פרי יצחק חלק ב פב

הקמה והפירות ולא הקרקע ואף דאמרינן בנדרים מ"ב ארעא נמי רחמנא אפקרי' היינו שנתן התורה רשות ליכנס להשדה ללקוט פירות אבל גוף הקרקע אינו הפקר ולפ"ז מה שבוצר בעצמו מן הכרם לא נפטר ממעשר בתורת הפקר דהא במפקיר כרמו שפטור ממעשר הוא דוקא אם זוכה רק בפירות והקרקע נשאר הפקר אבל אם הקרקע שלו ומפקיר רק הפירות אם בוצרן חייב במעשר וכמבואר לעיל הפקיר קמה וזכה בו חייב שלא הפקיר רק הקמה ולפ"ז שפיר איצטריך קרא לפטור שביעית ממעשר משום דמה חי' אוכלת ואף דפיאה פטור ממעשר מקרא דבא הלוי היינו משום שאין הקרקע שלהם אבל אם הקרקע שלו ובוצר כרמו הוי דומיא למחזיק בקרקע שכ' הר"ש דמחייב במעשר: ונחזור לענין עכ"פ הא דהפקר פטור ממעשר יש ע"ז שני טעמים דאם הי' הפקר קודם מירוח וזכה בה אחר או אפי' הוא עצמו פטור מקרא דבא הלוי, אבל אם נתמרח ברשות הפקר פטור מקרא דדגנך ולא של הפקר דגנך ולא של הקדש וכמבואר בירושלמי, ועכ"פ מירוח הפקר פטור מקרא דדגנך ולפ"ז נראה דה"ה דאם בשעה שנתמרח הי' איסורי הנאה ג"כ פטור ממעשרות דאיסורי הנאה ג"כ לא מקרי דגנך וכמו דלא מקרי לכם ועריסותיכם ולפ"ז לא חל שם טבל על מירוח איסור הנאה, ואחרי בינותי ראיתי להגאון בעל שג"א בתשו' סי' צ"ז שהאריך שם לענין הא דס"ל להתוס' דהא דטבל לא חשיב לכם היינו משום חלק כהן המעורב אבל משום איסור אכילה מקרי לכם משום דיש היתר לאיסורו ע"י הפרשה וע"ז כ' שם דאחר העיון נ"ל דהעיקר כדבריהם ומשום דקשי' לי' הא דאמרינן בפר"י במנחות ובכ"מ דעריסותיכם ולא עיסת עכו"ם ולא עיסת הקדש וה"נ ממעט התם מדגנך לדגן של עכו"ם והקדש ומשמע נמי דטעמא הוא משום דלאו דגן דישראל הוא ולאו משום דכיון דהוא הקדש ורכיב איסורא עלי' ואפי' בהנאה אסור לאו שלכם מקרי דומיא דאתרוג של ערלה ועוד אי ס"ד טעמא דמעטינן של הקדש מדגנך ועריסותיכם הוא משום איסורא דרכיב עלי' א"כ מאי אריא של הקדש דנקט הו"ל למימר דגנך ולא של איסור דהי' כל האיסורים והקדש בכלל ועוד דאיכא למ"ד התם בפר"י דטעמא דר"ע דמחייב למותר העומר במעשרות הוא משום דס"ל מירוח הקדש אינו פוטר והשתא תיפוק לי' דגלגול ומירוח הקדש פוטר מחלה ומעשרות משום איסורא דרכיב עלי' ומזה ראי' דמשום איסורי הנאה דהקדש כיון דיש היתר לאיסורו ע"י פדי' לכם קרינן בי', אלא דמ"מ מסיק להלכה דאיסור שהוא אסור בהנאה אף דיש היתר לאיסורו מ"מ בתר השתא אזלינן ולא הוי שלו וכדאר"י שני דברים אינן ברשותו ש"א והא דבעי למעט מעריסותיכם ודגנך ולא של הקדש ואינו ממעט משום איסור הנאה דרכיב עלי' ולא הוי שלכם דנ"מ לענין עיסת מע"ש בירושלים