פרי יצחק חלק ב עא

נימול פ"א כהלכתו אזלינן בתר שעת קישוי אולם בפעם ראשון צריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי ואם אז אין העטרה מגולה ברוב גובהה והיקפה הן ציצין המעכבין את המילה וכמ"ש החכם הספרדי דלא נאמרה בדיקת הקישוי אלא לגבי קטן המסורבל, אלא דכ"ז הוא לדעת החכם הספרדי אולם להש"ך שחולק ע"ז וה"ר מירושלמי דלעולם בודקין אותו בשעה שמתקשה והא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב היינו הכל אם בשעה שמתקשה כן הוא ולפ"ז הא דאמר שמואל קטן המסורבל בודקין אותו בשעת שמתקשה אין זה חידוש כלל דאפי' בשלא נימול כהלכתו אזלינן בתר שעת קישוי ובע"כ צ"ל דהא דקאמר שמואל דקטן המסורבל אם נראה מהול א"צ למולו היינו דאפי' אם נראה מהול קצת סגי בהכי לגבי קטן המסורבל שנימול תחלה כהלכתו ומוכרח כשיטת התה"ד ולפ"ז שי' התה"ד תלי' במחלוקת הש"ך עם החכם הספרדי ולדעת הש"ך מוכרח הוא כסברת תה"ד וכנ"ל. אלא דלדעת הטור בסי' רס"ד דבחול חוזר אפי' על ציצין שאין מעכבין לפ"ז אפ"ל דשמואל קמ"ל דבקטן המסורבל דכיון שנראה מהול כדינא דהיינו דרוב העטרה מגולה א"צ למול עוד יותר, ועוד אפ"ל לפי המבואר בגמ' דאיכא בינייהו נראה ואינו נראה וס"ל לשמואל דנו"נ צריך למול ולכן קאמר שמואל דנראה מהול כשמתקשה א"צ למול לדיוקא דדוקא נראה מהול א"צ אבל נראה ואינו נראה צריך למולו: והנה הש"ך בנקוה"כ רוצה לפרש דהא דאמרינן בגמ' נראה ואינו נראה א"ב היינו הך דינא דתה"ד דרק מיעוט העטרה נראה מגולה ולכן הקשה על התה"ד דאמאי פשיטא לי' כן מסברא דנראה מהול כמו שליש העטרה סגי דהא היינו פלוגתא דשמואל ורשב"ג והב"י כתב דדעת הרמב"ם והטור והעיטור כשמואל ואי נימא דתה"ד פסק באמת כרשב"ג מ"מ הו"ל להביא כשמואל ורשב"ג ולהכריע להקל ולכן פירש פי' אחר בנו"נ ע"ש ובס' חכ"א הביא הך דינא דתה"ד וכתב מדנפשי' דנ"ל דזהו שאמרו בגמ' נו"נ ע"ש ונעלם ממנו דברי הש"ך בנקוה"כ הנ"ל, וראיתי בשו"ת חתם סופר סי' רמ"ח שהשיג על דברי הש"ך בנקוה"כ דא"א לפרש דנו"נ היינו הך דתה"ד ותורף דבריו הוא דהא א"א לפרש נראה ואינו נראה על רוב היקף וגובה העטרה דא"כ עשיתו ערלה גמורה דגם בערלה גמורה מעיקרא אינו חוזר על פחות מרוב גובה או היקף וע"כ דנראה מהול היינו שאין הרוב מכוסה אלא שמ"מ רוב גובה והיקף העטרה מכוסה בחוט דק וכדומה ולפ"ז קשה הא כל עצמו אינו צריך אלא מפני מראית העין שנראה כאלו הוא עדיין ערל וא"כ יותר יש לחוש למ"ע אם לא נשאר מכוסה רק כ"ש והוא רוב גובה או היקף שאז יש לחוש שהמוהל שגה ולא חזר על ציץ המעכב ממה שיש לחוש כשיש רוב ממש מכוסה דלא נחשדו ישראל על כך וידעו כל רואיו שנעשה כן מחמת סירבול הבשר אע"כ כל שנראה רק