פרי יצחק חלק ב סח

אנכי מילים לחבר וחיילים לגבר כו' אולם להלכה הרשות נתונה והנני למלאות רצונו ואכתוב את הנראה בעיני. וזה לשון השאלה תינוק הנימול לשמנה ע"י מוהל ממקום רחוק ואינו ניכר פה לשום אדם שהוא מוהל מומחה כו' ועתה בא אבי התינוק בשאלה עבור בנו והראה כי לא נימול בנו כראוי כי עתה לא נראה העטרה רק מקצת והשאר דבוק עד שא"א להפרידו בשו"א, ושאלתי את רופא מומחה ישראל ואמר שא"א להתגלות העטרה עם החוט הסובב בשו"א ואף לדחוק העור למעלה ע"י סמרטוט נתרכך בשמן א"א בלי סכנה מה משפט התינוק הזה, והאריך בזה כת"ר בטו"ט עפ"י דברי תה"ד בתשובה והובא בשו"ע יו"ד סי' רס"ד: והנה אם כדבריו כן הוא שהרופא אומר שאף לדחוק את העור ע"י סמרטוט נתרכך בשמן א"א בלי סכנה לפ"ז מה ספק יש בדבר ואין מקום לשאלה כלל כי אף אם יהי' צריך מדינא למול שנית מ"מ אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ ורק אם ברבות הזמן יאמרו הרופאים שאפשר לתקן הדבר בלי שום סכנה אז יש להתישב בדבר, והנה משטחיות לשון השאלה וממש"כ כת"ר בתשובה נראה דחוט גבוה הסובב העטרה הוא כולו מכוסה ורק למעלה בראש העטרה מקצתו מגולה וכן נראה לכאורה מלשון השאלה כי נעשה הדבר בפשיעת המוהל שלא כראוי ואפשר דמלידה הי' דבוק ולכן לא הי' יכול לגלות כל העטרה, אך אם יהי' כן שלא נימול מתחלה כראוי פשיטא דהוי ערל גמור דהרי הן ציצין המעכבין את המילה כיון שהעטרה מכוסה ברוב היקפה או גם ברוב גובהה וכמבואר במשנה שבת קל"ז ולפ"ז אינו ענין כלל למ"ש התה"ד בתשו' סי' רס"ד ובשו"ע סי' רס"ד דאפי' אם נראה רק מיעוט העטרה שנימול סגי וא"צ למולו שנית דשם מיירי הכל אם נימול כבר פ"א כראוי וכמבואר בהדיא בשו"ע שם דא"צ שיהא נראה בעת קישוי רוב העטרה הואיל ונימול פ"א כהוגן כו' ע"ש ועי' בש"ך סקי"ב וכ"ה בהדיא בתה"ד שם בתשו' דדוקא גבי ציצין המעכבין את המילה בעינן גילוי רוב העטרה משום דעדיין לא מל כהלכתו ע"ש ולפ"ז פשיטא דאם יהי' ידוע שלא נימול מתחילה כראוי דצריך לחזור ולמולו כשיבריא, וצ"ל דבנידן זה יש ספק בדבר דאפשר דבאמת אולי מל כראוי רק דלאח"כ מחמת איזה סיבה נדלדל הבשר ונמשך העור למעלה ונדבק בבשר העטרה והנה דבר זה יתבאר לפנינו ומתחלה ראיתי לבאר היכי שבודאי נימול מתחלה כדין וכהוגן ואח"כ נתדלדל הבשר ונתכסה העטרה מה משפטו: והנה בשבת שם אמר שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כ"ז שמתקשה ונראה מהול א"צ למול ואם לאו צריך למול ופסק כן הרמב"ם בפ"ב מה' מילה ובשו"ע סי' רס"ד. והב"י הביא ע"ז בשם חכם ספרדי שכתב ז"ל ויראה ודאי שבדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי המסורבל והמדולדל שנימולו תחלה כהלכתן אבל לכל