פרי יצחק חלק ב פג

דתמות אבל בחטאת העוף לא גמרינן דתמות ע"ש ולפ"ז כיון דבחטאת העוף שמתו בעליה לא גמירי הילכתא דתמות ממילא נפקא לחולין דאמרינן אדעתה דהכי לא אפרשה, ולפ"ז י"ל דהגמ' דגיטין שם קאי לרב פפא דמוקי מתניתין שם בחטאת העוף וחטאת העוף שמתו בעליה הוי חולין בעזרה כנ"ל. ובזה מיישב הגירסא אבל חטאת העוף ובצדו נרשם דמלת העוף מיותר אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהא דקרי לה חולין בעזרה הוא רק בחטאת העוף כנ"ל: הנה מקופיא הוא דבר מחודד אבל הוא ללא אמת דמה שרצה כת"ר לפרש הגמ' עפ"י פרש"י דבחטאת העוף לא גמירי הילכתא דתמות וממילא הוי חולין משום דאדעתא דהכי לא אפרשה וכקושית הגמ' בב"ק הנ"ל הוא תמוה מאד דממ"נ אי נימא דבחטאת העוף שמתו בעלי' לא גמירי הילכתא דתמות ממילא היא קרבה באמת גם לאחר שמתו בעליה דגם בחטאת בהמה לולי הלכתא בודאי היתה קרבה גם לאחר מיתה ואף דאין כפרה למתים מ"מ היתה כשרה ואינה מרצה וכמו עולה שבאה לאחר מיתה ומשנה שלימה שנינו האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה ועולה זו לכפרה קאתי ועיין במנחות ד"ד מכפרין אית בהו דאתי לאחר מיתה כו' דתנן האשה כו' יביאו יורשין עולתה וע"ש בפרש"י ועיי' בזבחים ד"ה מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין דתנן האשה כו' ובפרש"י שם ואף דאין כפרה למתים לא אמרינן דאדעתה דהכי דלא תהוי לה כפרה לא אפרשה ותיפוק לחולין אלא כל שהקרבן כשר להקרבה אף שאינו מכפר לא שייך למימר אדעתה דהכי לא אפרשה ודוקא בחטאת שמתו בעלי' דלמיתה אזלי שייך לומר אדעתא דהכי שתלך לאיבוד ואין הקרבן כשר להקרבה אדעתא דהכי לא אפרשה אלא דהלכתא גמירי היא דתמות ולפ"ז בחטאת העוף שמתו בעליה כיון דלא גמירי הלכתא דתמות היא באמת קרבה ע"ג המזבח גם לאחר מיתה וכמו עולה שבאה לאחר מיתה אף שאין מרצה דכ"ז שהקרבן כשר להקרבה לא שייך לומר אדעתה דהכי לא אפרשה ולפ"ז אדרבה לפרש"י בנזיר הנ"ל דבחטאת העוף לא גמירי שתמות א"כ בודאי צע"ג מסוגיא הנ"ל דלר"פ דמוקי מתניתין בחטאת העוף א"כ מה צ"ל השולח חטאתו מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים הא חטאת העוף היא קרבה באמת גם לאחר שמתו בעלה וכבר הקשה זה על פרש"י הנ"ל בשעה"מ בפ"ד מה' פסולי המוקדשין ע"ש ובס' יעיר קנו סוף פ"ב דקנים ע"ש אלא דדברי רש"י בנזיר הנ"ל בלא"ה מוקשים מכמה סוגיות וכמו שהאריך בזה השעה"מ ע"ש: ובעיקר מה שתמה כת"ר על הגמ' דגיטין דמאי ענין חטאת שמתו בעליה לחולין בעזרה נראה לישב דהנה במעילה דף ג' מייתי ברייתא דתניא חטאות המתות ומעות ההולכות לים המלח לא נהנין ולא מועלין ופרש"י לא נהנין מהן מדרבנן דאיסורא איכא ולא מועלין אפי' מדרבנן