קצת העטרה מגולה תו לא גזרו מפני מראית עין וע"ש מה שפירש הוא בנו"נ ולענ"ד לא קשה כלל וביסוד הדבר מש"כ דא"א לפרש דנראה מהול היינו על רוב גובה והיקף העטרה דהא גם בערלה גמורה אינו חוזר על פחות מרוב גובה והיקף כבר כתבנו לישב דבאמת גם בערלה גמורה אינו חוזר ועיקר חידושא דשמואל דאזלינן בתר שעת קישוי מה שא"כ בערלה גמורה וכמ"ש החכם הספרדי ואפי' לפ"ד הש"ך ישבנו לנכון והרי הט"ז חולק באמת על התה"ד וס"ל דכל שלא נראה מהול כדינו מקרי אינו מהול ולפ"ז בודאי אפשר לפרש דנראה מהול היינו כדינא שרוב היקף וגובה עטרה מגולה ונו"נ היינו שמיעוט עטרה מגולה והיינו הך דינא דתה"ד ובזה פליגי שמואל ורשב"ג כנ"ל. ולפ"ז כיון דהראשונים סתמו בדבר מהו נראה ואינו נראה הרי שפיר אפ"ל דנו"נ היינו הך דתה"ד שרק מיעוט העטרה מגולה והרי דעת הרמב"ם והטור והעיטור הוא כשמואל לחומרא וכמ"ש הב"י וגם בשו"ת חת"ס כתב דאם אין ישוב לתה"ד כ"א מה שכ' הש"ך בנקוה"כ והיינו הפירוש אחר שפירש בנראה וא"נ קשה מנ"ל הא ע"ש. אלא דלכאורה י"ל גם להיפך דאפי' לפי דעת הט"ז דס"ל דהא דאמר שמואל נראה מהול היינו כדינא שרוב היקף וגובה העטרה מגולה מ"מ בפירוש נראה וא"נ הרי אפ"ל דהיינו הך דתה"ד שרק נראה שנימול קצת והרי הרבה מן הפוסקים פסקו כרשב"ג לקולא וביותר דאיך שנפרש בנראה וא"נ הרי עכ"פ צ"ל דאינו נראה מהול כדין ומ"מ ס"ל לרשב"ג לקולא ויש שפסקו כוותי' וכנ"ל: ומדברי הרמב"ם ז"ל יש להוכיח לכאורה שלא כדברי תה"ד הנ"ל דבפ"ב מה' מילה כתב קטן שבשרו רך ומדולדל כו' עד שיראה כאלו אינו מהול רואין אותו בעת שיתקשה אם נראה שהוא מהול א"צ כלום וצריך לתקן את הבשר מכאן ומכאן מפני מראית העין כו' ע"ש. והנה פשטות לשונו במה שכ' מתחלה עד שיראה כאלו אינו מהול ע"כ צ"ל דהיינו דשלא בשעת קישוי נראה כאלו אינו מהול וקאמר דמ"מ רואין אותו בעת שיתקשה אם נראה שהוא מהול כו' ולפ"ז צ"ל דמ"ש אח"כ וצריך לתקן מפני מה"ע והיינו ע"י דחיקת העור לאחורי' הוא כדי שיהי' נראה נימול אפי' שלא בשעת קישוי אולם אם נראה מהול אפי' שלא בשעת קישוי נראה מדבריו דא"צ לתקן כלל וכבר בארנו דהרמב"ם ע"כ יפרש המשנה דמתקנו מפני מראית העין בנראה מהול וכנ"ל, והנה באמת לשון המשנה הוא קצת דחוק שסתמה ואם הי' בעל בשר מתקנו מפני מה"ע ולדברי הרמב"ם צ"ל דמיירי בנראה מהול בעת קישוי ומתקנו מפני מה"ע משום שלא בשעת קישוי, והנה לסברת התה"ד דסגי בנראה מהול קצת מ"מ הא ודאי אפ"ל דאכתי איכא מראית עין דהרי מ"מ לא נראה מהול כדין דהא התה"ד כתב זה רק מסברא כיון דהוא רק מדרבנן ולכן סגי שנראה מהול קצת וא"כ בודאי אפ"ל דאף בנראה מהול קצת א"צ למול מ"מ צריך לתקן ע"י דחיקת העור מפני מ"ע כדי שיהי' נראה