פרי יצחק חלק ב עד

כבר כתבנו שפי' הפנ"מ דחוק מאד דהו"ל להרמב"ם לפרש בהדי' דמד"ס אסור בתרומה עד שימול פעם שני' או דלכה"פ הו"ל למימר ומד"ס עד שימול פעם שני' וכל המעיין יראה דלפי' הפ"מ אין המשך לדברי הרמב"ם ולכן נראה עיקר כפי' הכס"מ דהרמב"ם ס"ל כגירסת הספרים דמסיק לר"ה בתיובתא ולפ"ז דברי הרמב"ם ולשונו מכוון מאד דמתחלה כ' משוך מותר לאכול בתרומה היינו אפי' מדרבנן דלא כר"ה ואח"כ כ' דמד"ס שימול פעם שני' היינו לענין עצם המילה דמ"מ מדרבנן צריך שימול ורק בתרומה מותר וכ"כ בהדיא המל"מ בפ"י מה' מלכים וז"ל שם ור"ה דהוה ס"ל דמשוך אינו אוכל בתרומה מדבריהם אתותב התם וקיי"ל דאוכל אף מדבריהם וכמו שפסק רבינו בפ"ז מה' תרומות עכ"ל הרי מפורש בדבריו כפי' הכס"מ ודלא כמ"ש כת"ר דמדברי המל"מ בה' תרומות שם נראה כפי' הפנ"מ דכוונתו שם להשיג על דברי כס"מ מהירושלמי ובמחכ"ת אינו כן דז"ל המל"מ שם כתב מרן דסובר רבינו כגי' ספרים דידן דמסיק לר"ה בתיובתא ומהירושלמי דפירקין נראה כגירסא האחרת דגרסי מסייע לי' לר"ה עכ"ל ופשוט הוא דאין כוונת המל"מ להשיג על הכס"מ מה שפירש בדברי הרמב"ם רק דמהירושלמי משמע כגי' הספרי' מסייע לי' לר"ה ולא כגי' ספרי' דידן אולם דברי הרמב"ם בעצמו בודאי הוא כגי' דמסיק לר"ה בתיובתא וכמ"ש המל"מ בעצמו בה' מלכים כנ"ל, ולפ"ז מ"ש הרמב"ם ומד"ס שימול פעם שני' עד שיראה מהול הוא לענין עיקר דין המילה אבל בתרומה אפי' מדרבנן מותר ומעתה כל דברי כת"ר אזדא לי' וכל דברי קיימים דמדברי הרמב"ם ראי' ברורה דס"ל כשיטת האו"ז וכנ"ל. גם מש"כ כעין זה על האור זרוע דלא אמר כ"א לענין תרומה אבל לענין עצם המילה ודאי אף במשוך אם נראה מהול כשמתקשה א"צ למול עכ"ד, ותמוהין הן ביותר והרי דברי האו"ז ברור מללו דקאי לענין מילה וע"ש בסי' צ"ח שכתב והיכא שנימול כהלכתו ואח"כ משך עור ערלתו כו' אמר ר"ה דצריך למול מדרבנן מיהו איני יודע אם כשמתקשה נראה מהול אם צריך אז למולו אם לאו ולכאורה נראה דאפ"ה צריך למול כו' ע"ש הרי מפורש בדבריו דבמשוך אפי' כשמתקשה נראה מהול צריך למול ומשום דיש חילוק בין משוך לבעל בשר ולא מיירי שם מתרומה כלל: ומש"כ כת"ר וז"ל וכן מה שהקשה מעכ"ת על התה"ד אדמותיב על ר"ה ממתניתא דמשוך ליסייע לי' ממתניתין דשבת דקתני מתקנו מפני מה"ע דמיירי לענין תרומה דבריו בזה צל"ע רב דממ"נ להגירסא מיתבי ומסיק לר"ה בתיובתא א"כ קשה על דברי תה"ד ממתניתין אלא ודאי התה"ד לא אמר פירושו כ"א להני דגרסי לימא מסייע והוא הגי' הישרה עכ"ל, לא יצא כת"ר ידי חובתו בזה דהנה בירושלמי פ' הערל ס"ל לחד מ"ד דמשוך שנמשכה ערלתו מאליה אוכל בתרומה אף מדרבנן וז"ל הירושלמי ה"א המשוך והנולד מהול כו' לא יאכלו בתרומה