פרי יצחק חלק ב עג

לא נקרא נראה מהול כלל, והנה לפי מה שכתבתי למעלה דלכאורה נראה דבאינו נראה מהול דצריך למולו היינו ג"כ רק עד שיהי' נראה מיעוט העטרה ולפ"ז גם לדעת התבו"ש אי נימא דגם אם נראה מהול בבשר שבראש הגיד סגי אף שהעטרה מכוסה א"כ ה"ה דא"צ למול רק עד שיהי' נראה מהול בראש הגיד וזה בודאי דוחק גדול דאין זה נקרא מילה כלל כיון שאינו צריך לגלות מהעטרה כלום ובגמ' מבואר דצריך למול, וכן בסוגיא דיבמות שם דמשוך צריך שימול ואסמכוה אקרא דהמול ימול אפי' מאה פעמים והרי מסתימת הפוסקים נראה דס"ל דאין חילוק בין משוך לבעל בשר והאיך אפשר דלא יהי' צריך למול וליגע בעטרה כלל דזה לא מקרי מילה כלל ואי נימא דגם רש"י ס"ל דמשוך שוה לבעל בשר הרי פירש בהדי' שנמשכה ערלתו וכסתה העטרה ומשמע אף דשאר הבשר הוא מנולה, ועוד הא מבואר שם דמילת המשוך צריך להיות ביום כמו מילה גמורה משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ואי נימא דא"צ כלל לנגוע בהעטרה א"כ אינו מילה כלל והאיך שייך ע"ז לומר דצריך שיהי' ביום משום כעין דאורייתא הא אין זה ענין למילה כלל דאיננו נוגע כלום בהעטרה ואי נימא דלכה"פ צריך למול קצת מהעטרה יש לישב בדוחק אולם אי נימא דא"צ למול מהעטרה כלל קשה כנ"ל, לכן נראה דאף לשיטת התבו"ש צריך שיהי' נראה מהול קצת מהעטרה גופי' דהוא החוט הסובב וכפשטות לשון התה"ד והשו"ע והאחרונים וכנ"ל: ועל פי כל המתבאר נלע"ד דבנידן דידן כפי הצעת השאלה דכל חוט הגבוה הסובב הוא מכוסה בבשר שנדבק עליו ולמטה מזה נראה מהול יש להחמיר ולמולו שנית מכמה טעמי דהא בודאי נ"ד מקרי רק נראה מהול קצת כיון דהעטרה מכוסה ברוב הקיפה וא"כ אין להקל רק עפ"י דברי התה"ד דסגי בשנראה מהול קצת וכבר כתבנו דגוף הך דינא דתה"ד אין ברור כ"כ והט"ז חולק בהדיא ע"ז וגם מדברי הרמב"ם נראה לכאורה כן וכנ"ל ועוד דאפי' לפי דעת התה"ד יש לומר דבעינן שיהי' נראה מיעוט העטרה מגובהה והיקפה וכמו שנסתפקו בשו"ת שמש צדקה וכנ"ל, וכ"ז הוא אי נימא כדעת החכם הספרדי המובא בב"י דכל הבשר שבראש הגיד נקרא עטרה לגבי מילה אולם לפי מה שהעלה הגאון בעל תבו"ש בבכור שור מדברי הראשונים דרק החוט גבוה הסובב לבד נקרא עטרה ולפ"ז כיון דכל חוט הסובב הוא מכוסה בבשר הרי לא נראה גם מיעוט העטרה ומקרי אינו נראה מהול וצריך למולו שנית וכנ"ל: וכ"ז אפי' אם יהי' ידוע לנו בודאי שכבר נימול מתחלה כהלכתו רק שלאחר כך נתכסה העטרה מחמת סרבול הבשר וכדומה אולם בנ"ד דיש עוד ספק בדבר דנעשה בפשיעת המוהל שלא מל כראוי ונשתיירו ציצין המעכבין את המילה ונדבקו אח"כ בבשר העטרה או דהעור הי' דבוק כך בתולדה ולא הי' יכול לגלות העטרה א"כ פשיטא דהוי ספיקא דאורייתא לחומרא, ולפ"ז אפי' אם יהי' באמת נראה מהול קצת מ"מ צריך למולו שנית משום ספק דאורייתא ומצאתי שכבר עמד בזה בשו"ת חת"ס סי' רמ"ח וע"ש שכ' ונראה פשוט דבספק אי הי' כך מעיקרא משגיאת המוהל או לא אלא מסרבול הבשר אזלינן בספיקו לחומרא דספיקא דאורייתא הוא וצריך תיקון באזמל עכ"ל ואף שצידד שם די"ל רוב מצוין אצל מילה מומחין הן ואף דהתינוק יש לו חזקת ערל שהרי נולד מהול מ"מ הרי סמכינן אחזקה זו גבי שוחט נגד חזקת אינו זבוחה ע"ש מ"מ נראה כיון שעתה העור דבוק על העטרה עד שא"א להפרידו בשום אופן א"כ הא אפ"ל דהי' כך מתולדה דבוק העור בבשר ולכן אפי' מוהל מומחה לא הי' יכול להפריד העור ולמול כראוי ולפ"ז אינו ענין לרוב מצוין אצל מילה מומחין הן. ומלבד זה הנה החת"ס לא החליט הדבר בפשיטות דנימא רוב מצוין כו' אלא דכתב דיש לעיין קצת ע"ש ובאמת יש לחלק בין מילה לשחיטה מכמה טעמי (וביאור הדברים עיין בפר"י ח"א סוס"י נ"ז ע"ש בארוכה) וכן מצאתי בשו"ת שמש צדקה סי' י"ג שכתב ג"כ להחמיר בזה מטעם ספיקא דאורייתא שמא מתחלה לא נימול כהלכתו והוי ספק ערל דאורייתא דנקטינן לחומרא ע"ש הרי מפורש בהדי' להחמיר כנ"ל וכ"כ בס' חכ"א ה' מילה סק"טז להחמיר בזה וע"ש אולם אפי' אי נימא דמשום צערא דינוקא יש לגבב קולות להקל בכל מה דאפשר ולסמוך על הצ"ע שבתשו' חת"ס משום רוב מצןין אצל מילה מומחין הן מ"מ בצירוף כל הני טעמי שכתבתי מתחלה נלע"ד דיש להחמיר ולמולו שנית לכשיאמרו הרופאים דאין שום חשש נזק בדבר, וכ"ז הנני כותב להלכה אולם למעשה הנה עמכם בדבר המשפט הגאונים יושבי על מדין ובראשם הגאון האב"ד המה יורו כדת של תורה כטוב בעיניהם והנלע"ד כתבתי: סימן כט שלום תנינא משוכן מעונה לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי משנתו זך ונקי מו"ה גרשון נ"י (ז"ל) ליטש ראזענבוים הלוי. הגיעני יקרתו הטהור אשר השיב על דברי מגילה עפה בחונה וצרופה ואת והב בסופה והנני להשיבו בעז"ה: מש"כ כתר"ה על קושיתי בדברי תה"ד שכתב דלפרש"י הא דקתני במתניתין מתקנו מפני מראית העין היינו רק לענין תרומה ולהכי צריך תיקון באזמל אף כשנראה מהול והקשתי דאיך יהי' לענין אכילת תרומה שהוא לערל רק בלאו חמור יותר מעצם המילה שהוא בכרת וע"ז כ' כת"ר לחלק דודאי חכמים לא חייבו אותו לחזור ולמול לעשות חבלה בתינוק בעל בשר משום מראית עין כיון דנראה מהול כשמתקשה משא"כ לענין אכילת תרומה אסרוהו חכמים אף בנראה מהול כשמתקשה משום מ"ע דזה אין צער והפסד כלל אם לא יאכל בתרומה עד שימול, הוא דבר המתקבל, אולם מה שהוסיף כת"ר לפרש גם דברי הרמב"ם על דרך זה ולהשיב על דברי מה שכתבתי לה"ר דהרמב"ם ס"ל כשי' האו"ז דמשוך חמור מבעל בשר דאפי' נראה מהול כשמתקשה צריך למול והוא מדכתב הרמב"ם בפ"ז מה' תרומות המשוך מותר לאכול בתרומה כו' ומדברי סופרים שימול פעם שניה עד שיראה מהול ומדלא סיים עד שיראה מהול בשעת קישוי כמו שכ' בה' מילה גבי בעל בשר ובע"כ משום דבמשוך לא מהני מה שנראה מהול בשעת קישוי וע"ז כתב כת"ר ג"כ לחלק דבה' תרומות מיירי הרמב"ם לענין אכילת תרומה ולכן צריך למול עד שיראה מהול אפי' שלא בשעת קישוי ובלא"ה אסור באכילת תרומה אבל משום לתא דמילה גופי' אם אינו רוצה לאכול בתרומה א"צ למול רק עד שיראה מהול בעת קישוי עכ"ד, אולם הם תמוהים מאד דמנ"ל להרמב"ם לחלק בזה ולהחמיר לגבי תרומה יותר מלגבי עצם המילה ואף דלפי' התה"ד בשי' רש"י בע"כ צ"ל כן היינו משום דלדידהו דין זה מפורש במשנה ואפשר דלפי' רש"י יש הכרח לזה ומשום דס"ל דהלשון מתקנו הוא ע"כ באזמל דאין תיקון אחר זולת זה וכן המשנה מיירי ע"כ בנראה מהול מדנקט מתקנו ולא צריך למול כמו שאמר שמואל וכמש"כ התה"ד ולפ"ז כיון דהמשנה מיירי בנראה מהול ומ"מ קתני דצריך לתקנו היינו לחתוך באזמל וקשה הא שמואל אמר בהדי' דבנראה מהול א"צ למולו ובע"כ צ"ל דהמשנה מיירי לענין אכילת תרומה להכי צריך לחתוך באזמל אף כשנראה מהול ולפ"ז מוכרח הוא כנ"ל, אולם לדעת הרמב"ם ז"ל דבנראה מהול א"צ כלום רק לתקן הבשר ע"י דחיקת העור א"כ בין אי נימא דמפרש המשנה דמתקנו מפני מה"ע באינו נראה מהול כמו שפי' הכס"מ או נימא כמו שכתבתי בתשו' דמפרש המשנה בנראה מהול והא דתני מתקנו היינו ע"י דחיקת העור ולא לחתוך באזמל אבל עכ"פ המשנה מיירי לענין עצם המילה וא"כ מנ"ל להחמיר לענין אכילת תרומה דאפי' נראה מהול כשמתקשה אסור עד שימול כדין כיון דבגמ' אין מפורש שום חילוק כלל וזה ברור מאד. ומלבד זה הנה דבריו סובבים הולכים רק אי נימא בפירוש הרמב"ם כמ"ש הפני משה דמ"ש משוך מותר לאכול בתרומה הוא דבר תורה וזה שסיים הרמב"ם ומד"ס צריך שימול פעם שניה עד שיראה מהול היינו דמדרבנן אסור בתרומה עד שימול שנית וכגירסת הספרים דגרסי מסייע לי' לר"ה אבל באמת