כו' וכן הוא בפי' רגמ"ה דלא נהנין מדרבנן ע"ש אבל מה"ת מותר בהנאה והטעם הוא כמו שפרש"י במנחות ד"ד ע"ב וז"ל ולא מועלין דאמר בשמעתא קמייתא דמעילה חטאות המתות כו' אין מועלין בהן דלאיבוד קיימי ולאו קדשי גבוה נינהו ע"ש, וכה"ג איתא במעילה דף י"ב קדשים שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה א"ל ר"ח וכי קדושה שבהן להיכן הלכה א"ל תיקשי מתניתין וע"ש בתוס' ד"ה וכי דה"ה דהוי מצי פריך מחמש חטאות המתות ע"ש היטב בסוגיא ועכ"פ מתבאר מזה דחטאות המתות פקע מהן קדושתן דשוב לא הוי קדשי גבוה ומותרין בהנאה מן התורה וא"כ שפיר הוי חולין גמורין דכבר יצאו מידי קדושתן ואם יקריב אותן הוי חולין בעזרה והיינו דאמר בגמ' מספיקא לא ליעול חולין לעזרה בין בחטאת בהמה בין בחטאת העוף שמתו בעליה כיון דהלכתא גמירי דלמיתה אזלי ולאו קדשי גבוה נינהו ומותרין בהנאה והוי חולין בעזרה וזה ברור, והא דמבואר בב"ק שם אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתה דהכי לא אפרשה לאו משום דבאמת לא נפקי לחולין אולם קושית הגמ' הוא תיפוק לחולין כמו שהיתה מעיקרא שלא הקדישה מעולם ולמה תמות וכן פרש"י תיפוק לחולין ולא תיזול למיתה אבל בודאי דגם אחר ההלכתא יצאו מידי קדושתן כנ"ל: וראיתי למהרי"ט אלגאזי בפ"ה מה' בכורות להרמב"ן סי' ל"ח שכתב בפשיטות דקדשים שמתו אסורין בהנאה מה"ת וכל מה שאמרו אין מועלין מדאורייתא אלא מדרבנן היינו לומר דהנהנה ממנו אינו חייב לשלם הקרן ממה שנהנה מה"ת אלא דחיוב תשלומין הוא מדרבנן ובהדי' אמרי' בתמורה דא' קדשי מזבח וא' קדשי בה"ב שמתו יקברו וכבר נודע דכל הנקברים הוא משום דאסירי בהנאה ע"ש ולפ"ז נראה לכ' דגם חטאות המתות אף דאין מועלין בהן מ"מ אסורין בהנאה מה"ת וצ"ע דהא רש"י פי' שם בהדיא גבי חטאות המתות דתני' לא נהנין דהוא רק מדרבנן וכן הוא בפי' הרגמ"ה כנ"ל ופירוש זה מוכרח שם בגמ' דפריך וחטאת שמתה מי אית בה מעילה והתני' חטאות המתות לא נהנין ולא מועלין ופרש"י ולא מועלין אפי' מדרבנן דהא ליכא למימר לא מועלין מדאורייתא אבל מועלין מדרבנן כו' דכיון דתנא ברישא לא נהנין מדרבנן דליכא אלא איסורא בעלמא היכי מצית למימר אבל מועלין כו' ע"ש ואי נימא דלא נהנין הוא מדאורייתא א"כ הרי שפיר אפ"ל דגם לא מועלין הוא מדאורייתא אבל מועלין מדרבנן ומאי פריך ובע"כ צ"ל דלא נהנין הוא רק מדרבנן וכמו שפרש"י ולפ"ז צ"ע על המהרי"ט אלגאזי, והנה לכאורה י"ל דהא דתני' חטאות המתות לא נהנין כו' היינו מחיים דמה שכ' מהרי"ט אלגאזי דקדשים שמתו אסורין בהנאה מה"ת הוא משום כיון דפסולי המוקדשין אסורין בהנאה דכתיב ואכלת ולא לכלביך וה"ה שאר הנאות א"כ מכ"ש קדשים תמימים שמתו דאסורין בהנאה ע"ש ולפ"ז היינו דוקא