פרי יצחק חלק ב עה

ובה"פ כו' אין כאן גזרה לפיכך לא העמידו ע"ש ולדבריו נראה דגבי משוך לא העמידו חכמים דבריהן ומותר בפסח דהא לא יוכל לבוא לידי איסור כרת כמובן. ועכ"פ נמצא דדין זה תלי' ברבוותא וצ"ע על הגאון בעל מעין החכמה שכתב בפשיטות דהמשוך אסור בפסח. מיהו מ"מ אפשר לקיים דברי כת"ר והיינו אפי' לפי טעם הרמב"ם שבארנו דמשוך אסור בפסח מ"מ אפ"ל בבעל בשר שנראה מהול כפי' התה"ד דאינו מחויב למול ורק דאסור בתרומה אפ"ל דמותר בפסח וצ"ע: מיהו בעיקר דקדוקו מ"ט לא קתני ואינו אוכל בפסח הוא דקדוק קל דאפ"ל דלרבותא נקט ואינו אוכל בתרומה ומכש"כ בפסח ומשום דבפסח כתיב בהדי' בקרא כל ערל לא יאכל בו ותרומה ילפינן בג"ש תושב ושכיר מפסח או מאיש איש ועכ"פ פסח פשוט יותר וזיל קרי בי רב הוא ולפיכך נקט דאינו אוכל בתרומה ומכש"כ בפסח, אך ביותר י"ל דבדיוק קתני תרומה ואי הוי אמר דאינו אוכל בפסח לא הוה ידעינן מזה לתרומה דהנה לכאורה בלא"ה צ"ע דל"ל כלל לומר דאינו אוכל בתרומה פשיטא כיון דציצין מעכבין את המילה וחוזר עליהם אפי' בשבת בודאי דאסור בתרומה ולכן נראה עפ"י מש"כ הרמב"ם בפ"ז מה' תרומות דהנולד מהול אוכל בתרומה והטומטום אינו אוכל מפני שהוא ספק ערל ע"ש ולכ' צע"ג דהא לפי המבואר בשבת קל"ה הא דנולד מהול צריך להטיף ד"ב משום דחיישינן שמא ערלה כבושה היא וכ"נ מדברי הראשונים א"כ גם נולד מהול הוא ספק ערל כמו טומטום ואמאי אוכל בתרומה וכבר עמד ע"ז בשו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' ס"א וע"ש מה שתירץ בזה דלדעת הרמב"ם הא דצריך להטיף ד"ב בנולד מהול אינו משום ספק ערלה כבושה אלא דהטפת ד"ב הוא מצוה בפ"ע רק שאינה מעכבת לענין תרומה דאינו נקרא ערל ובקרא כתיב כל ערל לא יאכל בו וגמרינן מיני' לתרומה ודלא כסוגי' דשבת ויסוד הדבר הוא ממה שאמרו ביבמות דקרא דתושב ושכיר לגבי פסח אתא לאתויי קטן שנולד מהול ולכ' קשה וכי אצטריך קרא למעוטי ספיקא דערלה כבושה ומזה ראי' דלר"ע א"צ הטפה משום חשש ערלה כבושה אלא דהוא מצוה בפ"ע ורבי קרא דלא יאכל בפסח אולם מ"מ אין נקרא ערל בשביל זה ולכן מותר בתרומה וע"ש בשו"ת הנ"ל שהאריך בזה, ולפ"ז נראה דניחא שפיר דאיצטריך לאשמעינן במשנה דאם נשתייר בו ציצין המעכבין אינו אוכל בתרומה דהו"א נהי דמרבינן מקרא דהמול ימול לרבות ציצין המעכבין היינו דמחויב למול ומ"מ הו"א דלא נקרא ערל בשביל זה ולגבי תרומה כתיב וכל ערל לא יאכל בו או מאיש איש לרבות הערל ועיין בשו"ת חת"ס סי' רמ"ח דלשון ערל פי' רמב"ן שבשרו אטום מכוסה מהערלה וכל שאינו מכוסה ראש הגויה הרי איננו ערל אלא לדינא כו' ע"ש ולפ"ז הו"א דמשום ציצין לא נקרא ערל ולכן קמ"ל במשנה דכ"ז דלא נימול כדין מקרי ערל גמור ואסור בתרומה, ולפ"ז ניחא שפיר דלא קתני ואינו אוכל בפסח דבפסח אין רבותא כלל שאינו אוכל דהא מרבינן מקרא דתושב ושכיר לנולד מהול שאינו אוכל בפסח ומשום שלא הטיפו ממנו דם ברית אף דבודאי לא נקרא ערל משום זה דהטפת ד"ב הוא מצוה בפ"ע אלא דמ"מ גזה"כ הוא וא"כ מכש"כ דאם נשתייר בו ציצין המעכבין שצריך עוד לחזור ולמולו דאסור בפסח אף אי נימא דלא נקרא ערל וביותר אי הוה נקט פסח לא הוה ידעינן מזה לתרומה דהו"א דוקא בפסח אינו אוכל ומשום דרבי קרא דאפי' בשביל הטפת ד"ב אסור בפסח אבל בתרומה דדוקא ערל אסור בו ונולד מהול באמת מותר בתרומה ולכן גם אם נשתייר ציצין המעכבין אפשר דאינו נקרא ערל אף שמחויב למול והו"א דמותר בתרומה לכן בהכרח קתני ואינו אוכל בתרומה ומכש"כ בפסח ועכ"פ אין מכאן שום ראי' לדברי תה"ד: ובעיקר דברי תה"ד מה שדחקו לפרש המשנה בנראה מהול ולחלק לפרש"י בין תרומה לעצם המילה הוא כמו שכ' וז"ל ואם הוה אמר דפרש"י במתני' קאי אאינו נראה מהול כשמתקשה אתי שפיר אך הלשון לא משמע הכי דא"כ אמאי נקט במשנה צריך לתקן מפני מה"ע ושמואל נקט צריך למול ונראה דמהכי דייק הרמב"ם דחלקינהו לתרי גווני עכ"ל ע"ש, והב"ח בתשו' סי' ק"כ כתב לישב דלהכי לא קתני במשנה צריך למול כלשון שאמר שמואל דמתני' אתי לאורוי' לן טעמא דהאי דינא שאפי' דמד"ת א"צ למול אחר שכבר נימול כראוי מ"מ צריך לתקנו מפני מראית העין וזהו שאמרו מתקנו כו' ר"ל שאין זה אלא תיקון בעלמא מפני מה"ע אבל שמואל מאחר דלא אתי לן לאירוי' מידי נקט בלשון קצר צריך למול ע"ש והוא קצת דוחק: אולם לענ"ד נראה לישב בעז"ה קושיא זו בטו"ט והוא עפ"י מש"כ הש"ך בנקוה"כ לפרש דנראה ואינו נראה שבגמ' היינו הך דינא דתה"ד שנראה מהול קצת ואינו נראה רק מיעוט העטרה ובזה פליג שמואל עם רשב"ג דלרשב"ג אפי' נראה מהול רק קצת א"צ למול וכשי' התה"ד ולשמואל צריך שיהי' נראה מהול בעת קישוי רוב העטרה ואם נראה מהול רק קצת הוא נראה ואינו נראה דצריך למול ודלא כתה"ד ולפ"ז הא דאמר שמואל ואם לאו צריך למול היינו כ"ז שלא נראה מהול כדין והנה כבר כתבתי למעלה בתשובה דלשי' התה"ד דכשנראה מהול קצת א"צ למול לפ"ז ה"ה דבאינו נראה מהול כלל דצריך למול ג"כ אינו צריך למול רק כ"כ עד שיהי' נראה מהול קצת שהוא מיעוט העטרה והנה הב"י הביא בשם בעל העיטור שכתב לענין פלוגתא דשמואל ורשב"ג בנראה וא"נ וז"ל ומסתברא לן דשמואל הלכה למעשה אתי לאשמעינן ולאו לאפלוגי אברייתא אתא והלכתא צריך עכ"ל העיטור וביאור דבריו הוא דשמואל מודה דמעיקר הדין הוא כרשב"ג דלא יפלוג אברייתא אלא דמ"מ אתי לאשמעינן הלכה למעשה להחמיר בנראה וא"נ והנה לפמ"ש הב"י דגם דברי הרמב"ם והטור כשמואל בע"כ צ"ל דס"ל ג"כ כהעיטור דשמואל הלכה למעשה אתי לאשמעינן. ולפ"ז ניחא שפיר דבאמת מפרש