פרי יצחק חלק ב פז

למדה"י וחלצה ונשאת לכהן דלא תצא דהוי רק ספק חלוצה דלא גזרו בה רבנן כנ"ל ומכש"כ לאחר הבירור שילדה צרתה ולד של קיימא דאינה צריכה חליצה כלל בודאי אם נשאת לכהן לא תצא לכו"ע, ועי' בספר נתיבות לשבת על אה"ע להנאון בעל הפלאה בסי' ו' לענין מש"כ בשו"ע דאם כהן עבר ונשא ספק חלוצה א"צ להוציא דמשמע דלכתחלה אסור לישא ספק חלוצה והרמב"ן הביא ראיות לזה וע"ש מה שפלפל בדבריו ומתבאר מדבריו דכ"ז שלא נודע אי ילדה צרתה הוי כשאר ספק חלוצה ועכ"פ לענין דיעבד אם נשאת לכהן הוי כשאר ספק חלוצה דלא גזרו רבנן לאפוקה וע"ש מש"כ בזה ומכש"כ לאחר הבירור שילדה צרתה ולד בן קיימא דאם נשאת לכהן לא תצא (וכ"כ בס' בית משה על אה"ע בפלפול הלכה סי' ו' ע"ש). עוד נראה נה"ר דאפילו לשי' הרשב"א והריטב"א דאם חלצה אסורה לכהונה דזהו רק לכתחילה לא תנשא אבל בדיעבד אם נשאת לכהן לא תצא דכבר הבאתי למעלה דברי הריטב"א שהקשה אמאי מעגנינן לה עד שתדע אמיתת הדברים תחלוץ ותנשא הא פסולה לכהונה ותי' דחיישינן דלמא לא קיימא באיסורא מכיון דילדה צרתה ולא היתה חליצתה כלום כנ"ל והשתא אי נימא דגם בדיעבד אם נשאת לכהן תצא א"כ קשה דלמה יש לחוש דלמא לא קיימא באיסורא מכיון דאם תנשא לכהן יכפוה ב"ד להוציאה ובע"כ צ"ל דבדיעבד אם תנשא לכהן לא תצא ולזה חיישינן דלמא לא קיימא באיסורא ותנשא לכהן: ומעתה נחזור לדברי השו"ע שכתב בהגה דאפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא אעפ"י שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא אפ"ה פסולה לכהונה והב"ח כתב דזהו רק לכתחילה אבל בדיעבד אם נשאת לכהן לא תצא דלא גרע מספק חלוצה דבדיעבד לא תצא והט"ז החליט בפשיטות דאפילו בדיעבד תצא ועיקר יסודו הוא מכח הראי' שהביא דהנה מקור דברי הרמ"א הוא מתשובת הרשב"א סי' תק"נ שכתב וכש"כ זו שיצאה עליה קול והצרכת אותה גט יאמרו קמו רבנן בקידושין וקידושין מעליא הוי כו' ואע"ג דלרווחא דמילתא הוציאה בגט נמצא אתה מצריכה כרוז ואפילו דנכריז איכא מאן דשמע בקידושין ולא שמע בהכרזה וכההיא דר"פ החולץ עכ"ל וע"כ כתב הט"ז דמשמע מזה דאפילו בדיעבד אם נשאה כהן תצא דהא בר"פ האשה שהלך אמרינן ג"כ לחשש זה דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה כו' ואמרינן שם דמשום הכי לא תנשא לעולם ואין לך דיעבד גדול מזה שהרי אין לה תקנה כו' ע"ש בט"ז, והנה לפי דבריו א"כ מכש"כ בהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ומת בעלה וחלצה בדיעבד ואח"ז נודע שילדה צרתה ולד של קיימא ונשאת לכהן דהכרזה אינו מועיל דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה באמת תצא מהכהן אף שהוא דיעבד שכבר נשאת וכמו שאמרו חכמים דלא תחלוץ ולא תנשא לעולם עד שתדע שמא מעוברת צרתה ואין לך דיעבד גדול מזה כנ"ל, אבל הוא תמוה מאד דהרי הבאתי למעלה חבל ראשונים הרמב"ן ותוס' חד מן קמאי והרמב"ם ורבינו ירוחם דס"ל גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דבדיעבד אם חלצה גם לכתחילה תנשא לכהן הרי דאין ענין זה לזה כלל דאף דלכתחלה אמרו חכמים שלא תחלוץ ולא תנשא לעולם עד שתדע אם מעוברת צרתה מחשש דאתה מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה מ"מ בדיעבד אם חלצה מותרת אף לכתחילה להנשא לכהן ולא חשו חכמים ללעז דאיכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה וביותר יש לתמוה שהט"ז סותר את עצמו דהנה בסי' קנ"ו נסתפק בענין זה אם באו עדים שחליצתה היתה שלא לצורך אי פסולה לכהונה ודעתו נוטה יותר שהיא כשירה לכהונה וע"ש שה"ר ממשנה יבמות דף י"ג גבי צרת ערוה דתנן חלצי ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין ופרש"י לפי שחליצתן שלא לצורך והוי כחולצת מן הנכרי ואמאי לא חשו ללעז כו' אלא ודאי כיון שכבר נעשית החליצה והיא שלא לצורך אין כאן חשש עוד וה"נ דכותי' ומותרת אפילו לכהן אם יבאו עדים שהיתה שלא לצורך והמחמיר להשיאה לכהן