פרי יצחק חלק ב סט

שיראה מהול בשעת קישוי וכמו שכ' בה' מילה לגבי בעל בשר דקוצצין הבשר המדולדל כו' עד שתראה העטרה גלויה בעת קישוי ומזה נראה דס"ל להרמב"ם כדעת האו"ז דבמשוך אפי' אם נראה מהול כשמתקשה צריך למולו כיון דשלא בשעת קישוי אינו נראה מהול לכן צריך למולו עד שיהי' נראה מהול אפי' שלא בשעת קישוי וא"כ מכש"כ דלכתחלה כשמוהלין את המשוך צריך למול כל מה שנמשך עד שיראה מהול אפי' שלא בשעת קישוי ולכן כ' הרמב"ם בסתם שימול פעם שניה עד שיראה מהול (ועיין בפר"י ח"א סי' כ"ז מש"כ לבאר דברי האו"ז ובירור החילוק שבין משוך לבעל בשר ע"ש בארוכה). ומדברי האו"ז הנ"ל נראה מוכרח כדעת החכם הספרדי דאי נימא דאפי' במקום שצריך מילה מדאורייתא כגון בציצין המעכבין את המילה שלא נימול כהלכתו אזלינן בתר שעת קישוי ואם נראה מהול כשמתקשה א"צ א"כ איך אפשר דמשוך יהי' צריך למול אפי' נראה מהול בשעת קישוי דהא גם המשוך נימול תחלה כהלכתו ולכו"ע משוך לא הוי אלא מדרבנן ואיך יהי' חמור מערל גמור, ובע"כ צ"ל דלגבי ציצין המעכבין את המילה שלא נימול כהלכתו לא אזלינן בתר שעת קישוי אלא דצריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי ולכן ס"ל להאו"ז דמשוך נמי דינא הכי ודמי כמי שלא נימול תחלה כהלכה וחמור מבעל בשר וז"ב. ועיין בתשו' מהרי"ם סי' הנ"ל שכ' דהיכא דיש בית מיחוש לחלישת התינוק יש לסמוך על הש"ך שהי' גדול באחרונים שחולק על החכם הספרדי ע"ש ולפמ"ש הרי האו"ז שהי' גדול הראשונים ע"כ ס"ל כדעת החכם הנ"ל וכן הרמב"ם שהוכחנו מדבריו דס"ל כהאו"ז דבמשוך צריך שימול עד שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי מוכרח ג"כ דס"ל דמכש"כ בלא נימול מתחלה כהלכה דצריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי וכדעת החכם הספרדי והב"ח הורה כן הלכה למעשה ועי' בשו"ת שמש צדקה שכ' ג"כ דאף שהקשה הש"ך מהירושלמי סוגיא דתלמודא דידן כאותו חכם ספרדי אזלא ועי' במג"א סי' של"א סק"ג. ויש לעיין לדעת החכם הספרדי לענין ציצין שאין מעכבין דקיי"ל דצריך לחזור עליהן בחול אם אזלינן בזה בתר שעת קישוי דהיינו אם כשמתקשה אין ציצין כלל ושלא בשעת קישוי יש ציצין שאין מעכבין אי נימא דלדעת החכם הנ"ל כל שלא נימול מתחלה כראוי לא אזלינן בתר שעת קישוי או דלמא כיון דמ"מ אין זה אלא מדרבנן הוי כמו קטן המסורבל דאזלינן בתר שעת קישוי וצ"ע בזה: ובישוב קושית הש"ך על החכם הספרדי מהירושלמי נראה ברור דהא דאמר שם ר' טבי בשם ר' שמואל בודקין אותו בשעה שמתקשה לא קאי אציצין המעכבין את המילה אלא דהוא מילתא באפי נפשי' וקאי על הך בבא דאם הי' בעל בשר כו' וע"ז אמר שמואל דבודקין אותו בשעה שמתקשה וכמבואר בתלמודא דידן דמתחלה אמר ר' אבינא בשם ר"י בשר החופה כו' ואח"כ מתחיל ואם הי' בעל בשר אמר שמואל קטן המסורבל בבשר כו' וכ"ה בירושלמי ע"ש אלא שחסר שם ציון על המשנה אבל כן הוא דרך הירושלמי בכמה מקומות שוב ראיתי שכן כתב גם החכ"א שם ות"ל שכיונתי לדעתו ומה שהקשה בשו"ת מהרי"ם ע"ז דירושלמי זה איתא ג"כ ביבמות פ' הערל ושם לא הביא רק התחלת המשנה תמן תנינן אלו הן ציצין המעכבין כו' א"ר טבי בשם ר' שמואל בודקין אותו כו' ע"ש אין זה קושיא כלל לפי דרך הירושלמי: ועוד נראה לענ"ד לישב קו' זו דמ"ש החכם הספרדי דבעיקר המילה צריך שתראה העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי אפ"ל דהוא רק מדרבנן והיינו משום דבעיקר המילה הא צריך לחתוך כל בשר הערלה שלא ישתייר בו אף ציצין שאין מעכבין ובחול צריך לחזור אף כשפירש על ציצין שאין מעכבין ולכן צריך ג"כ שתהי' העטרה מגולה לגמרי אפי' שלא בשעת קישוי אולם בשנימול מתחלה כהלכה ואח"כ נעשה מסורבל בבשר דאז סגי גם בנראה מהול קצת לכן אזלינן ג"כ בתר שעת קישוי, ואפ"ל עוד דעדיף מציצין שאין מעכבין והטעם הוא משום מראית עין דהא באמת גם אם נראה מהול כשמתקשה איכא מ"ע ומשום דכיון דשלא בשעת קישוי אינו נראה מהול ואז יאמרו דלא נימול כלל והרמב"ם כ' בהדיא דגם בנראה מהול צריך לתקן הבשר עכ"פ ע"י דחיקת העור אם אפשר אלא דמ"מ כיון שכבר נימול כהלכתו ורק הוא מסורבל הקילו בזה דאזלינן בתר שעת קישוי וכמו דהקילו לחד מ"ד בנראה ואינו נראה וכ"ז הוא בקטן המסורבל בבשר אולם בעיקר המילה בבשר הערלה גופי' צריך מדרבנן לגלות העטרה כולה עד שתהי' מגולה אפי' שלא בשעת קישוי משום מ"ע וגם בדיעבד מעכב, ולפ"ז ניחא שפיר דשמואל קאי אמשנה דאלו הן ציצין המעכבין את המילה והיינו לענין דאורייתא אם חוזר עליהם בשבת ולכן קאמר שמואל דבודקין אותו בשעה שמתקשה דמה"ת אזלינן בתר שעת קישוי, או דקאי לענין תרומה דתנן שם במשנה דציצין המעכבין את המילה אינו אוכל בתרומה וע"ז אמר שמואל דבודקין אותו כשמתקשה אם העטרה מגולה אז ברוב גובהה והיקפה מותר באכילת תרומה ואף דנימא דמדרבנן צריך למול עד שיהי' העטרה מגולה שלא בשעת קישוי מ"מ ס"ל דלא כר"ה אלא דמשוך אוכל בתרומה וכדמסיק לר"ה בתיובתא ולכן לענין ערל דאורייתא בודקין אותו בשעת קישוי אולם מדרבנן בודאי בעי שתראה העטרה גלויה אף שלא בשעת קישוי וכנ"ל. ולדינא נראה כדעת החכם הספרדי וכמ"ש למעלה ולזה הסכים גם החת"ס בתשו' סי' רמ"ח ע"ש: והנה בצאתי מעט חוץ מכוונת דברינו ונחזור לענין בנ"ד דכל החוט הגבוה הסובב הוא מכוסה בבשר שנדבק עליו ולמטה מזה נראה מהול, והנה בשו"ע שם בהג"ה ז"ל וא"צ שיהא נראה בעת קישוי רוב העטרה הואיל ונימול פ"א כהוגן אפי' אינו נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי וא"צ למולו שנית ע"ש והוא מדברי תה"ד בתשו' סי' רס"ד שכ' ואע"ג דאינו נראה מן העטרה אלא בראשה כמו שליש כו' מ"מ נראה דסגי בהכי דדוקא גבי ציצין המעכבין את המילה בעינן גילוי רוב העטרה משום דעדיין לא מל כהלכתו כו' אבל בנ"ד שכבר מהול כהלכתו מה"ת כו' הואיל ונראה מהול רק בראש העטרה ולמטה קצת נראה מהול קרינן בי' עכ"ל ע"ש, ולפ"ז לכאורה בנ"ד כיון דעכ"פ נראה כל ראש העטרה עד חוט הסובב נראה מהול קרינן לי', ואף שהרמב"ם בפ"ב מה' מילה כתב רואין אותו בעת שמתקשה אם נראה מהול א"צ כלום וצריך לתקן הבשר מכאן ומכאן מפני מראית עין כו' וכתבתי במק"א דמקורו הוא ממשנה דשבת שם דקתני ואם הי' בעל בשר מתקנו מפני מראית העין דהרמב"ם מוקי לה בשנראה מהול דלא כמ"ש הכס"מ ומ"מ קתני מתקנו כו' וכ"פ בשו"ע שם כבר פירש התה"ד היינו דיש לטרוח עם הקטן לדחוק העור לאחוריה ולקשור אותו שם סביב הגיד שלמעלה מן העטרה אם אפשר כו' אבל אם אי אפשר בדרך זה אין לחתוך ולקצץ כלום מן העור ע"ש וכ"כ הב"ח שם והש"ך בסקי"א ע"ש. ואם שלפרש"י במשנה הא דקתני מתקנו מפני מה"ע היינו נמי לחתוך באיזמל וז"ל רש"י מתקנו ומשפיע באיזמל מאותו עובי מ"מ לרש"י נראה ברור דמפרש המשנה דקתני מתקנו כשאינו נראה מהול בשעה שמתקשה ולכן צריך לשפע באיזמל והיינו הך דאמר שמואל בגמ' ואם לאו צריך למול וכמו שפי' הכס"מ לדעת הרמב"ם. והתה"ד שם נסתפק בזה בכוונת רש"י וע"ש שאחר שהביא דעת הרמב"ם דבנראה מהול א"צ לחתוך באיזמל כתב אמנם מלשון רש"י לא משמע הכי כו' דפרש"י מתקנו ומשפע באזמל מאותו עובי מפני מה"ע כו' הא קמן דכתב בהדי' דצריך לתקנו באזמל מפני מה"ע אך בתלמוד קאמר אההיא מתניתין אמר שמואל קטן המסורבל רואין אותו כו' וכן מייתי מימרא זו בהווייתה בא"ז ובסמ"ק ובאשר"י ולא כתבו מידי שצריך שום תיקון אם נראה מהול ואם הוה אמר דפרש"י במתני' קאי אאינו נראה מהול כשמתקשה אתי שפיר אך הלשון לא משמע כן כו' אפס נראה דמתני' דקתני ואם הי' בעל בשר כו' קאי אגדול שהוא כך ולענין אכילת תרומה דתנן לעיל מיני' אינו אוכל בתרומה ולהכי בעי טפי עכ"ל. והנה מש"כ דהמשנה מיירי לענין תרומה היינו דהא דקתני במשנה מתקנו קאי אנראה מהול ולענין אכילת תרומה ולהכי צריך לתקנו באזמל שיהי' מותר באכילת תרומה אבל בלא"ה א"צ לחתוך מעורו כלום ולענ"ד דבריו צע"ג והאיך אפשר דלענין תרומה חמור יותר מעצם המילה דג"כ איכא משום מ"ע שיהי' נראה כערל ומ"מ בנראה מהול כשמתקשה א"צ לחתוך מעורו כלום ולענין תרומה יהי' אסור עד שיתקן ויחתוך באזמל והא ביבמות ע"ב מבואר להיפך דהא מקשה לר"ה דאמר משוך אינו אוכל בתרומה מברייתא דתני משוך ונולד כשהוא מהול הרי אלו אוכלין בתרומה ומסיק לר"ה בתיובתא וע"ש בתוס' ד"ה מיתבי כו' דמשוך אוכל בתרומה