רש"י המשנה דקתני מתקנו מפני מה"ע באינו נראה מהול כשמתקשה ולהכי צריך לחתוך באזמל והוא כמו דאמר שמואל ואם לאו צריך למול ומ"מ ניחא הא דנקט במתני' מתקנו מפני מה"ע ושמואל אמר צריך למול והיינו משום דהמשנה בודאי ס"ל כדינא כרשב"ג דנראה ואינו נראה א"צ למול והיינו דאפי' בנראה מהול קצת סגי וכשי' התה"ד ולפ"ז ה"ה בשאינו נראה מהול כלל דצריך למול א"צ למול ולגלות את רוב העטרה כדין מילה אלא דסגי אם ימול ויגלה מיעוט העטרה שיהי' עכ"פ נראה מהול קצת ולכן קתני במשנה מתקנו מפני מה"ע והיינו תיקון בעלמא למול קצת מפני מה"ע ולא מילה גמורה אולם שמואל דאתי לאשמעינן הלכה למעשה דנו"נ צריך למול ולא סגי בנראה מהול קצת ולפ"ז גם באינו נראה דצריך למול צריך שיהא מילה גמורה לגלות רוב העטרה ולכן נקט שמואל צריך למול, ואף דרשב"ג סבר בנו"נ א"צ למול ולפ"ז גם באינו נראה מהול כלל א"צ מילה גמורה כנ"ל ומ"מ נקט כ"ז שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למול היינו משום דתנא דברייתא לא דייק כ"כ כמו במשנה ועוד דלפמ"ש הרי מדקתני מתקנו מוכרח דסגי שימול קצת ומכ"ש דכשכבר נראה מהול קצת א"צ למול ולפ"ז אשמעינן מתניתין דנו"נ א"צ למול אולם לרשב"ג בברייתא בלא"ה מוכרח מדבריו דנו"נ א"צ למול מדפתח באינו נראה מהול בהדי' ולכך לא דייק בלישנא ונקט צריך למול. והנה לפמ"ש בתשובה לעיל לצדד דגם לפי דעת התבו"ש דעטרה הוא חוט גבוה הסובב לבד ג"כ אפשר דמהני אם נראה מהול קצת מן הבשר אף שלא נראה מהעטרה כלל ולפ"ז כשצריך למול באינו נראה סגי ג"כ שימול קצת עד החוט אף שלא יגע בעטרה כלל מכש"כ ניחא דנקט רק מתקנו. ולפמש"כ יתבאר ג"כ פרש"י שכתב מתקנו ומשפע באזמל מאותו עובי במקצת ולפי מש"כ הב"ח בתשו' דלפרש"י מיירי מתני' באינו נראה מהול והיינו הך דאמר שמואל ואם לאו צריך למול והיינו מילה גמורה וכמ"ש הרמב"ם דצריך לקצוץ כל הבשר המדולדל א"כ מה זה שפרש"י שמשפע באזמל במקצת ולפמ"ש מבואר שפיר דא"צ למול רק עד שיהי' נראה מקצתו מהול וכנ"ל לפי' התה"ד וביסוד זה יש לישב פרש"י גם לכל הפירושים שנפרש בנראה ואינו נראה והוא עפ"י הצעה זאת דלתה"ד דסגי שיהי' נראה מהול קצת דה"ה באינו נראה מהול כלל ג"כ א"צ למולו רק עד שיהי' נראה מהול קצת ולפ"ז נראה לומר דלכל הפירושים שנפרש בנו"נ למ"ד דנראה ואינו נראה א"צ למול ה"ה דאם אינו נראה מהול כלל דצריך למול א"צ למול רק כ"כ עד שיהי' נראה וא"נ וכמו דלכתחלה בנו"נ א"צ למול עוד ולפ"ז ניחא שפיר דקתני במשנה מתקנו ומשום דהמשנה ס"ל כרשב"ג דנו"נ א"צ למול ולהכי קתני מתקנו היינו תיקון בעלמא דגם לאחר התיקון עדיין נראה ואינו נראה ומ"מ סגי בהכי כנ"ל אולם שמואל דהלכה למעשה אתי לאשמעינן דנו"נ צריך למול א"כ ה"ה דבאינו נראה