פרי יצחק חלק ב ט

דגדולי החכמים לא היו שם כב לתפלה יכוון שלא ההפלל בסמיכת אםונמה ההפלנ מההנה בנא כינה, עכיפ היוצא מזה דהפנה ניישב נהביי יכן אם נא כיין את נבי אף דמדינא צריך נהזור ינהתפלנ אח"כ מעימד או לכי נבו מ מ תפנות הן ולא היי כברכה נכסלה ימשום סמיכת נאונה נתפנה ים נהתפננ אף במיישב וכן אנחנו שאין אני מכיינין כנל בהפנהנו מ"מ נא היי כברכות להתפלל נבמנה יהפנה נמורה היא אלא שצריך את כ נחזור בחירת היבה: והנה בזה שכ הרא"ש להביא ראי' דאם לא כיון את לבו צריך לחזור ולהתפלל נראה דהיינו בתורת חובה לא בתורת נדבה ואף בשבת ויו"ט שאין מתפללין נדבה מ"מ אם לא כיון את לבו צריך מדינא לחזור, ולכאירה קשה באמת מנ"ל להרא"ש דאם לא כיון את לבו צריך לחזור ולהתפלל דלמא מדינא א"צ לחזור ולהתפלל והא דא"ר ירמי' לר"ז דלהכי צלי ר' ינאי והדר צלי משום דמעיקרא לא כיון דעתי' היינו דלמא ר' ינאי התפלל באמת אח"כ בתורת נדבה ומשום שמתחלה לא כיון דעתי' רצה להתפלל אח"כ בתורת נדבה, ואין לומר דשפיר הוכיח הרא"ש דצריך לחזור מדינא דאי אמרינן דבתורת נדבה קאמר ר' ירמ' דצלי והדר צלי א"כ ל"ל לומר כלל מעיקרא לא כיון דעתי' ולבסוף כיון הו"ל לומר בפשוטו דלמא התפלל אח"כ בתורת נדבה והא דצלי והדר צלי לא הי' תפלת מוסף רק תפלת נדבה, אבל באמת ליתא דהא סוף סוף אפי' אי נימא דהא דקאמר דלמא מעיקרא לא כיון דעתי' ולבסוף כיון דעתי' היינו שמחויב מדינא להתפלל בכונה מ"מ על ר' ירמי' גופי' תיקשי ל"ל לר' ירמי' לומר דמעיקרא לא כיון דעתו אמאי לא קאמר באמת דהתפלל אח"כ בתורת נדבה ובשניהם כיון דעתו, ובע"כ צ"ל משום דתפלת נדבה אין להתפלל בלא חידוש וכמ"ש כל הפוס' והנה הרא"ש כ' דהך אם יכול לחדש בו דבר פירושו אם נתחדש אצלו דבר שלא הי' צריך עלי' לבקש רחמים קודם, והנה ר' ינאי דצלי והדר צלי מבואר בירושלמי דהלך ד' אמות בינתיים והתפלל שנית ולפ"ז כיון שהתפלל תומ"י שנית קשה הדבר שהתפלל שנית תפלת נדבה בחידוש דלא אפשר כלל דבשיעור הילוך ד' אמות ששהה בין תפלה לתפלה נתחדש דבר שלא הי' צריך לבקש רחמים עלי' מקודם ובע"כ שהתפלל בלא חידוש ולפיכך קאמר נהי דאין סברא לומר שהתפלל נדבה בחידוש כנ"ל מ"מ דלמא מעיקרא לא כיון דעתי' ומדינא צריך לחזור ולהתפלל ולפ"ז שפיר ניחא דלא קאמר ר' ירמי' בפשוטו דלמא התפלל ר' ינאי שנית בתורת נדבה, דזה לא יתכן בלא חידוש, אולם בכ"ז קשה דהא בודאי אפי' אי אמרינן דאם לא כיון אין צריך לחזור ולהתפלל מדינא מ"מ בודאי דאם רוצה להתפלל שנית בתורת נדבה א"צ לחדש בו דבר דאין לך חידוש גדול מזה וכמ"ש הפוס' לענין ספק התפלל דחוזר ומתפלל בלא חידוש