פרי יצחק חלק ב פו

אמיתת הדברים תחלוץ ותנשא הא פסולה לכהונה וי"ל דחיישינן דלמא לא קיימי באיסורא מכיון דילדה צרתה ולא היתה חליצתה כלום עכ"ל: וראיתי בס' שו"ת לחם רב להגאון בעל לחם משנה בסי' ל"ג הביא דברי הרשב"א לענין אשה שנתגרשה מחמת חומרא בעלמא שכתב דפסולה לכהונה והביא ראי' מחליצה, וכתב ע"ז הגאון הנ"ל דמשמע דאית לי' דהא דאמרינן בר"פ האשה דחיישינן דאתה מצריכה כרוז לכהונה דאם חלץ פסולה לכהונה משום דלא נוכל למיעבד כרוז והקשה ממשנה דר"פ החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא לא פסלה מן הכהונה והא התם ע"כ צריך להכרזה ע"ש, וכפי הנראה נעלם מהגאון הנ"ל דברי הרשב"א הנ"ל דמפורש בדבריו בהדי' דס"ל דאם חלץ פסולה לכהונה וכן חילק בעצמו בין החולץ למעוברת וילדה ולד של קיימא ובין האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ומשום דגבי החולץ למעוברת איכא ולד דקא מוכח להכי סמכינן אהכרזה עכ"פ הרי דס"ל להרשב"א והריטב"א דהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כו' דגם בדיעבד אם חלצה אסורה להנשא לכהן אף אם נודע שצרתה ילדה ולד בן קיימא והא דלא תחלוץ לכתחלה משום שמא יהא ולד בן קיימא כו' אף דתהי' אסורה לכהונה מ"מ חיישינן דלמא לא קיימי באיסורא וכנ"ל: אמנם הרמב"ן במלחמות סוף יבמות כתב וז"ל ולעולם אי חלץ לה אפילו בתוך תשעה ה"נ דמשתריא כו' ומכי חלצה כבר היא צריכה כרוז מעתה ואין לאוסרה מלהנשא עד שתדע מה שנעשה בצרתה אלא לכשתדע שצרתה ילדה ולד של קיימא ותבא לינשא לכהונה יכריזו עליה כדין משנתינו דהחולץ עכ"ל ע"ש ומתבאר מדבריו דאם חלצה ונודע שצרתה ילדה ולד של קיימא מותרת להנשא לכהן רק שצריכה כרוז. וכן מצאתי בתוס' חד מקמאי שנדפס סביב הש"ס ביבמות דף ל"ו שהובא שם המשנה דהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כו' ואמר שם בגמ' דלא תחלוץ משום שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וכתב בתוס' הנ"ל וז"ל ודוקא לכתחילה הוא דחיישינן לכרוז אבל דיעבד לא דהא תנן החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד בן קיימא כו' ולא פסלה מן הכהונה עכ"ל ע"ש: וכן נ"ל להביא ראי' שכן הוא גם דעת הרמב"ם ז"ל דהנה בפ"ג מה' יבום וחליצה הלכה ט"ז הביא הדין דהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו שנים ואמרו לה מת בעלך ה"ז לא תחלוץ כו' וכתב שם ז"ל ולמה לא תחלוץ אחר ט' חדשים כו' גזירה שמא יודע אחר החליצה שילדה צרתה ולד של קיימא ונמצאת זאת שאינה חלוצה ותנשא לכהן אחר שנחלצה ויאמר הרואה שלא ידע בעדים שבאו שהחלוצה מותרת לכהן ויעיד שראה אותה נשאת לכהונה עפ"י ב"ד כו' עכ"ל ע"ש. ולפ"ז אי נימא כשי' הרשב"א והריטב"א דגם בדיעבד אם חלצה ונודע שצרתה ילדה ולד בן קיימא אסורה לכהונה והא דלא תחלוץ לכתחלה אף דבאמת תהי' אסורה לכהונה גם כי יהא ולד צרתה בן קיימא ומשום דחיישינן דלמא לא קיימא באיסורא ותנשא לכהן א"כ מה זה שכתב הרמב"ם שמא יהא ולד צרתה של קיימא ותנשא לכהן אחר שנחלצה ויעיד הרואה שנשאת לכהונה עפ"י ב"ד כנ"ל הלא באמת עפ"י דין היא אסורה להנשא לכהן וכל החשש הוא שמא תעבור על דברי ב"ד ותנשא לכהן באיסור וא"כ איך יעיד הרואה שראה אותה נשאת לכהונה עפ"י ב"ד דלמה לו להרואה להעיד שקר שראה אותה נשאת לכהונה עפ"י ב"ד מה שלא ראה כלל. ומזה נלע"ד מוכרח דס"ל להרמב"ם ז"ל דהא דאמרו חכמים דלא תחלוץ שמא יהא ולד צרתה בן קיימא ותנשא לכהן ואמרי קשרו חלוצה. לכהן היינו דאם יודע שילדה צרתה ולד בן קיימא באמת עפ"י דין תהא מותרת להנשא לכהן אף דאיכא חשש דאמרי קשרו חלוצה לכהן, ומשום דלא הי' אפשר לחכמים לאסור אותה לכהן בזמן שהולד בן קיימא וחליצתה אינה חליצה כלל שהיתה שלא לצורך, וע"כ משום החשש שתנשא לכהן ואמרי קשרו חלוצה לכהן מנעו חכמים ממנה רק גוף החליצה שלא תחלוץ עד שתדע אם מעוברת צרתה והיינו שכתב הרמב"ם שמא יודע אחר החליצה שילדה צרתה ולד של קיימא כו' ותנשא לכהן אחר שנחלצה ויאמר הרואה שהחלוצה מותרת לכהן ויעיד שראה אותה נשאת לכהונה עפ"י ב"ד ומשום דהאמת כן הוא שאם יהא הולד בן