השאר צריך שתראה העטרה מגולה אפילו שלא בשעת קישוי עכ"ל והב"ח כתב ע"ז דכן הורה הלכה למעשה ע"ש, והש"ך בסקי"ב הביא דבריהם וכ' ע"ז וז"ל ולי דברי החכם זה צ"ע דגרסינן בירושלמי פר"א דמילה אמתניתין דאלו הן ציצין המעכבין ר' אבינא בשם ר"י אמר בחופה רוב גובהה של עטרה כו' ר' טבי בשם ר' שמואל אמר בודקין אותו בשעה שמתקשה אלמא דבלא נימול כהלכתו נמי אמר שמואל בודקין אותו בשעה שמתקשה וצ"ע עכ"ל הש"ך, וראיתי להחכמת אדם בסוף הספר ולהגאון מהרי"ם פאדווא בשו"ת מהרי"ם סי' כ"א דמקהי בי' אקהייתא ע"ד הש"ך הנ"ל ולא זכיתי לירד לסוף דעתם בזה והנני פורטם, וע"ש בשו"ת מהרי"ם שכתב והעיקר מה דדחקו לבעל חכ"א לחלוק על הש"ך מהא דאמרינן ביבמות לא ניתנה מצות פריעה לא"א משמעו דתרי מצות נינהו מצות מילה ומצות פריעה כו' א"כ מצינו הגם דא"א לא נצטווה על הפריעה נצטווה על ציצין המעכבין את המילה וע"כ הוא בכלל מצות חיתוך א"כ מאי מהני בדיקה זו כיון דעדיין לא חתך ציצין המעכבין את גוף המילה וסובר בעל חכ"א דלדעת הש"ך באמת אינו מצוה מה"ת לחתוך כל ציצין המעכבין את גוף המילה רק אח"כ כשנתגלה ע"י פריעה מהני, ולדעתי לא כן הוא דבודאי מודה הש"ך דמצוה מה"ת לחתוך כל ציצין המעכבין המילה אלא כשלא חתך מתחלה כל הציצין המעכבין ואח"כ ע"י הפריעה נתגלה העטרה אינו מעכב בזה בדיעבד הגם דלא קיים המצוה מתחלה כהלכתו כו' ולפ"ז מצותו מה"ת כך הוא דמתחלה חל עליו וצריך לחתוך עכ"פ ציצין המעכבין ג"כ כו' מ"מ סברת הש"ך בזה אחר שחתך מעט ונשאר רוב הציצין המעכבין ואח"כ ע"י הפריעה נתגלה כו' א"צ לשוב לחתוך את הציצין המעכבין את המילה כיון דכבר נתגלה העטרה הגם דלא קיים מעיקרא מצות חיתוך כהלכתו מה דהוי הוי וא"א בחזרה כיון דכבר נתגלה העטרה ע"י פריעה נקרא מהול כהלכתו ע"ש. ולא ירדתי לסוף דעתם בזה וביותר הגאון מהרי"ם שהאריך עלינו את הדרך בישוב קושיא זו ולענ"ד לא קרב זה אל זה דשיטת הש"ך דלעולם אזלינן בתר שעת קישוי אינו ענין כלל למה שנסתפק שם החכ"א אם עיקר המילה הוא לגלות העטרה ע"י הפריעה ולא אכפת לן בעור הערלה ע"ש דבודאי צריך לחתוך כל הציצין המעכבין מעור הערלה גופי' ולא מהני מה שנתגלה העטרה ע"י פריעה וכמ"ש שם בחכ"א וכן הביא הפ"ת שם בשם ס' חמודי דניאל כת"י דיש מוהלים שאין חותכין רק מעט מעור הערלה ומתקנין זה ע"י הפריעה וצ"ע דמשמע בשו"ע דלא מהני זה רק שצריך לחתוך כל העור ע"ש, מיהו בכ"ז דברי הש"ך הנ"ל אינו ענין לזה והנה הלכה רווחת הוא דיש ציצין המעכבין את המילה דהיינו בשר החופה את רוב העטרה וכ"ז שנשתיירו ציצין המעכבין הוא ערל גמור וכמי שלא נימול כלל וילפינן מקראי ביבמות ע"א וע"ש בתוד"ה סוף מילה ובזה נחלק הש"ך עם החכם הספרדי