ר' זריקא כו' בשם ר' יוחנן משום קנס ר' ירמי' כו' בשם רב גזירה גזרו מה נפיק מן ביניהון משך לו אחר ערלה או שנמשכה מאליה אין תימר קנס אין כאן קנס אין תימר גזירה אפ"ה גזירה גזרו עכ"ל ע"ש ולפ"ז קשה לר"י דס"ל משום קנס ואם נמשך מאליה או משך לי אחר דבכה"ג לא שייך קנס אוכל בתרומה אף מדרבנן וקשה לדידי' ממשנה דשבת דקתני בהדיא ואם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית העין ולתה"ד קאי אתרומה כנ"ל הרי מפורש דבעל בשר אסור בתרומה משום מראית העין והתם לא שייך קנס דהא בעל בשר הוא מאליו: שוב הביא כת"ר ראי' לפי התה"ד דמתניתין מיירי לענין תרומה וע"ז קאמר מתקנו כו' והוא ע"פ מה שדקדק הגאון שיחי' במשנה שם ואלו הן ציצין המעכבין כו' ואינו אוכל בתרומה מדוע לא נקט ואינו אוכל בפסח אולם לפי התה"ד ניחא שפיר דלא קתני פסח ומשום דרוצה לשנות אח"כ ואם הי' בעל בשר מתקנו דקאי אדלעיל דקתני ואינו אוכל בתרומה דבעל בשר אסור בתרומה עד שיתקנו ולפ"ז לא מצי נקט ואינו אוכל בפסח דאז לא הי' אפשר לומר ואם הי' בעל בשר מתקנו כו' דבודאי לא אסרו חכמים בעל בשר באכילת פסח דמחויב מדאורייתא וכן לא מצינו בפוסקים שיהי' משוך אסור בפסח ומזה ראי' לפי' התה"ד דמתקנו הוא לענין תרומה דאי נימא דהוא דין לעצמו תיקשי אמאי לא נקט מתחלה ואינו אוכל בפסח עכ"ד: הנה מה דפשיטא לי' לכת"ר דמשוך ובעל בשר אף דאסורין בתרומה מדרבנן מ"מ מותרין בפסח לדידי מבעי לי טובא דאף דמחויב מדאורייתא מ"מ אפשר דהעמידו חכמים דבריהן בזה ומ"ש כת"ר דלא מצינו בפוסקים שמשוך אסור בפסח הוא ראי' חלושה וכי הוא דבר הנוהג בזה"ז דנביא ראי' מסתימת הפוסקים שלא הביאו דמשוך אסור בפסח וגם הרמב"ם ז"ל שהעלה על ספרו כל הדינים שאינם נוהגים מ"מ דרכו לכתוב רק הדברים המפורשים בתלמוד, ואחר העיון מצאתי הדבר מפורש בס' מעין החכמה באות ע' ז"ל ערל בשר ומשוך ימשוך ידיו מאכול בו וע"ש בביאורים שכ' ביבמות מימרא דר"ה דמשוך בערלתו דינו כערל מדרבנן ע"ש הרי מבואר דעת הגאון הנ"ל דמשוך אסור מדרבנן בפסח כמו בתרומה, אולם בשו"ת הרדב"ז ח"ה סי' ש"א קע"ג כתב לענין הא דהשמיט הרי"ף דין נראה ואינו נראה ומשום דהוי מדרבנן דהא כיון שמל קיים מצות מילה וכיון דהוי מדרבנן אית למיזל לקולא והיינו שלא הוצרך הרי"ף להכריע שהדבר מוכרע מעצמו ויש ללמוד מכאן דקטן המסורבל בבשר אינו מעכב מאכילת הפסח דלאו ערל הוא עכ"ל ומתבאר מדבריו דלא העמידו חכמים דבריהם לאסור בעל בשר בפסח ולפ"ז ה"ה משוך מותר באכילת פסח, אולם הנה דבריו לכאורה צ"ע דהא בודאי מ"ש ויש ללמוד מכאן כו' הוא ממ"ש מתחלה דלא הוי רק מדרבנן דכיון שמל כבר קיים מצות מילה ולהכי לא הוצרך הרי"ף להכריע כו' וכיון דהוי