ואליבא דר"מ דפטורה מן החלה משום דהוי ממון גבוה ואיסורא ליכא ע"ש היטב, והנה במ"ש עדיין צ"ע דהא לא יתיישב בזה מה שהקשה מתחלה לס"ד דגמ' דאיכא מ"ד דס"ל דטעמא דר"ע דמחייב מותר העומר במעשר משום דס"ל מירוח הקדש אינו פוטר והשתא תיפוק לי' מירוח הקדש פטור משום איסורא דרכיב עלי' ואיסורי הנאה לא מקרי דגנך: ועוד דבעיקר הדבר דפשיטא לי' להגאון בעל שג"א דאיה"נ לא מקרי דגנך ומירוח של איה"נ פטור יש להפליא עליו מירושלמי מפורשת בפסחים פכ"ש וז"ל עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אכלו אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה כו' אין איסור קל חל על איסור חמור אבל אם מירחו ואח"כ השתחוה לו ואכלו אם התרו בו משום איסור טבל לוקה כו' ועיין בפ"מ ובק"ע שם ביאורו דאם עשה כרי והשתחוה לו ונאסר בהנאה משום עכו"ם ועדיין אין שם טבל על הכרי עד שימרח ואח"כ מירחו ואכל ממנו אינו לוקה משום איסור טבל שאין איסור טבל חל על איסור עכו"ם החמור, ולפמ"ש השג"א דשל איה"נ לא מקרי דגנך ומירוח הקדש דפוטר ל"ד משום צד גבוה אלא דאף משום צד איה"נ פוטר א"כ קשה דל"ל למימר דאם התרו בו משום טבל אינו לוקה משום דאין איסור חל על איסור משמע דבאמת היא טבולה למעשרות אלא דאין איסור טבל חל על איסור עכו"ם ועוד דבאמת אפי' אי אין אחע"א היינו לענין מלקות אבל איסורא איכא תיפוק לי' דכיון דהשתחוה לה ונאסרה בהנא' קודם מירוח א"כ לא נטבלה כלל למעשרות ע"י המירוח דלא מקרי דגנך כמו מירוח הקדש והפקר דפוטר ולא מקרי טבל כלל, והוא תימה רבה על השג"א דמבואר בהדיא דאיה"נ שפיר מקרי דגנך ואין מירוח איה"נ פוטר: אולם אחר העיון נראה דהנה לפי המתבאר שם בסוגיא דמנחות ס"ז דמירוח הקדש לכו"ע פטור ואפי' לר"ע ומירוח עכו"ם תנאי היא דר"מ ור"י ס"ל דמירוח עכו"ם אינו פוטר ור"י ור"ש ס"ל דמירוח עכו"ם פוטר ובגמ' מבואר שם טעם דר"מ ור"י דס"ל מירוח עכו"ם אינו פוטר משום דכתיב דגנך: דגנך יתירא והוי מיעוט אחר מיעוט לרבות אפי' עכו"ם ופרש"י דתלתא דגנך כתיבא חד למילף דגנך ולא של הקדש אייתר לי' תרי, דגנך למעט דיגון עכו"ם והוי מיעוט אחר מיעוט לרבות דיגון. עכו"ם ואי קשי' מאי חזית דמרבית לדיגון עכו"ם רבי להקדש תריץ מסתברא עכו"ם הו"ל לרבוי' שכן נאכל בלא פדיון כשל ישראל עכ"ל רש"י ומתבאר מזה דאפי' למ"ד מירוח עכו"ם אינו פוטר מ"מ מירוח הקדש פוטר דהקדש יותר מסתבר למעט מעכו"ם, והנה מירוח הפקר נראה דדמי לעכו"ם ולמ"ד מירוח עכו"ם אינו פוטר כ"ש דמירוח הפקר לא מיפטר ממיעוטא דדגנך דהא בודאי של עכו"ם הוא יותר אינו שלו מהפקר וכיון