דאין לך חידוש גדול מזה, ולפ"ז אכתי קשה טובא דאיך מוכח מזה דאם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל מדינא דלמא הא דקאמר ר' ירמי' דלמא מעיקרא לא כיון דעתי' ולבסוף כיון דעתו היינו שרצה להתפלל בתורת נדבה שנית ואף דלא מסתבר שיתפלל ר' ינאי שנית בתורת נדבה משום דבעי חידוש ובתוך שיעור ד' אמות לא מסתבר שנתחדש אצלו דבר שצריך לבקש רחמים עלי' בחידוש וע"ז קאמר דלמא מעיקרא לא כיון דעתי' ולבסוף כיון ולפיכך התפלל שנית בתורת נדבה בלא חידוש משום שאין לך חידוש גדול מזה. ובאמת משמע מהרא"ש דמדינא צריך להתפלל שנית ולפ"ז אפי' בתורת חובה יכול לההפלל דאל"ה הו"ל להרא"ש לומר שמתפלל שנית בתורת נדבה דנ"מ לשבת ויו"ט גם לענין מ"ש הרא"ש בתשובה דאין להתפלל תפלת נדבה אא"כ מכיר א"ע שיהי' בדעתו שיוכל לכוין מראש עד סוף ולפ"ז קשה כנ"ל, והנה לכאורה אפשר לישב דברי הרא"ש דס"ל דהא דר' ינאי צלי והדר צלי היינו בתפלת המוספין של שבת ולפי דעת הגאונים אין להתפלל בשבת תפלת נדבה אף תפלת יוצר ועי' ברא"ש פ' מ"ש גבי הא דאם יכול לחדש בה דבר ולפ"ז כיון דבשבת אין מתפללין נדבה בע"כ אי אפשר לומר דר' ינאי התפלל שנית בתורת נדבה ומטעם דאין לך חידוש גדול מזה דהרי בשבת אין מתפללין נדבה ובע"כ צ"ל דאם לא כיון לבו צריך להתפלל מדינא, ובזה ניחא נמי הא דלא אמר ר' ירמי' דר"י התפלל בכונה תפלת נדבה משום דבשבת ויו"ט אין להתפלל נדבה אפי' בחידוש אולם יקשה לפ"ז דלדידן דפסקינן בשו"ע סי' ק"ז דאין להתפלל נדבה בשבת ויו"ט היינו רק כמ"ש הב"י דאף דר"ה גאון ס"ל דמותר להתפלל נדבה בשבת ויו"ט וגם הרי"ף בתשו' כתב כן מ"מ כיון שיש גאונים שסוברים דאין להתפלל נדבה בשבת ויו"ט הכי נקטינן דלמעט מלהתפלל נדבה במקום ספק עדיף טפי, אבל כיון דלדעת ר"ה גאון מותר להתפלל נדבה בשבת ויו"ט א"כ בע"כ אין ראי' מגמ' דאם לא כיון לבו צריך לחזור ולהתפלל מדינא דאפשר ר' ינאי הי' מתפלל בתורת נדבה ואמאי פסק בשו"ע דאם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל מדינא וצע"ג, עכ"פ נראה דבין מי שהוכרח להתפלל מיושב או שלא בכונה אף דחוזר ומתפלל אח"כ מדינא מ"מ גם תפלה הראשונה תפלה היא דאל"ה הי' אסור להתפלל מיושב אלא דמ"מ אשמעינן שחוזר ומתפלל אח"כ בלא חידוש והיינו אפשר באמת מטעם הנ"ל כיון דצריך להתפלל אח"כ מדינא א"כ אין מקום להצריך חידוש וכ"ז הוא דלא כמ"ש הב"ח בסי' צ"ד וז"ל כתב הב"י מי שהוא אנוס דמתפלל מיושב דצריך אח"כ לחזור ולהתפלל מעומד וא"צ לחדש בה דבר ופשוט הוא דלא גרע מספק התפלל דמתפלל בלא חידוש דאין לך חידוש גדול מזה וכן פסק בשו"ע והכא נמי אין לך חידוש גדול מזה שמתפלל בכונה, והוא תמוה דאם אמרינן דלפיכך מתפלל בלא חידוש דאין חידוש גדול מזה א"כ בע"כ זהו תפלת נדבה ואין זה מה שכ' השו"ע דמדינא צריך לחזור ולהתפלל מעומד ובודאי כיון דמדינא הוא א"צ חידוש וזהו כונת הב"י, אבל דברי הב"ח נכונים הן לדעת הרמ"ע מפאנו דרב אשי התפלל בתורת נדבה שנית ומ"מ לא בעי חידוש כמ"ש הב"ח דאין לך חידוש גדול מזה אבל להב"י בלא"ה לא בעי חידוש וכנ"ל והנה הרא"ש כ' בפ' תפה"ש גבי אבוה דשמואל ולוי וז"ל ר"ח פסק כאבוה דשמואל ולוי דאפי' רב אשי דבסמוך לא פליג עלייהו כו' וה"ט דמהלך בדרך אינו יכול לכוין הלכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד אבל רב אשי הי' מתפלל מיושב לכך לא הי' רוצה להקדים, ועוד דעיקר תפלתו היתה מעומד אלא שרצה להתפלל עם הצבור מיושב ע"ש. והנה מתירוץ השני של הרא"ש שכ' דעיקר תפלתו היתה מעומד משמע ודאי דר"א התפלל אח"כ מעומד בתורת חובה והיינו דלא התפלל ר"א מעומד קודם ק"ש משום דהתפלל אח"כ מעומד וזה הי' עיקר תפלתו ולפ"ז יש לדקדק לכאורה על רבינו הב"י שלא הביא כלל ראי' מדברי הרא"ש דסובר כן לחד שיטיא וכ"כ המעיו"ט להדיא בד"ח על דברי הרא"ש אלו דנראה מזה שמי שמתפלל מיושב מדינא חייב לחזור ולהתפלל מעומד ולכן נראה דאין מדברי הרא"ש אלו ראי' לדין הב"י דמי שמתפלל מיושב שצריך מדינא לחזור ולהתפלל מעומד דהא שכ' הרא"ש דעיקר תפלתו היתה מעומד אלא שרצה להתפלל עם הצבור מיושב היינו דהתפלל עם הצבור מיושב בתורת נדבה ואח"כ חזר להתפלל מעומד מתורת חובה וזהו שכ' אלא שרצה להתפלל עם הצבור מיושב היינו שרצה להתפלל תחלה בתורת נדבה ולכך חזר להתפלל אח"כ מעומד בתורת חובה וזהו עיקר תפלתו ובכה"ג ודאי דצריך לחזור ולהתפלל כיון שמתחלה התפלל רק מתורת נדבה אבל מי שמתפלל מיושב בתורת חובה תפלתו תפלה וא"צ להתפלל אח"כ בתורת חובה ואפשר דגם איסורא איכא לחזור ולהתפלל בתורת חובה, אולם הב"י רוצה להוכיח שכל מי שמתפלל מיושב צריך לחזור ולהתפלל מעומד והיינו אפי' שהתפלל מיושב בתורת חובה וכן מי שלא כיון לבו שצריך לחזור ולהתפלל בתורת חובה בע"כ היינו אפי' התפלל גם מתחלה בתורת חובה ומשום זה לא הביא מדברי הרא"ש ראי' לדין זה כ"א ממ"ש הר"ם בתוס' דהא דקאמר רשב"א בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל דצריך אח"כ לחזור ולהתפלל מעומד והנה הברייתא דקאמר קורא ק"ש ומתפלל היינו בודאי בסתמא בתורת חובה ומ"מ פי' הר"ם דצריך לחזור ולהתפלל מדינא שפיר הביא הב"י ראי' דמי שמוכרח להתפלל מיושב צריך אח"כ מדינא לחזור ולהתפלל מעומד והיינו דהרא"ש לא הביא כלל דברי הר"ם שבתוס'