רק מדרבנן לכן אינו מעכב מאכילת פסח וצ"ע דל"ל ללמוד מדיוק דברי הרי"ף והא הוא גמ' מפורשת ביבמות ע"ב דלכו"ע משוך דרבנן ואין לומר דמייתי ראי' דגם מסורבל בבשר הוא רק מדרבנן דזה א"צ לפנים דאינו עולה על הדעת דבעל בשר יהי' חמור ממשוך וצ"ע, עכ"פ כיון דזה ודאי מתבאר בכוונתו במ"ש ויש ללמוד מכאן היינו מכיון דבעל בשר אינו אלא מדרבנן ולפ"ז אין מדבריו הכרע דאפ"ל דס"ל להלכה כדעת הרמב"ם דמשוך מותר בתרומה אף מדרבנן והוא כגירסא דמסיק לר"ה בתיובתא דלא אסרוהו מדרבנן בתרומה ולפיכך כתב כיון דבעל בשר אינו אלא מדרבנן לכן אינו מעכב מאכילת הפסח דלא גזרו בי' רבנן כמו דמותר בתרומה דלא כר"ה כנ"ל אולם לר"ה דס"ל דמשוך אסור בתרומה מדבריהם אפשר דה"ה דאסור בפסח וכן בעל בשר מעכב מאכילת פסח כנ"ל. והנה מש"כ כת"ר בלשונו דודאי חכמים לא אסרו אותו בפסח כיון דמחויב מדאורייתא אין זה מדויק דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת וכמבואר דיבמות צ' ע"ש וביותר הו"ל לומר דלא העמידו חכמים דבריהן במקום כרת דפסח הוא בכרת אולם בפסחים צ"ב אמר רבא ערל הזאה ואזמל העמידו דבריהן במקום כרת אונן ומצורע ובה"פ לא העמידו דבריהן במקום כרת וצ"ע בנ"ד למי דומה ואם העמידו חכמים דבריהן לגבי משוך במקום כרת שיהי' אסור באכילת פסח או לא ולענ"ד נראה דזה תלוי בחילופי הטע' שבין הרמב"ם להראב"ד בפ"י מה' ק"פ בהא דפעמים העמידו דבריהן במקום כרת דז"ל הרמב"ם שם גבי ערל והלא גזרה זו מדבריהם ופסח בכרת והאיך העמידו דברי' במקום כרת מפני שאין הגר מתחייב במצות עד שימול ויטבול כו' לפיכך העמידו דברי' שהרי זה המל יש לו שלא יטבול עד שיבריא ולא יבוא לידי חיוב כלל ע"ש ובפ"ב מה' מילה כתב גבי איזמל ואין עירוב מדבריהם נדחה מפני הבאת הסכין הואיל ואפשר להביאו מע"ש ועיין בה' ק"פ שם ה"ו הטעם גבי הזאה וכלל דבריו הוא במקום דאין שום תקנה אחרת ואם יעמדו דבריהן במקום זה בע"כ יהי' באיסור כרת כמו אונן ומצורע ובה"פ לכן לא העמידו דברי' במקום כרת אולם היכי שיש תקנה אחרת דאף אם יעמדו דבריהן אין הכרח שיעבור על איסור כרת כמו ערל דאפשר לו שלא יטבול ולא יתחייב בפסח וכן אזמל אפשר להביא מע"ש לכן העמידו דבריהן וגבי הזאה ע"ש הטעם בכס"מ ולפ"ז נראה ברור דגם גבי משוך העמידו חכמים דבריהן דהא אפשר לו למול ולאכול בפסח ואם הוא בשאט נפש אינו רוצה למול העמידו חכמים דבריהם וכיון דאסור מדרבנן בתרומה מפני שנראה כערל ה"ה דאסור באכילת פסח אולם הראב"ד שם בהשגות כתב דהטעם לכולן שהשבות שיוכל לבוא לידי איסור כרת העמידו דבריהן במקום כרת דהאי כרת והאי כרת והיינו ערל עכו"ם כמו שאמרו גזירה שמא יטמא כו' והזאה שמא יטלנו בידו כו' וכן אזמל אבל אונן