קיימא תנשא לכהונה גם עפ"י ב"ד דכן הוא הדין כנ"ל וכ"ז נלע"ד ברור בשי' הרמב"ם: אלא דלפי שי' הגאונים הנ"ל גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דבדיעבד אם חלצה ונודע אח"כ שילדה צרתה ולד של קיימא מותרת להנשא לכהן אע"ג דולד צרתה שהיא במדה"י לא מוכח בפנינו לפ"ז קשה ממשנה דר"פ החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה אם אין הולד של קיימא פסלה מן הכהונה ואמר בגמ' דאף למ"ד חליצת מעוברת לא שמה חליצה מ"מ פסלה מן הכהונה מדרבנן לחומרא ומשום דאמרי קשרו חלוצה לכהן ובודאי דוחק לומר דס"ל להראשונים הנ"ל דגם ולד של צרתה שהיא במדה"י מקרי מוכח והוי כמו החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה ולד של קיימא דאין סברא כלל לומר כן. והנראה לומר בשי' הראשונים הנ"ל דס"ל בפי' המשנה דר"פ החולץ דאם הולד של קיימא לא פסלה מן הכהונה ואם אין הולד של קיימא פסלה מן הכהונה מדרבנן לחומרא אע"ג דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דאין החילוק בין זה לזה ומשום דאם הולד של קיימא איכא ולד דקא מוכח ולכך לא פסלה מן הכהונה משא"כ אם אין הולד של קיימא וכמש"כ הרשב"א והריטב"א, אולם החילוק הוא דהחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה ולד של קיימא הרי לא היתה זקוקה לחליצה כלל ולכך גם אי חלצה לא החמירו חכמים לאסור אותה לכהן בשביל חליצה כזה דהוי כחולצת מן הנכרי וכמו צרת ערוה לב"ה דאם חלצה לא פסלה מן הכהונה וכמבואר במשנה יבמות דף י"ג אולם אם אין הולד של קיימא הרי באמת היא זקוקה לחליצה אלא דחליצת מעוברת היא חליצה פסולה ולכך החמירו חכמים לפוסלה מן הכהונה מחשש לעז ולזה הוא הדין באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ואמרו לה מת בעלך דלא תחלוץ לכתחילה אם חלצה בדיעבד ונמצא שילדה צרתה ולד של קיימא מותרת להנשא לכהן מכיון דאינה זקוקה לחליצה כלל והוי כחולצת מן הנכרי לא החמירו חכמים לפוסלה לכהונה משום חשש לעז. שוב מצאתי לרבינו ירוחם נתיב כ"ה ח"ב שהביא המשנה דר"פ החולץ דאם הולד של קיימא לא פסלה מן הכהונה ואם אין הולד של קיימא פסלה מן הכהונה וכתב ע"ז זה הכלל כל שפטורה מן החליצה וחלצה אינה חליצה לשום דבר לא להאסר בקרובות ולא לכהונה ובכל מקום שצריכה אפילו חליצה פסולה הרי זו חליצה לכל דבר להאסר בקרובות ולכהונה עכ"ל ומבואר כדברינו וב"ה שזכיתי לכוין לדעת חד מן קמאי. וממוצא דבר נלמוד דגם שי' רבינו ירוחם כן הוא גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דבדיעבד אם חלצה לא נפסלה מן הכהונה דהרי הוא אינו מחלק בר"פ החולץ בין הולד של קיימא לשאינו של קיימא משום דכשהולד של קיימא איכא ולד דקא מוכח אלא בין אם היא פטורה מן החליצה וחלצה לבין שצריכה חליצה רק שחלצה חליצה פסולה ולפ"ז גם באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י וחלצה וילדה צרתה ולד של קיימא דפטורה מן החליצה כשירה לכהונה וכההיא דר"פ החולץ שהיא עצמה ילדה ולד של קיימא: והנה בשי' הראשונים הרשב"א והריטב"א דס"ל גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דבדיעבד אם חלצה ונודע שילדה צרתה ולד של קיימא פסולה מן הכהונה כנ"ל יש לחקור אם נשאת לכהן אם תצא ממנו משום חשש לעז או דרק לכתחילה אם חלצה פסולה לכהונה אבל בדיעבד אם נשאת לכהן לא תצא ומש"כ בחי' הרשב"א ואפילו בדיעבד לא סמכינן אהכרזה ופסולה לכהונה היינו בדיעבד אם חלצה. ונראה לענ"ד נהי דס"ל הראשונים הנ"ל דאם חלצה פסולה לכהונה היינו רק לכתחילה אבל אם נשאת לכהן בדיעבד לא תצא ולא מבעי אם חלצה ונמצא שילדה צרתה ולד בן קיימא וניסת לכהן דלא תצא אלא אפילו אם נשאת לכהן קודם שנודע אם ילדה צרתה ג"כ לא תצא דהרי אף קודם שנודע אם ילדה צרתה היא רק ספק חלוצה והרי הלכה רווחת דספק חלוצה לא גזרו רבנן אם נשאת לכהן שתצא וכמבואר בגמ' יבמות דף כ"ד וכ"כ כל הפוסקים ובטור ושו"ע אה"ע סי' ו' סעי' א' כהן אסור בחלוצה מדרבנן לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה אין צריך להוציא ע"ש, ולפ"ז ה"ה כאן באשה שהלך בעלה וצרתה