דאפי' עכו"ם איתרבי כ"ש הפקר ודוקא הקדש נתמעט מדגנך ולפ"ז נראה דהא דאמר בירושלמי פ"ק דמעשרות דגנך ולא של הפקר דגנך ולא של הקדש ה"ה דס"ל מירוח עכו"ם פוטר דלא מקרי דגנך אבל למ"ד מירוח עכו"ם אינו פוטר ה"ה דמירוח הפקר אין למעט מדגנך, והנה איסורי הנאה דלא מקרי לך וכמו דאר"א שני דברים אינן ברשותו של אדם היינו דאיה"נ לא חשיבי שלו ובחמץ דשל אחרים אינו חייב לבער וכן הפקר פטור מלבער וכמ"ש התוס' פסחים ד"ד ע"כ גם איה"נ בדין הוא דלא מקרי לך וכן גבי אתרוג דשל אחרים לא מקרי לכם לכן גם של איה"נ לא מקרי שלו אולם בנ"ד גבי מעשר כיון דגם של אחרים כמו עכו"ם והפקר לא נתמעטו מדגנך א"כ כ"ש של איסורי הנאה דאיה"נ שלו הא לא עדיף משל הפקר לגמרי, ולפ"ז ניחא שפיר קושית השג"א דודאי לפי הס"ד דמירוח הקדש אינו פוטר א"כ מכ"ש דמירוח עכו"ם והפקר נמי מקרי דגנך או דס"ל מכת. דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות נתרבה הכל של הקדש ועכו"ם והפקר וכיון דאפי' מירוח של עכו"ם והפקר והקדש מצד שאינו שלו אינו פוטר וא"כ מכ"ש דאין למעט של הקדש מצד דהוי איסורי הנאה דהא לא עדיף מהפקר גמור, וכן אפי' למ"ד דמירוח הקדש פוטר ל"ק כלל ל"ל למימר משום הקדש תיפוק לי' משום דאסור בהנאה דשל הקדש הוי בעצם אינו שלו דממון גבוה הוא ואפי' אי נימא דהפקר ואיה"נ מקרי דגנך מ"מ הקדש לא מקרי דגנך א"כ קאמר שפיר מירוח הקדש פוטר, ולפ"ז אפשר לישב גם דברי הירושלמי דמבואר בהדיא דאיה"נ טבול למעשר ולא אמרינן דלא מקרי דגנך די"ל דהירושלמי אתי כמ"ד דמירוח עכו"ם אינו פוטר ולפ"ז בע"כ דגם הפקר מקרי שפיר דגנך ולהכי גם מירוח של איסורי הנאה אינו פוטר דלא עדיף מהפקר גמור דהוי ג"כ בכלל דגנך כנ"ל אבל לדידן דמירוח עכו"ם פוטר וה"ה מירוח הפקר נתמעט מדגנך שפיר י"ל דגם איה"נ נתמעט מדגנך ואם עשה כרי והשתחוה לו ומירחו לא נטבל כלל דמירוח איה"נ פטור לגמרי מהפרשת תרומות ומעשרות: סימן לד לחכם אחד על ד"ת שחידש כת"ר בגיטין דף כ"ח במשנה השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים ופרש"י מקריבין אותה ולא חיישינן שמא מתו בעליה ולמיתא אזלא, ושם בגמ' אמרינן וצריכא כו' ואי אשמעינן תרומה דזימנין דלא אפשר אבל חטאת העוף מספיקא לא ליעול חולין לעזרה צריכא, והקשה כת"ר מאי ענין חטאת שמתו בעלי' לחולין בעזרה ותירץ עפ"י הגמ' בב"ק דף ק"י דאמרינן שם אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה אמרי חטאת שמתו בעלי' הילכתא גמירי לה דלמיתה אזלי ע"ש והנה רש"י בנזיר דף כ' ע"ב כתב בד"ה וה"ט כו' משום דבחטאת בהמה גמרינן