פרי יצחק חלק ב פא

נלמוד דבס"ת אחת שנמצא בו טעות ולא ידעינן באיזה חומש לכו"ע אין להתיר מטעם ספק דרבנן אע"ג דרוב הפוסקים ס"ל דברכה לבטלה הוא רק דרבנן כנ"ל, אבל באמת זה אינו כיון דהספר ספק פסולה שלא יצא יד"ח בקריאה זו א"כ אסור לברך מספק כדין כל ספק ברכות להקל שאסור לברך מספק וא"א לקרות בתורה בברכותי' ולפ"ז אפי' אם הפסול יהי' בס"ת בדברים המעכבים מדרבנן ג"כ אין לקרות ולברך בס"ת שהיא ספק פסולה וזה ברור: סימן לג תבואה של איסורי הנאה כגון של כלאי הכרם וכדומה ונתמרחה בכרי אי טבולה היא למעשרות ויש בה גם איסור טבל או לא. הנה לכאורה נראה פשוט דאיסורי הנאה פטור ממעשרות דהא קיי"ל דמירוח הקדש או מירוח הפקר פוטר וכמבואר במס' פיאה פ"ד לענין הקדש ושם בפ"א לענין הפקר וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מה' תרומות ובפ"ג מה' מעשר וכן מירוח עכו"ם קיי"ל דפוטר ועי' ברמב"ם פ"א מה' תרומות והטעם הוא משום דכתיב דגנך ממעטינן הקדש ועכו"ם ועיין מנחות ס"ז ובגיטין מ"ז, ולפ"ז נראה דה"ה אם בשעת מירוח הי' איה"נ ג"כ לא מקרי דגנך דהא איה"נ הוי הפקר ויצא מרשותו ושפיר נתמעט מדגנך וכמו דאמרינן בכ"ד דאיה"נ לא מקרי לכם הכ"נ לא מקרי דגנך וא"כ מירוח שנתמרח באיסור הנאה פוטר את הכרי דהוי כמו הפקר והפקר קיי"ל דפטור ממעשרות: אלא דבעיקר הדבר דהפקר פטור ממעשר יש לבאר מנ"ל והנה בירושלמי פ"ק דחלה יליף מקרא דובא הלוי שאין לו חלק ונחלה עמך מה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו יצא הפקר שידך וידו שוין בו היא לקט היא שכחה היא פיאה כו' וכ"כ התוס' בב"ק ס"ט ע"ש והנה מירוח הפקר פוטר בודאי מדכתיב דגנך וכמו דנתמעט מירוח הקדש מדגנך אלא דמ"מ איצטריך קרא דבא הלוי למעט הפקר משום דמדגנך לא נתמעט כ"א שנתמרח ברשות הפקר אבל אם זכה אחד מן ההפקר קודם מירוח ונתמרח ביד הזוכה לא נתמעט מדגנך ומ"מ אף בכה"ג פטור מקרא דבא הלוי ועיין בטורי אבן ר"ה דט"ו שהאריך בזה להוכיח דהפקר פטור ממעשר אפי' שנתמרח ברשות הזוכה משא"כ בהקדש דאם הקדיש קודם מירוח ופדאן ונתמרח ביד הפודה חייב במעשר ע"ש שהאריך בזה, ובאמת כן מבואר בהדי' בירושלמי פ"ק דמעשרות וז"ל ר"ח אמר הפקיר קמה וחזר וזכה בה ועבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה הפקיר שיבלין וחזר וזכה בהן ועבר והפריש מהן תרומה אינה תרומה מה בין קמה לשיבלין קמה עד שלא הפקירה עבר והפריש ממנה תרומה אינה תרומה שיבלין עד שלא הפקירן עבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה כו' אמר ר"י בשם ר' ינאי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך כו' יצא לקט היא לקט כו' היא הפקר כו' א"ר אילא במה אנן קיימין אם בשנתמרח הכרי ברשו' הפקר וברשות הקדש אמרה תורה ראשית דגנך ולא של הפקר ולא של הקדש אלא כי אנן קיימין בשהפקיר שיבלין וחזר וזכה בהן בהפקר פטור ובהקדש חייב בהפקר פטור מן ההיא דאר"י ובא הלוי כו' בהקדש חייב מן הדא הקדיש קמה ופדה חייב עכ"ל, הרי מבואר בהדיא דאם נתמרח ברשות הפקר פטור ממיעוט דדגנך וה"ה בנתמרח ברשות הקדש אבל אם הי' הפקר קודם מירוח רק בהפקר פטור מטעם דבא הלוי ובהקדש חייב, אלא דמ"מ אם הפקיר קמה וחזר וזכה בה לא מהני ההפקר לפוטרו מתרומה משום כיון דבעודו קמה א"א להפריש ממנו תרומה אבל בשיבלין קודם מירוח דבדיעבד אם תרם תרומתו תרומה לכן נתמעט מקרא דבא הלוי ופטור מתרומה אפי' נתמרח ברשות זוכה: והנה המפרש כ' שם דהא דקתני בברייתא ומייתי לה בנדרים מ"ד ובב"ק כ"ח המפקיר כרמו והשכים ובצרו פטור מן המעשרות ע"כ פליגי אדר"ח דהא מהברייתא משמע דאם הפקיר קמה וזכה בה פטור ממעשר ע"ש, אולם לבד שדבריו דחוקים דאיך יפלוג ר"ח על ברייתא מפורשת אכתי קשה דהא הרמב"ם ז"ל כ' בפ"ב מה' תרומות כדברי הירושלמי הפקיר קמה וזכה בה ועבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה אבל אם הפקיר שיבלים כו' אינו תרומה וכן כל המפריש מדבר שאינו חייב תרומה אינה תרומה עכ"ל ומ"מ כתב בפ"ה מה' מ"ע כלשון הברייתא וז"ל המפקיר כרמו והשכים בבוקר וזכה בו לעצמו ובצרו חייב בפרט ועוללות כו' בין כך ובין כך פטור מן המעשר כמו שיתבאר, ולכאורה הדברים סותרין זא"ז אולם כבר הרגיש בזה הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ב דתרומות וז"ל הפקיר קמה וזכה בה כו' א"א לא שיהא חייב אלא שאם הפריש הוי תרומה כדאמרינן במפקיר כרמו והשכים ובצרו שהוא פטור מן המעשר כו' הרי שהראב"ד ז"ל מפרש דמה שאמרו בירושלמי דהפקיר קמה וזכה בה תרומתו תרומה לא שיהי' חייב דהא גבי מפקיר כרמו ובצרו פטור אלא דאם הפריש הוי תרומה ועיין בכס"מ שכ' נראה שהוא גורס בדברי רבינו והפריש ממנו תרומה לכך הוצרך לפרש לא שיהא חייב ונוסחא דידן בדברי רבינו ועבר והפריש והיא הנוסחא האמיתית ע"ש, ולא זכיתי להבין כוונת הראב"ד ז"ל והיכן מצינו בכה"ג שיהי' פטור מלהפריש תרומה ומ"מ אם הפריש יהא תרומה והרי הרמב"ם ז"ל גופי' כתב כל המפריש מדבר שאינו חייב תרומה אינו תרומה ואין לומר דמ"ש אלא שאם הפריש הוי תרומה היינו דמדרבנן צריך להפריש א"כ הרי באמת חייב וכ"ז שלא הפריש הוי טבל מדרבנן ואיך פסק המפקיר כרמו כו' פטור ממעשר (ועיין בלח"מ סוף פ"ב מה' נדרים) וכ"ש לפמש"כ הכס"מ דבאמת נוסחא דידן היא עבר והפריש