קדשים שמתו אבל חטאות המתות קודם שהומתו מותרין בהנאה מה"ת אבל באמת זה אינו דהברייתא דחטאות המתות לא נהנין מיירי בודאי אפי' לאחר שהומתו דאי נימא דמיירי דוקא מחיים ולהכי לא נהנין רק מדרבנן אבל לאחר שהומתו אסורין בהנאה מה"ת א"כ מאי פריך וחטאת שמתה מי אית בה מעילה והתני' כו' דלמא שאני חטאת שמתה דאסורין בהנאה מדאורייתא ולכך מועלין מדרבנן משא"כ חטאות המתות דלא נהנין רק מדרבנן לכך אין מועלין אפי' מדרבנן, ובלא זה נראה בהדי' שם דחטאות המתות לא נהנין היינו אפי' לאחר שמתו והיינו דפריך מחטאת שמתה לחטאות המתות ועכ"פ מתבאר מסוגיא זו דקדשים דיצאו מידי מעילה דבר תורה אף איסורא ליכא ורק מדרבנן הוא דלא נהנין וכנ"ל ולפי הנ"ל דחטאות המתות מותרין בהנאה מה"ת וכפרש"י ורגמ"ה צע"ג מגמ' בכורות ט"ז דמייתי ברייתא מנין לחמש חטאות מתות ת"ל ממפריסי הפרסה טמא ופריך חמש חטאות מתות הלכתא גמירי לה ומסיק איצטריך קרא ואיצטריך הלכתא ואי מהלכתא הו"א היכי דעבר אקרי ואכל מהני חמש איסורא איכא לאו ליכא קמ"ל קרא דאיכא לאו ע"ש, ולכ' צע"ג איזה איסור איכא מהלכתא לחוד נהי דגמירי דתמות מ"מ אפשר שאם שחטה מותרת באכילה וכמו דאמרינן בב"ק מ"א סקל יסקל השור איני יודע שהוא נבילה כו' ומה ת"ל לא יאכל מגיד לך הכתוב שאם שחטו שאסורה באכילה הרי דבלא קרא הו"א דאף דדינו בסקילה מ"מ בדיעבד אם שחטו מותר באכילה וא"כ הכ"נ כיון דמה"ת מותרין בהנאה דפקעי קדושתן א"כ מנ"ל איסור אכילה בזה אם עבר ושחטו, אלא דבאמת אפי' אי נימא כמש"כ מהרי"ט אלגאזי דקדשים שמתו אסורין בהנאה מה"ת ג"כ קשה דהא טעמו הוא משום דלא גרע מפסולי המוקדשין דכתיב ואכלת ולא לכלביך וה"ה שאר הנאות דאסור א"כ זה שייך דוקא בקדשים שמתו דאסורין באכילה אסור ג"כ בהנאה אבל כששחטן דגם בפסוה"מ מותרין באכילה א"כ אינו ענין לקרא דאכלת ולא לכלביך וכיון דבחטאות המתות ליכא מעילה דלאו קדשי גבוה נינהו מאיזה ענין יהי' אסור באכילה, ועיין בתוס' קדושין נ"ז ד"ה מה שלי בשלך דמשמע שם מפירוש הר"מ דמדאורייתא אין איסור בשחוטי חוץ אף באכילה ועי' בס' המקנה שם שהקשה מהא דאמרי' בפ' כיסוי הדם דפליגי ר"מ ור"ש בשחיטה שאינה ראוי' דר"מ יליף משחוטי חוץ ומשמע בפשיטות דלכו"ע איכא איסור דאורייתא באכילת שחוטי חוץ וע"ש מה שתירץ דלבתר דילפינן איסורא בחולין שנשחטו בעזרה ילפינן מבנין אב איפכא מה שלך בשלי אסור אף שלי בשלך אסור ע"ש אולם בחטאות המתות דפסולין להקרבה ואין בהם משום שחוטי חוץ כלל א"כ מנ"ל בהו איסור אכילה ואף לפרש"י שפי' שם מה שלי בשלך אסור בהנאה דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחר שאין דמו נזרק מ"מ בחטאות המתות דמבואר דמותר בהנאה מנ"ל איסור אכילה וצע"ג: