פרי יצחק חלק ב ע

אע"ג דצריך שימול מדרבנן מפני שנראה כערל לא אסרוהו בתרומה ע"ש והטעם נראה דשאני בין איסור כרת לאיסור לאו הרי דס"ל להגמ' דלענין עצם המילה חמור יותר מלגבי תרומה, ועוד תימה דמאי מקשה לר"ה מברייתא דמשוך אוכל בתרומה והא במשנה דשבת הנ"ל מבואר בהדיא דבעל בשר אפי' אם נראה מהול מ"מ אסור באכילת תרומה דהא תנן מתקנו מפני מה"ע ופרש"י שצריך לחתוך באזמל וקאי לענין אכילת תרומה כמו שפי' התה"ד ומכש"כ משוך ואינו נראה מהול דאסור בתרומה ולפ"ז ממשנה זו ראי' לר"ה ואמאי מסיק לר"ה בתיובתא, הן אמת דגירסת הראשונים בגמ' הוא מסייע לי' לר"ה וגירסא זו הביא גם רש"י ותוס' ועי' בחי' הרשב"א והריטב"א אולם גירסת רש"י בלשון ראשון הוא מיתבי וזהו ג"כ גירסת הרמב"ם ולהכי פסק בפ"ז מה' תרומות דלא כר"ה אלא דמשוך אוכל בתרומה ע"ש. ולכן נראה עיקר דלפרש"י ז"ל קאי הא דתנן מתקנו מפני מה"ע כשאינו נראה מהול וכנ"ל ולפ"ז אפ"ל דבנראה מהול כשמתקשה דאמר בגמ' דא"צ למול היינו דא"צ שום תיקון כלל אף ע"י דחיקת העור לאחורי' דלא שייך מראית עין כלל כיון שנראה מהול בעת שמתקשה, ומצאתי בשו"ת הב"ח סי' ק"כ שכ' ג"כ לפרש דברי רש"י כמ"ש וע"ש שמישב ג"כ מש"כ התה"ד דהלשון לא משמע כן ואם כי הוא סותר א"ע למ"ש בחי' על יו"ד להיפך מ"מ דבריו בתשו' עיקר וכנ"ל, וכן הראשונים ז"ל שלא כתבו ג"כ שום תיקון בנראה שהוא מהול ס"ל ג"כ כפרש"י בזה דבנראה מהול א"צ שום תיקון וכנ"ל, ונחזור לדידן עכ"פ הנה לכל הפוסקים בנראה מהול א"צ לחתוך באזמל ורק דלהרמב"ם צריך עכ"פ לתקן הבשר ע"י דחיקת העור לאחורי' אם אפשר ולשיטת רש"י והראשונים לעולם א"צ שום תיקון כלל בנראה מהול ועי' בב"ח יו"ד שם ובשו"ת שמש צדקה סי' י"ג ולפ"ז כיון דבנ"ד לפי מש"כ הרמ"א והתה"ד דנראה מהול קרינן לי' א"צ למולו שנית לכו"ע כנ"ל מיהו בכ"ז נלע"ד להחמיר בנ"ד למולו שנית לכשיאמרו הרופאים שאין שום חשש סכנה ונזק בדבר, והנה בעיקר הדבר דס"ל לבעל תה"ד דהא דאמרי' בגמ' נראה מהול א"צ למול היינו אף דנראה מהול קצת בראש העטרה נראה מהול קרינן לי' הנה הט"ז בסק"ט חולק ע"ז וע"ש שהאריך בזה דכל שלא נראה נימול כדין מקרי אינו נראה מהול. והנה התה"ד כתב דבר זה מסברא דנפשי' ולכאורה צ"ע דהא עיקר הטעם דאם אינו נראה מהול צריך למול הוא משום מראית העין שנראה כערל ואף דהרמב"ם כ"כ על נראה כשהוא מהול דצריך לתקן הבשר מפני מה"ע מ"מ בודאי גם באינו נראה מהול דצריך למולו מדברי סופרים היינו נמי משום מראית העין ולפ"ז מאי מהני שנראה מהול קצת כמו שליש העטרה מגולה הא כיון דרוב העטרה מכוסה בבשר והן ציצין המעכבין את המילה אכתי איכא מראית העין שיאמרו שהמוהל לא מל כל ציצין המעכבין או שנולד כך ולפ"ז מן הסברא הי' נראה כדעת הט"ז דנראה מהול היינו נראה מהול כדינו. ולכאורה יש לישב עפ"י הגמ' ביבמות הנ"ל דאמר ר"ה משוך אוכל בתרומה דבר תורה ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל ופריך מהא דתני' משוך ונולד כשהוא מהול אוכלין בתרומה ומסיק לר"ה בתיובתא וע"ש בפרש"י בל"א דגרסי מסייע לי' לר"ה והיינו דהך אוכלין מדאורייתא קאמר וגי' זו נראה לרש"י עיקר וכ"ה גירסת הרבה ראשונים מיהו בל"ר פרש"י מיתבי וכ"ה בתוס' ונראה דזהו גם גירסת הרמב"ם שכ' בפ"ז מה' תרומות משוך מותר לאכול בתרומה ואע"פ שנראה כערל ומד"ס שימול פעם שניה עד שיראה מהול, וכ"כ הכס"מ דרבינו סובר כגי' ספרים דידן דמסיק לר"ה בתיובתא, והפני משה בירושלמי פ' הערל כתב על דברי הכס"מ וצ"ע דהרי בהדיא כתב שם ומד"ס שימול פעם שני' עד שיראה מהול ולכך נראה דגריס כגירסת רש"י דתפס עיקר לימא מסייע לי' לר"ה דמה"ת אוכל ע"ש, אולם תמיהתו איני מכיר דדברי הרמב"ם מבוארין שפיר כפי' הכס"מ דמשוך אוכל בתרומה אף מדרבנן דלא כר"ה אולם רק בתרומה הקילו אבל בגוף המילה צריך שימול פעם שני' מד"ס ומש"כ הרמב"ם ומד"ס שימול כו' לאו דמתחלה מיירי מה"ת אלא דכלפי שאמר מתחלה דמשוך מותר בתרומה אף מדרבנן לכן כתב דמ"מ בגוף המילה צריך שימול פעם שני' מד"ס וז"ב וכן נראה עיקר כפי' הכס"מ דלפי' הפ"מ דמ"ש משוך מותר לאכול בתרומה היינו מה"ת היה צריך לומר ומדברי סופרים עד שימול פעם שני' וכן אי נימא דכונתו הוא דמשוך אוכל בתרומה מה"ת א"כ מאי אע"פ שנראה כערל מה רבותא הוא לענין דאורייתא ואף דבה' מילה כתב ג"כ אבל מה"ת אע"פ שנראה כערל הואיל ומל א"צ למול שנית היינו לענין גוף המילה אבל לענין אכילת תרומה מה"ת מה נ"מ שנראה כערל דהכל תלי' אי צריך למול שנית ולכן נראה ברור כמ"ש הכס"מ דר"ה אמר ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל והרמב"ם פסק דלא כר"ה להכי כתב משוך אוכל בתרומה ואע"פ שנראה כערל, ועכ"פ לפי גירסא זו דמסיק לר"ה בתיובתא ס"ל דמשוך אוכל בתרומה אף מדרבנן ואף דבגוף המילה לכו"ע צריך שימול מדרבנן ועי' בתוס' ד"ה מיתבי אע"ג דצריך שימול מדרבנן מפני שנראה כערל לא אסרוהו בתרומה ע"ש והנה באמת צריך להבין הטעם כיון דצריך שימול מדרבנן משום מראית עין מפני שנראה כערל א"כ באמת מ"ט לא אסרוהו ג"כ באכילת תרומה משום מ"ע וצ"ל כמ"ש למעלה דשאני בין איסור כרת לאיסור לאו דבעיקר המילה דהוא בכרת גזרו בזה שימול משום מראית עין אבל באכילת תרומה דהוא לכהן ערל רק בלאו לא אסרוהו משום מראית עין. ועפ"ז יש לישב סברת התה"ד והוא עפ"י מש"כ בס' נחל איתן בה' מילה דאינו חייב כרת רק על עיקר המילה שלא מל כלל אבל על ציצין