כו' ע"ש הרי דדעתו נוטה דאם חלצה גם לכתחילה מותרת לכהונה וכאן החליט בפשיטות דאם נשאת לכהן תצא, אולם אפילו לשי' הרשב"א והריטב"א דאם בדיעבד חלצה אסורה לכהונה מ"מ כבר כתבנו למעלה דבודאי זהו רק לכתחילה אבל בדיעבד אם נשאת לכהן לא תצא אפילו אם נשאת לכהן קודם שנודע אי ילדה צרתה ומשום דהא קי"ל דאם עבר כהן ונשא ספק חלוצה א"צ להוציא ומכ"ש לאחר הבירור שילדה צרתה והחליצה היתה שלא לצורך כלל דפשיטא דלא תצא: והנה באמת גם לענין לכתחילה שפסק בשו"ע דאם נתגרשה מכח חומרא בעלמא פסולה לכהונה יש לעיין דהנה מקור הדין הוא מדברי הרשב"א בתשובה שהביא ראי' מחליצה מהך דהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כנ"ל והנה בספר שו"ת לחם רב להגאון בעל לח"מ סי' ל"ג כתב על דברי הרשב"א הנ"ל דמשמע דאית לי' דהא דאמרינן ר"פ האשה דחיישינן דאתה מצריכה כרוז לכהונה דאם חלץ פסולה לכהונה משום דלא נוכל למיעבד כרוז ע"ש וכ"כ בספר כנסת הגדולה אה"ע סי' ו' שהביא דברי הרשב"א הנ"ל וכתב דמשמע דס"ל דבכ"מ דאמרינן נמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה אם חלץ לה פסולה לכהונה ע"ש הרי דס"ל להאחרונים דדין זה אם נתן גט מכח חומרא בעלמא אי פסולה לכהונה תלי' בדין חליצה לענין האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י אם בדיעבד חלצה אי אסורה לכהונה אלא שהם רוצים להכריח מדברי הרשב"א הנ"ל גבי גט לחליצה דע"כ ס"ל להרשב"א דאם חלץ לה פסולה לכהונה אכן כבר הבאתי למעלה דברי הרשב"א בחי' ר"פ החולץ דס"ל בהדי' הכי דאם חלץ לה בדיעבד פסולה לכהונה ולפ"ז הרי ברור הדבר דהא דס"ל להרשב"א גבי גט דפסולה לכהונה לטעמי' אזיל דס"ל גבי חליצה דאם בדיעבד חלץ לה פסולה לכהונה ולפ"ז לפי מה שהבאתי למעלה שי' הרבה ראשונים גם גבי חליצה דאם חלץ לה בדיעבד כשירה לכהונה א"כ ה"נ לשיטתם גם גבי גט שנתגרשה מכח חומרא בעלמא כשירה לכהונה כיון דתלי' זה בזה כנ"ל. מיהו נהי דמ"מ לענין לכתחילה יש להחמיר כמש"כ הרשב"א וכמו שפסק בשו"ע דאם נתגרשה רק מכח חומרא בעלמא פסולה לכהונה מ"מ לענין דיעבד אם נשאת לכהן נראין דברי הב"ח שפסק דבדיעבד לא תצא ממנו, והנה הט"ז כתב על דברי הב"ח הנ"ל דאין שום ראי' לקולא זו ולענ"ד נראה לומר להיפך דאין ראי' לחומרא זו לומר דגם בדיעבד תצא דמה שהביא הט"ז ראי' מהא דלא תחלוץ ולא תנשא לעולם עד שתדע אם מעוברת צרתה והרי אין לך דיעבד גדול וה"ה דתצא בדיעבד כבר כתבנו דבע"כ לא תלי' זה בזה דהרי הרבה ראשונים ס"ל גבי חליצה דאם חלצה מותרת לכתחלה להנשא לכהן אף דאתה מצריכה כרוז ומ"מ לכתחלה לא תחלוץ ולא תנשא לעולם משום הצרכת כרוז, והנה אף אם הי' מפורש בהדי' בדברי הרשב"א והריטב"א דאם חלצה דס"ל דאסורה להנשא לכהן וגם בדיעבד שנשאת תצא דלפ"ז היו צ"ל גם גבי גט דתצא מ"מ כיון דהרבה מן הראשונים ס"ל גבי חליצה דגם לכתחלה מותרת לכהונה לפ"ז בדיעבד בודאי יש לפסוק דלא תצא הן בחליצה והן בגט מכש"כ דכבר כתבנו דגם הרשב"א והריטב"א דס"ל דאם חלצה לכהונה היינו רק לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא וכמו שנתבאר למעלה לפ"ז ה"ה גבי גט דאם נשאת לכהן לא תצא וכמש"כ הב"ח דלא גרע מספק חלוצה: סימן לז בביאור הסוגיא דיבמות בהאשה שאמרה מת בני ואח"כ מת בעלי ובישוב קושית האחרונים בזה. תנן ביבמות ר"פ האשה בתרא האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה, ובגמ' שם פריך ותחלוץ ממה נפשך אביי בר אבין ור"ח ב"א אמרי תרוייהו גזירה שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואמרי קשרו חלוצה לכהן, תנן ניתן לי בן במדינת הים ואמרה מת בני ואח"כ בעלי נאמנת מת בעלי ואח"כ בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת וליחוש דלמא אתו עדים ואמרי כדקאמרה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה אמר ר"פ בגרושה עכ"ל הגמ' ופרש"י אינה נאמנת להנשא לשוק הואיל ובחזקת יבום יצתה וחיישינן משום