נימול כדין וא"כ הא אפשר לפרש המשנה בפשיטות דאם הי' בעל בשר ונראה מהול קצת אף דא"צ למול מ"מ מתקנו ע"י דחיקת העור מפני מ"ע ולא מיירי כלל מענין דשלא בשעת קישוי ולפ"ז אפ"ל דמשום שלא בשעת קישוי א"צ לתקן כלל. ומזה נראה לכאורה שלא כדעת התה"ד ומ"ש הרמב"ם נראה שהוא מהול היינו כדינו ועיקר החידוש הוא דאזלינן בתר שעת קישוי ולפ"ז צריך לפרש גם המשנה כנ"ל דמראית העין הוא משום שלא בשעת קישוי, עכ"פ נראה דעיקר דברי התה"ד אינו ברור כ"כ והרי הט"ז חולק בהדיא עליו וס"ל דלא סגי בנראה מהול קצת ע"ש: והנה לפי דעת התה"ד וכמבואר בשו"ע יש לי ספק עצום היכא דלא נראה מהול כלל דקי"ל דצריך למולו אי ג"כ אינו צריך למול רק מעט עד שיהי' נראה מהול קצת והיינו רק לגלות מיעוט העטרה וכמו דלכתחילה אם נראה מהול קצת סגי דיש לחלק דדוקא לכתחלה אם נראה מהול קצת אז א"צ למול כלל אבל באינו נראה דע"כ זקוק הוא למול צריך באמת למול מילה גמורה כדין ולגלות עכ"פ רוב גובה והיקף של עטרה שלא יראה ציצין המעכבין. ולכאורה יש להכריע דבר זה ממ"ש הרמב"ם והטור והשו"ע דאם אינו נראה נימול כו' צריך לחתוך כל הבשר המדולדל עד שיהי' נראה נימול בשעת קישויו הרי דאף דעיקר דין בדיקת הקישוי הוא רק לגבי קטן המסורבל ובערל גמור צריך למול כל העטרה עד שיהי' מגולה אפי' שלא בשעת קישוי וכמ"ש החכם הספרדי כנ"ל מ"מ בקטן המסורבל דהקילו בו דלכתחלה אם נראה מהול בשעת קישוי א"צ למולו שנית ה"ה דאף כשזקוק למולו א"צ למול רק עד שיהי' נראה כנימול בשעת קישוי ול"א דכיון שזקוק למולו צריך למולו מילה גמורה לפ"ז יש ללמוד ג"כ דלענין הקולא שהקילו בלכתחלה דסגי בנראה מהול קצת ה"ה אף בשאינו נראה מהול וזקוק למולו מ"מ א"צ למול עד שיראה נימול קצת שיהי' רק מיעוט העטרה מגולה. אולם מסוף דברי הרמב"ם נראה דצריך למול לגמרי שכתב חוזרין וקוצצין את הבשר המדולדל מכאן ומכאן עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי וכלשון הזה כתב גם החכם הספרדי שהביא הב"י ע"ש ומסתימת לשונם שכתבו עד שתראה העטרה גלויה נראה ודאי דהיינו גלויה לגמרי כדין אם לא דנאמר דחולקין על עיקר דין דתה"ד ולעולם לא סגי מה שנראה מהול קצת וכמ"ש דאל"כ צ"ע באמת מ"ש מבדיקת הקישוי דא"צ למולו רק עד שיהי' נראה נימול בעת הקישוי וכמש"כ להדיא. אלא דלפמ"ש למעלה דאפשר דמדאורייתא לעולם אזלינן בתר שעת קישוי ורק דבערל גמור מדרבנן צריך למול עד שיהי' העטרה מגולה שלא בשעת קישוי דהא צריך למול גם ציצין שאין מעכבין לפ"ז יש מקום לחלק בדבר דדוקא לענין בדיקת הקישוי סגי למולו עד שיראה נימול בשעת קישוי משום דמה"ת לעולם אזלינן בתר שעת קישוי ונהי דבערל גמור החמירו חכמים מ"מ במסורבל לעולם סגי