"ש דמה בכך שמשקרות הלא זהו נדרי איסור לאסור את המותר וכוונתם באמת לאסור עצמן ומה מועיל מה דאמרינן שמשקרות וע"כ דהוא רק משום נאמנות כנ"ל: ובהיותי בזה ראיתי לחקור אם יש דין שוי' אנפשי' חד"א גבי עכו"ם כגון בשר שהיא בחזקת כשרה והעכו"ם אומר שהיא אבר מן החי אם אמרינן גבי' שוי' אנפשי' חד"א ונ"מ אם רשאי להושיט לו משום לפני עור. והנה לשי' איזה אחרונים דשוי' אחד"א הוא מדין נדרי איסור בודאי דל"ש בעכו"ם אולם לשי' רוב האחרונים דהוא מטעם נאמנות דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים יש להסתפק אם שייך דין שוי' אנפשי' חד"א בעכו"ם, ולכאורה נראה דגם בעכו"ם אמרינן שוי' אנפשי' חד"א משום תורת נאמנות דלא מבעי' להגה"א בפ"ק דגיטין שכ' מספר החכמה דעכו"ם אינם פסולים לעדות מן התורה אלא מטעם שהם גזלנים א"כ הרי יש להם נאמנות ואף דלעדות פסולים אמנם לענין שוי' אנפשי' חד"א אין נ"מ מה שהם גזלנים דגם גבי גזלן יש דין שוי' אנפשי' חד"א, אולם אפי' לפמ"ש בהגה"א שם דלא נהירא להכשיר עכו"ם לעדות שאינו בכלל אחיך מ"מ היינו דוקא לעדות והוא גזה"כ דהוא ככל פסולי עדות אבל איתא בכלל נאמנות דגם בכל פסולי עדות ודאי דשייך גבייהו חד"א, ועי' בקצה"ח סי' ל"ד שכ' לענין הודאת ב"ד כמאה עדים שפרש"י בקדושין דילפינן מכי הוא זה והיינו כי היכא דהאמין התורה שני עדים על אחרים כן האמין התורה לכל אדם על עצמו אעפ"י שהוא קרוב כו' ועבד ושפחה נמי הודאת בע"ד כמאה עדים כו' וכן שוי' אנפשי' חד"א הוא מדין נאמנות דהאמין התורה כ"א על עצמו א"כ בין בממון בין באיסור לעולם נאמן על עצמו כו' ע"ש. ובאמת דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי בודאי איתא גם גבי עכו"ם כיון דנאמן בע"ד על עצמו אעפ"י שהוא פסול וא"כ ה"ה לגבי איסורא וכמ"ש הקצה"ח דחד דינא לממון ואיסור והנה בירושלמי קדושין פ"א ה"א ר"י בן פזי מוסיף בחונק עפ"י עצמו וע"ש בפי' הק"ע דעכו"ם נהרג עפ"י עצמו ע"ש א"כ מכש"כ דשוי אנפשי' חד"א עפ"י עצמו אלא דלפי' הפ"מ שם אין ראי': וכן יש לה"ר מגמ' יבמות מ"ז גבי ההוא דאתא לגבי דר"י ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי אמר לו נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך והתוס' שם בד' כ"ה והרא"ש במקומו כ' דנאמן אתה לפסול עצמך הוא מטעם דשוי' אנפשי' חד"א ואי נימא דבעכו"ם לא שייך שוי' אנפשי' חד"א א"כ נימא לדבריך עכו"ם אתה ועכו"ם אין לו נאמנות לענין שוי' אנפשי' חד"א וכמו דאמר שם רנב"י דלהכי אינו נאמן לפסול את בניו אף דאב נאמן על בנו משום דלדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם. אך לכאורה יש לדחות והנה בהא דקיי"ל דנאמן לומר בני ממזר הוא הנה בש"ג פ' עשרה יוחסין כ' דזהו דוקא באם אמר זה בני ממזר הוא היינו שהוא בנו אלא שנולד בפסול אבל אם הוא אומר שאשתו זנתה תחתיו ומאחר נתעברה אינו נאמן עליו שעל בנו האמינתו תורה ולא על מי שאינו בנו והואיל והוא בחזקת כשרות לאו כל כמיני' לפוסלו ע"ש שכ' כן בשם הריא"ז, ובס' אבני מלואים סי' ד' סק"כ השיג ע"ז מגמ' זו דאמר לי' ר' יהודה נאמן אתה לפסול עצמך ואי אתה נאמן לפסול בניך ופריך בגמ' ומי אמר ר"י הכי והתני' יכיר כו' וכשם שנאמן כו' כך נאמן לומר בני זה בן גרושה כו' והא התם מיירי בבא על ישראלית וכמ"ש התוס' שם ד"ה נאמן אלא משום דקסבר ר"י עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וא"כ אינו בנו כלל וא"כ מאי הקשה הגמ' והאמר ר"י הרי התם הוא אומר שהוא בנו ורק בן גרושה הוא והכא הוא אומר שאינו בנו כלל דהא הולד כמותה וכן רבינא דאמר שם נאמן אתה לפסול בניך ואין אתה נאמן לפסול בני בניך קשה אמאי נאמן הא אינו יכול לפסול את בנו כשאומר שאינו בנו ודחה בזה דעת הריא"ז ע"ש: ולענ"ד יש ליישב דהנה רנב"י משני דלהכי אינו נאמן לפסול את בניו משום דלדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם ורבינא אמר דהכי קאמר נאמן אתה לפסול את בניך ואין אתה נאמן לפסול בני בניך ע"ש, הרי דרבינא דס"ל דנאמן באמת לפסול את בניו לית לי' הך סברא לדבריך עכו"ם אתה ונראה משום דהך סברא דלדבריך עכו"ם אתה הוי כמו תרתי דסתרי דאינו נאמן משום דלדבריו עכו"ם הוא הרי בע"כ צריך להקדים דלדבריו עכו"ם הוא וממילא הרי גם בנו עכו"ם וזה הוא סברא מתהפכת ולכן לא ס"ל לרבינא הך דלדבריך עכו"ם אתה, ולפ"ז נראה דעיקר סברת הריא"ז שאינו נאמן לומר שממזר הוא דהיינו שאינו בנו שעל בנו האמינתו תורה ולא על מי שאינו בנו הוא ממש סברת הגמ' לדבריך עכו"ם אתה ואין עדות לעכו"ם לפיכך אינו נאמן וכן הכא ג"כ באם אומר שאינו בנו כלל אמרינן ג"כ לדבריך אחר אתה ואין עדות לאחר לפסול אדם ואף דממ"נ אם נאמר לדבריך אחר אתה ואין עדות לאחר א"כ ממילא הוא ממזר מ"מ פותחין לומר לדבריך אחר אתה כמו דאמרינן לדבריך עכו"ם אתה ומזה הוציא הריא"ז דינו, אולם לרבינא דס"ל דהוא נאמן לפסול את בנו ולא אמרינן לדבריך עכו"ם אתה בודאי מודה הריא"ז דלדידי' גם באומר שאינו בנו נאמן וכמו באומר שהוא עכו"ם לפי דבריו, ולפ"ז ניחא שפיר קושית הא"מ דלפי המקשה דפריך שיהא נאמן לפסול את בנו שהוא עכו"ם כשם שנאמן לומר זה בני ממזר הרי לא ס"ד לסברת לדבריך עכו"ם אתה א"כ אין נ"מ ג"כ במה שלדבריו אינו בנו וכן רבינא דס"ל באמת דנאמן לפסול את בניו ולא אמרינן לדבריך עכו"ם אתה כו' כמו כן אין נ"מ מה שלדבריו אינו בנו כנ"ל וכ"ז נראה ברור: ובזה מיושב קושית החו"י שהק' בהא דאמר רבא גבי פלוני רבעני לרצוני אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע לפסול לעדות ופלגינן דבורי' בסנהדרין ד"ט ול"ל לומר אדם קרוב אצל עצמו ולכך אין משים עצמו רשע תיפוק לי' דאיך יוכל לעשות רשע עפ"י עצמו דאם הוא רשע הרי רשע פסול לעדות ע"ש וכבר פלפלו האחרונים ע"ד קו' זו ולענ"ד נראה דניחא שפיר דזה תלי' ג"כ בהנ"ל דלפי' הקוש' ע"כ צ"ל לדבריך רשע אתה ואין עדות לרשע ולפ"ז לרבינא דלא ס"ל הך סברא דלדבריך ה"ה דלא שייך לומר לדבריך רשע אתה ולפ"ז אפ"ל דרבא כרבינא ס"ל ולכך אמר אדם קרוב אצל עצמו כו' וחו"ן לדרכינו יש לישב קושי' החו"י עפ"י מש"כ הראשונים בשם הראב"ד דעיקר חידושו של רבא הוא דהוא ואחר מצטרפין להורגו דאעפ"י שאינו נאמן במקצת עדותו לגבי עצמו ולימא עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה אלא דטעמא הוא דלגבי עצמו לא שייך בו תורת עדות כלל משו"ה אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ופלגינן דבורא וע"כ הכי הוא דמאי דאדם קרוב אצל עצמו לאו משום עד פסול הוא שאם הי' משום עדות היינו אומרים עדות שבטלה כו' עכ"ל עי' בחי' הר"ן שם, וא"כ מיושב שפיר הא דלא אמר מטעם דלדבריו רשע הוא ורשע פסול לעדות דמשום פסול עדות שוב ליכא למימר פ"ד משום עדות שבטלה מקצתה אבל משום אדם קרוב אצל עצמו לא שייך בו תורת