המעכבין אינו חייב כרת ומשום דציצין ילפינן מריבוי דהמול ימול ואין עונשין כרת על ריבוי כמ"ש המ"ל בפ"ג מה' שגגות וע"ש שהאריך בזה, ולפ"ז י"ל כמין חומר בהא דסגי אם נראה מהול קצת ואף שנראה לעין שרוב העטרה מכוסה כמ"ש התה"ד דהא מגמ' דיבמות הנ"ל מבואר דלא החמירו משום מראית עין רק באיסור כרת כנ"ל ולהכי דוקא אם נראה אינו נימול כלל דהוא באיסור כרת צריך למולו שנית משום מ"ע אולם כשנראה מהול אפי' מיעוט העטרה אף דעדיין ניכר ציצין המעכבין מ"מ כיון דבציצין המעכבין ליכא כרת לא החמירו למול משום מראית עין וכמו דמותר בתרומה כנ"ל, ואף דגם בנראה מהול כשמתקשה קתני במשנה דמתקנו משום מראית העין וכמו שהוא לדעת הרמב"ם וכמ"ש לעיל מ"מ היינו דוקא לתקן הבשר ע"י דחיקת העור בעלמא דזהו דבר קל וגם זה רק בדאפשר וכנ"ל אולם באמת גירסת רוב הראשונים הוא מסייע לי' לר"ח ועי' בחי' הרשב"א והריטב"א לכן נלע"ד להסביר כך דדוקא באינו נראה נימול כלל שכל העטרה מכוסה צריך למול משום מ"ע שיאמרו שזהו בשר הערלה גופי' שלא נימול מעולם כלל אולם בנראה אפי' מיעוט העטרה מגולה הרי נראה לעין דכבר נימול פעם דנולד מהול לא שכיח וכיון דכבר נימול יתלו דנימול מתחלה כהלכתו ורק שמסורבל עתה בבשר, ולפ"ז נראה דבין תה"ד להט"ז יש נ"מ גם בפירוש נראה מהול דלתה"ד הפי' נראה מהול שכבר נימול ולהט"ז פי' נראה מהול שהוא נראה עתה מהול, ודוק: אולם אף דהתה"ד כתב דבר זה מסברא מ"מ נראה לכאו' להביא ראי' לדבריו מסוגי' דשבת שם דאמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה ונראה מהול א"צ למול ע"ש, והנה אם נימא כסברת הט"ז דכל שלא נראה מהול כדינו היינו כ"ז שלא נראה העטרה מגולה ברוב גובהה והיקפה מקרי אינו מהול ולפ"ז נראה מהול הוא שכל העטרה מגולה ברוב גובהה והיקפה ולפ"ז קשה מאי קמ"ל שמואל דנראה מהול כשמתקשה א"צ למול תיפוק לי' דלא גרע קטן המסורבל בבשר ממי שלא נימול מתחלה כהלכתו דמ"מ אם מל כל בשר החופה את העטרה ברוב גובהה והיקפה אף שמיעוט העטרה נשאר מכוסה הן הן ציצין שאין מעכבין את המילה דלדעת הרמב"ם גם בחול א"צ לחזור עליהן ומאי קמ"ל שמואל במסורבל ומזה מוכרח כסברת התה"ד דגם בנראה מהול קצת מקרי נראה מהול ולפ"ז טובא קמ"ל שמואל דקטן המסורבל אפי', שנראה מהול קצת והיינו דמיעוט העטרה מגולה ורובה מחופה בבשר דבעלמא שלא נימול כהלכתו הוי ציצין המעכבין מ"מ היכי שנימול כבר סגי בנראה מהול קצת וא"צ למולו שנית, אולם אפשר לדחות דלעולם נראה מהול הוא כדינא דרוב העטרה מגולה ועיקר חידושא דשמואל הוא דאזלינן בתר שעת קישוי דאם כשמתקשה נראה מהול כדינא אע"ג דשלא בשעת קישוי אינו נראה מהול מ"מ א"צ למול וזהו דוקא בקטן המסורבל שכבר