משום שאינו חייב אלא שאם עבר והפריש הוי תרומה, ואי נימא דהוא פטור מהפרשה אפי' מדרבנן ומ"מ אם הפריש הוי תרומה נפלאתי היכן מצינו כיוצא בזה בש"ס וצע"ג להבין דברי חכמים: ומה שנ"ל בזה הוא עפ"י מה שכ' הר"ש בפ"ק דפיאה שהביא ירושלמי פ"ק דקדושין והכי איתא התם ר"ח אמר נכסי הגר החזיק בצפונן ע"מ לזכות בדרומן כו' ולא נתכוין לקנות באמצעיתן לא קנה כו' מתניתא פליגא על ר"ח גר שמת כו' המחזיק בקרקע חייב בכל המחזיק בקמה חייב בשכחה ופיאה ופטור מן המעשרות ואין אויר מפסיק בין שבולת לשבולת, וגירסא זו ניחא דהחזיק בקרקע לא דמי למפקיר כרמו דפטור מן המעשר דבההיא לא זכה בקרקע מן ההפקר ודמי למחזיק בקמה כו' עכ"ל הר"ש, הרי דמחלק הר"ש דברישא דהחזיק בקרקע עם הפירות חייב במעשר (ועי' בירוש' דמעשרות שם בזכה בשדה הפקר וגידוליה דחייב) והא דתני החזיק בקמה פטור ממעשר היינו שהחזיק בקמה לחוד ולא בהקרקע וכן הא דמפקיר כרמו דפטור ממעשר מיירי ג"כ שלא זכה בקרקע ודמי למחזיק בקמה ולפ"ז צ"ל דמפקיר כרמו והשכים ובצרו מיירי שהפקיר כל הכרם הקרקע עם הפירות והשכים ובצרו היינו שזכה רק בפירותיו, ולפי דברי הר"ש ניחא שפיר דר"ח דקאמר בירושלמי הפקיר קמה וחזר וזכה בו ועבר והפריש ממנה ה"ז תרומה מיירי שלא הפקיר רק הקמה ולא הקרקע וכשזכה אח"כ בקמה הוי הקמה והקרקע שלו והוי ממש כמו שמחזיק בשדה הפקר עם פירותי' ומכ"ש הכא שלא הפקיר הקרקע מעולם ולכך עבר והפריש ה"ז תרומה ולפ"ז נראה דחייב באמת להפריש תרומה ומ"ש עבר והפריש לאו דוקא הוא ועי' במפרש אבל במפקיר כרמו שהפקיר כל הכרם וגם הקרקע ולא זכה רק בהפירות לפיכך פטור ממעשרות, ובזה אפשר לישב גם דברי הרמב"ם שלא יהי' סותרין זא"ז דמ"ש הפקיר קמה וזכה בה ועבר והפריש ה"ז תרומה מיירי שהפקיר רק הקמה ולא הקרקע ואח"כ כשזכה בקמה והוי שניהם שלו לכן חייב במעשרות ומ"ש עבר והפריש לשון הירושלמי נקט אבל במ"ש שם בפ"ה מה' מ"ע דהמפקיר כרמו וזכה בו ובצרו פטור מן המעשר מיירי שהפקיר כל הכרם עם הקרקע ואח"כ זכה רק בפירות לבד ולכך פטור מן המעשרות כנ"ל: ובזה אפשר לישב קושית הטורי אבן בר"ה דט"ו שהקשה אהא דאמרינן שם דשביעית פטורה מן המעשר והביא רש"י דברי המכילתא מדכתיב ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חי' אוכלת ופטורה מן המעשר אף אדם פטור והק' הטו"א היקשא ל"ל לפטור פירות שביעית ממעשר תיפוק לי' דשביעית הפקר הוא והפקר כבר נפקא לי' דפטור מבא הלוי כו' כדתני' בספרי ובירושלמי דפיאה, ועי' בתוס' נדרים מ"ד שדבריהם צריכין ביאור, ולפמש"כ ניחא דשפיר איצטריך קרא לפטור שביעית מן המעשר דהא בשביעית לא הוי הפקר רק