דלדעת החכם הנ"ל הא דמבואר בשבת דאזלינן בתר שעת קישוי ה"ד לגבי קטן המסורבל שנימול מתחלה כהלכתו וא"צ למול רק מדרבנן לכן הקילו חכמים דאזלינן בתר שעת קישוי ואם נראה מהול כשמתקשה א"צ למול אולם בקטן שלא נימול כהלכתו דנשתיירו בו ציצין המעכבין דצריך מילה מה"ת לא אזלינן בתר שעת קישוי רק צריך שתראה העטרה מגולה ברוב גובהה ורוב היקפה אפי' שלא בשעת קישוי, אולם דעת הש"ך עפ"י הירושלמי דלעולם אזלינן בתר שעת קישוי מדין התורה והא דמרבינן מקרא דבשר החופה את רוב העטרה מעכבת את המילה היינו הכל בשעת קישוי דדוקא אם גם כשמתקשה חופה את רוב העטרה אז הוי ציצין המעכבין וכמבואר בירושלמי אלו הן ציצין המעכבין ר"ש אמר בודקין אותו בשעה שמתקשה וכנ"ל. ולפ"ז תימה גדולה מה זה שכתבו להקשות דמאי מהני בדיקה זו כיון דעדיין לא חתך ציצין המעכבין את גוף המילה הא כיון דאזלינן מה"ת בתר שעת קישוי וכיון דמל כ"כ עד שבעת שמתקשה העטרה מגולה א"כ כבר חתך כל ציצין המעכבין ומה שמכוסה שלא בשעת קישוי הוי רק כשאר ציצין שאין מעכבין, וכן מש"כ שם דמודה הש"ך דמצוה מה"ת לחתוך כל ציצין המעכבין כו' אלא דסברתו דכשלא חתך מתחילה הציצין המעכבין ואח"כ ע"י הפריעה נתגלה העטרה אינו מעכב בדיעבד כל הדברים תמוהים מאד דלדעת הש"ך הוא פשוט כמו לכל הפוסקים אלא דס"ל דאזלינן בתר שעת קישוי ואם כשמתקשה מגולה העטרה ברוב גובהה והיקפה כבר מל כל ציצין המעכבין ואף דשלא בשעת קישוי העטרה מכוסה הוי כשאר ציצין שאין מעכבין. ועי' במג"א סי' של"א סק"ג דמשמע מדבריו דלדעת הש"ך אם נולד מהול אם כשמתקשה העטרה מגולה הוי כשאר נולד מהול דאין מחללין את השבת ע"ש, וע"ש בשו"ת מהרי"ם מה שהאריך עוד בזה בסברת הש"ך וכל דבריו צע"ג: אולם בעיקר המחלוקת שבין הש"ך עם החכם הספרדי נלע"ד להביא ראי' גדולה לדעת החכם הנ"ל דהנה מצאנו באור זרוע הגדול שחילק בין בעל בשר ומסורבל למשוך וע"ש בה' מילה סי' צ"ח שהביא מתחלה הא דאמר שמואל קטן המסורבל בבשר וכל הסוגי' שם ואח"כ כתב וז"ל והיכא שנימול כהלכתו ואח"כ משך עור ערלתו עד שכיסה העטרה ונראה כאילו לא מל אמר ר"ה דצריך למול מדרבנן, מיהו איני יודע אם כשמתקשה נראה מהול אם צריך אז למול אם לאו ולכאורה נראה דאפ"ה צריך למול שאל"כ מאי סייעתא מייתי לי' ר"ה כו' אלא ש"מ דמשוך דרבנן אפי' במתקשה ונראה מהול עכ"ל האו"ז. הרי דס"ל דמשוך חמור ממסורבל דאפי' אם כשמתקשה נראה מהול צריך לחזור ולמולו מדרבנן ובמק"א כתבתי להוכיח דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כשיטת האו"ז דהנה הרמב"ם כתב בפ"ז מה' תרומות משוך מותר לאכול בתרומה אע"פ שנראה כערל ומדברי סופרים שימול פעם שניה עד שיראה מהול עכ"ל ולכאורה צ"ע שלא כתב עד